ישראל מוכרת מוצרים אסטרטגיים ללקוחות שונים, ויש מדינה אירופית שחוששת כי הם ישמשו נגדה. לצד זאת, הישראלים נמצאים בזירת הדיפנס גם בתחום ההשקעות, והטכנולוגיה מהארץ הפכה לכזו שתאגידי ענק לא מסוגלים להסתדר בלעדיה. על כל זאת בספיישל כחול־לבן בפינת התעשיות הביטחוניות השבועית של גלובס.
● 905 מיליון דולר: התעשייה האווירית על סף עסקת ענק בהודו
● בחשד לעסקאות פיקטיביות בהיקפי ענק: מנכ"ל הבורסה הטורקית נעצר
בספרד חוששים מעסקת הטילים של ישראל ומרוקו
במסגרת מסע הרכש המתמשך שלה מישראל, מרוקו עשויה לרכוש טילים בליסטיים מדגם לורה מתוצרת התעשייה האווירית, כפי שדווח באתר ZM לפני כחודש. הצעד הביא לדיון ציבורי ער אצל השכנה של מרוקו מצפון, ספרד, לגבי הסכנה שעלולה לעלות מן העסקה. שר החוץ חוסה מנואל אלברס אף ניסה להרגיע - באומרו כי שלמותה הטריטוריאלית של ספרד "מובטחת בעזרת ההגנה של נאט"ו".
ברבאט שואפים לרכוש שורת מערכות טילים, כולל לורה הישראלית ו־ATACMS האמריקאית. בחודש שעבר השלים הצי הגרמני בהצלחה ניסוי מבצעי כפול במערכת הטילים הימית של לורה, שבמהלכו כלי שיט מבצעי - שעליו הותקנו קרון הפיקוד והמשגר - שיגר טיל בשני תרחישים. לאחר מכן טיל לורה ביצע ניווט לעבר המטרה, כולל פגיעה מדויקת. כעת, לפי דיווחים זרים, הוכח כי הטווח של טילי לורה הוא כ־500 ק"מ.
עם זאת, במרוקו לא מסתפקים בהתעניינות באותו טווח מרשים, ואף שואפים ליכולות תקיפה רחוקות בהרבה. הם מתעניינים, בין השאר, במערכת IRIFI הצרפתית, שלפי החברה הרמאטן AI מסוגלת לפגוע ביעדים בטווח של כ־2,000 ק"מ. היכולת קורצת למשרד ההגנה ברבאט, משום שבצרפת מוכנים להעביר אל מרוקו את הידע והייצור של הטילים המתקדמים.
ארה"ב חתמה על הסכם עם סטארט־אפ שבו השקיע דובי פרנסיס
הסטארט־אפ הביטחוני האמריקאי "לונג וול" (LONG Wall) שבו השקיע דובי פרנסיס הישראלי זכה בחוזה אסטרטגי עבור החברה בסך 75 מיליון דולר מהסוכנות להגנה מפני טילים (MDA) של ארה"ב. כך מדווח באתר טקטוניק דיפנס. בצל הביקושים הגוברים לתחום ההגנה האווירית, החברה האמריקאית עברה שינוי משחקנית מעניינת בענף השיגורים בחלל (ABL מערכות חלל, לשעבר), לכזו שמקבלת חוזה מסקרן עבור "השלמת ניסויי טיסה של מיירט בעלות נמוכה", מדגם קיקלופס (Cyclops).
הניסויים באותו המיירט, לפי הדיווח, החל ב־2025, כשהוא נחשף לכל כשנה לאחר מכן. עתה, החברה התחייבה במסגרת החוזה, כי היא תשקיע בעצמה 75 מיליון דולר נוספים "ממקורות פרטיים", עבור הרחבת המחקר והפיתוח (מו"פ) של המיירט. "הביקוש למיירטים זינק, בעת שכושר הייצור מוגבל והעלות הגבוהה ליחידה מהוות אתגרים משמעותיים בכל הנוגע להגדלת מלאי המיירטים הזמין", ציין דן פימונט, מייסד־שותף ומנכ"ל לונג וול.
החברה נוסדה ב־2017, וכאמור התמקדה בפיתוח משגרים ללוויינים קטנים, עבור החלל, כשהמיתוג המחודש הגיע אשתקד. המיירט החדש מיועד להיות מוצר הדגל של לונג וול, שמבינה כי במזכירות ההגנה האמריקאית מאסו בעלויות האדירות של המיירטים הקיימים. מעבר לכך, המלחמה מול איראן יצרה מחסורים משמעותיים משמעותיים במיירטי THAAD, פטריוט פאק־3, ו־SM-3.
חברת הענק האירופית מייצרת נגמ"שים עם מערכת של אלביט
BAE האגלונדס, החברה הבת השבדית של תאגיד BAE הבריטית, חשפה בצ'כיה את הנגמ"ש CV9030 MkIV במודל שיוצר עבור הצבא המקומי. זהו אמנם אירוע שקורה באירופה בשנים האחרונות חדשות לבקרים, אבל כשמעל פני השטח מנסים פוליטיקאים אירופאים לדבר על אמברגו נגד ישראל - ניכר, גם לפי הנגמ"ש החדש, כי החברות לא ממש מסתדרות בלי הטכנולוגיה הישראלית הביטחונית המבוקשת.
אותו הנגמ"ש כולל בתוכו את מערכת חץ דורבן (Iron Fist) המבוקשת של אלביט, שבה משתמש גם צה"ל. חץ דורבן היא מערכת הגנה אקטיבית מסוג "הגנה קשה" (Hard-Kill), שנועדה לשפר את השרידות ויכולות ההגנה העצמית של פלטפורמות משוריינות נגד מגוון רחב של איומים. חץ דורבן מתאפיין במשקל, נפח וצריכת אנרגיה נמוכים. המערכת מספקת הגנה היקפית (360 מעלות) מול מגוון איומי הנ"ט, ובהם רקטות נ"ט, טילי נ"ט מונחים, כטב"מים, חימושים משוטטים ופגזי טנק קינטיים בשטחים פתוחים ובסביבה אורבנית.
בינואר האחרון הודיעה אלביט כי זכתה בחוזים חדשים בהיקף כולל של כ־150 מיליון דולר לאספקת חץ דורבן ל־ BAE האגלונדס, עבור שילובה באותה סדרת נגמ"שים, CV90, שאופיינית למדינות האירופיות שחברות בנאט"ו. החוזים היוו המשך לאבן דרך משמעותית מספטמבר אשתקד, כשאלביט קיימה הדגמת ירי רחבת-היקף באירופה, שבה הוצגו יכולות המערכת מול פגזי טנק קינטיים (KE) מתקדמים. במהלך הניסוי, המערכת יירטה בהצלחה למעלה מתריסר פגזי טנק APFSDS בקוטר 120 מ"מ - הישג נדיר בתחום ההגנה האקטיבית.
