אחד החששות הגדולים בכל הסלמה עם איראן הוא פגיעה בתשתיות קריטיות ככלל ובנכסי אנרגיה בפרט. בצל זאת, ישראל פועלת בשנים האחרונות לקידום מיזם האינטרקונקטור לחיבור רשת החשמל לקפריסין ויוון - ומהן לאירופה.
עם זאת, התנגדותה של טורקיה הביאה עד היום לעיכובים, שמנעו פיתוח ממשי של התוכנית לפריסת כבלי חשמל בין המדינות במזרח הים התיכון שהושקה ב־2022. לאחרונה, בתום תקופה ארוכה של עיכובים, קיבל המיזם תמיכה משמעותית משני גורמים שונים: ארה"ב וצרפת.
● העיתון של ארדואן הודיע: פתחנו בחקירה נגד טבע
● "חרם דה-פקטו" על ישראל: הצעד ששוקל ראש ממשלת בריטניה החדש
● אחדות אזורית מול טורקיה: החברות הישראליות משדרגות את חיל האוויר היווני
מזכירות המדינה האמריקאית הביעה ביום שני האחרון, שוב, את תמיכת וושינגטון במיזם. "ארה"ב תומכת בביטחון אנרגטי ובשיתוף פעולה במזרח התיכון, כולל באמצעות מרכז האנרגיה של מזרח הים התיכון", נמסר מוושינגטון. "ממשל טראמפ נותר מחויב לחיזוק שותפויות אנרגיה מרכזיות המשפרות את הביטחון האנרגטי הבינלאומי ומקדמות עתיד בטוח ומשגשג יותר, עם ביטחון אנרגטי עבור ארה"ב ושותפותיה".
בגבעת הקפיטול, מחוקקים אמריקאים פנו למזכיר המדינה מרקו רוביו ולחברת המימון לפיתוח בינלאומי של ארה"ב לתמוך באינטרקונקטור.
הפנייה התרחשה לאחר שמוקדם יותר החודש חתמה חברת ההשקעות הצרפתית בתשתיות "מרידיאם" על הסכם, שהפך אותה לבעלת המניות העיקרית בחברת פיתוח האינטרקונקטור. מי שנותרה כשותפה אסטרטגית בפרויקט החשוב היא חברת הולכת החשמל של יוון, ADMIE.
הסכסוך העתיק
בד בבד, התאגיד שמוביל את האינטרקונקטור ו־ADMIE חתמו עם יצרנית הכבלים הצרפתית "נקסנס" על הסכם שנועד להאיץ את העבודה על המיזם, החל מהשלמת סקרי הקרקעית.
ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס תומך מאוד באינטרקונקטור, בין השאר בזכות הביטחון האנרגטי שהוא יספק לקפריסין, המדינה היחידה באיחוד האירופי שלא מחוברת לרשת החשמל האירופית.
במסגרת המיזם, מיועדים להיפרס כבלי חשמל תת־מימיים לאורך כ־1,200 ק"מ מכרתים לקפריסין, וממנה לישראל.
אם כל־כך הרבה גורמים רוצים, מדוע זה לא יצא לפועל עד היום? התשובה היא טורקיה, שרואה את גבולות המים הכלכליים בצורה שונה לחלוטין מהחוק הבינלאומי וממדינות האזור. לתפיסת אנקרה, שאינה חתומה על אמנת המדף היבשתי ועל אמנת חוק הים של האו"ם (UNCLOS), האיים היווניים מהווים המשך של אנטוליה. זאת למרות שהתזה הרווחת בקהילה הבינלאומית היא שאיים הם חלקי יבשה עצמאיים שאינם קשורים ליבשת הגדולה.
כלומר, לכל אי יש מדף יבשת עצמאי, שבעקבותיו הוא זכאי למים טריטוריאליים של 12 מייל ימי. הצפיפות במזרח הים התיכון והים האגאי הביאה לפשרה, שבה כל אי זכאי לכשישה מייל ימי.
לצד זאת, יש את סוגיית קפריסין. בעקבות הפיכה צבאית יוונית־לאומנית בקפריסין ב־1974 טורקיה פלשה לאי. אותה הפעולה, שנועדה לכאורה לשרת את המיעוט הטורקי בקפריסין, הובילה להקמת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ב־1983, מדינה דה־פקטו שרק טורקיה מכירה בה.
בגין אותה הכרה, אנקרה מצהירה על זכות הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין למים כלכליים. בימים אלה ממש, טורקיה אף פורסת צנרת גז קבועה ממנה אל צפון קפריסין.
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז משה דיין באוניברסיטת ת"א ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, מסביר כי היעד הטורקי בפיתוח תשתית הגז הוא לא רק להגביר את התלות בה, אלא גם להבטיח תלות ארוכת־טווח.
"לאחר שכבר פרסו צנרת מים בין המדינות, כעת מגיע הגז הטבעי. באנקרה שואפים כי אם יהיה הסכם עתידי בקפריסין שיאחד בין הצדדים באי, אז הוא יידרש להתמודד עם חדירה טורקית משמעותית מובטחת במזרח הים התיכון", הוא מסביר בשיחה עם גלובס.
לעומת זאת, משטר ארדואן מונע מישראל ומקפריסין את הביטחון האנרגטי שנדרש להן. באפריל אשתקד הביאה יוון את הספינה האיטלקית NG Worker לפריסת כבלים במרחב האיים קאסוס וקרפת'וס (בין רודוס לבין כרתים). אולם, טורקיה איימה כי אם אכן ייפרסו הכבלים במרחב הימי שהיא תופסת כשלה, הכבלים ייחתכו. במטרה למנוע מלחמה, באתונה החליטו להימנע מהפעולה.
התפנית בגישה היוונית
בניגוד לתקופה שבה יוון נמנעה מעימות, הממשלה באתונה מציגה כעת קו הרבה יותר התקפי. במסגרת הצעדים התמוהים של אנקרה, החליטו הטורקים לאחרונה לפתע להכריז על הקמת "שמורות ימיות" במרחבים יווניים, שהם רואים כשלהם. המשמעות בשטח היא מניעת הזכויות היווניות, בין אם אלו דיג, ביטחון, או פריסת תשתיות על הקרקעית.
מי שהבהיר במהרה כי צעד שכזה לא יתקבל בהבנה הוא שר החוץ היווני, גאורגיוס גראפטריטיס. בראיון לערוץ "אופן TV", הוא הדגיש כי המהלך הטורקי בים האגאי בלתי חוקי ולא מקובל. לדבריו, יוון שמיישמת מדיניות דיפלומטית פסיבית שייכת לעבר. "כל ניסיון לפגוע בזכויותינו הריבוניות ייענה בכל האמצעים העומדים לרשותנו. יוון ערוכה לכל תרחיש ואם טורקיה תשלח ספינות מלחמה לאזור, לא נימנע מתגובה", איים שר החוץ היווני.
"יוון וטורקיה מתנהלות תחת יריבות מתמדת, במיוחד מאז שכוננו את חוק הים של האו"ם", מסכם ד"ר ינרוג'ק. "טורקיה שואפת לפתור זאת מול אתונה בצורה בילטרלית, בעוד היוונים לא מעוניינים לאבד את ידם שנמצאת על העליונה בסוגיה האזורית כתוצאה מחוק הים".
ממשרד האנרגיה לא נמסרה תגובה.
