בשנה האחרונה היה שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר, מעורב בכמה מהמאבקים הכלכליים הבולטים שהתנהלו בישראל. מההתנגדות להרחבת הפטור ממע"מ על הזמנות מחו"ל, דרך המאבק על הפיצויים לעסקים בתקופות המלחמה והעימות עם בעלי הקניונים ועד הניסיונות להגדיל את מכסות העובדים הזרים בענפי המסחר והשירותים.
בחלק מהמקרים הצליח האיגוד להשפיע על החלטות הממשלה ובאחרים המאבקים עדיין נמשכים. תורג'מן, המכהן במקביל כיו"ר הדירקטוריון של קבוצת האופנה וההנעלה בריל, סבור שהמגזר העסקי נושא בחלק גדול מהנטל הכלכלי בישראל, בעוד שהציבור נוטה להאשים דווקא אותו ביוקר המחיה.
● החוב תופח, יוקר המחיה מכריע והפוליטיקה האמריקאית נערכת למלחמת הישרדות
● מאילון מאסק ועד ג'ורג' סורוס: המיליארדרים ששמים כסף גדול על בחירות האמצע
● מנהל השקעות בכיר: "הבורסה בת"א לא אטרקטיבית. הנדל"ן מת"
אלא שתורג'מן עצמו מזוהה לא פעם עם האינטרסים של רשתות הקמעונאות הגדולות ולא בהכרח עם אלה של בעלי העסקים הקטנים. הזיהוי הזה קשור בין היתר ליחסיו המקצועיים עם הראל ויזל, בעלי ומנכ"ל קבוצת פוקס, שעמו פעל במאבקי ענף המסחר עוד בתקופת הקורונה. תורג'מן טוען שהבעיות המרכזיות של כולם דומות: עלויות תפעול גבוהות, מחסור בעובדים ועודף של רגולציה מכבידה. אבל האינטרסים של בעלי העסקים אינם תמיד זהים וגם ההקלות שהם מבקשים מהממשלה לא בהכרח מיטיבות עם הציבור.
בראיון לגלובס, תורג'מן מדבר על כוחו הגובר של האיגוד בכנסת, מותח ביקורת חריפה על שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שאותו הוא מכנה "שחצן" ומסביר מדוע הוא סבור שהממשלה, ולא היבואנים והקמעונאים, היא האחראית העיקרית ליוקר המחיה. הוא גם מציע לבחון מחדש חלק מהחובות המוטלות על מעסיקים, ובהן הליכי השימוע לפני פיטורים, סימון מחירים על מוצרים, היעדר מודל דיפרנציאלי למע"מ על מוצרים בסיסיים, ומבטיח להמשיך במאבק נגד מה שהוא רואה כעודף רגולציה.
"סמוטריץ' רצה לקושש קולות"
אחד המאבקים הבולטים שהוביל תורג'מן בשנה האחרונה, כאמור, היה נגד הרחבת הפטור ממע"מ על הזמנות מחו"ל. סמוטריץ' ביקש להגדיל את תקרת הפטור מ־75 ל־150 דולר, ובהמשך ל-130 דולר, אך בשני המקרים, הכנסת ביטלה את הצווים, בין היתר בעקבות התנגדות מאורגנת של איגוד לשכות המסחר ובעלי העסקים.
מבחינת הקמעונאים המקומיים, הפטור העניק יתרון לא הוגן לאתרים בינלאומיים, שאינם נדרשים לשלם מע"מ על מוצרים הנמכרים לישראלים מתחת לתקרה שנקבעה. מנגד, עבור הציבור הרחב מדובר היה בהטבת מס שיכלה להפחית את עלויות הקנייה באינטרנט ולהגביר את התחרות מול החנויות בישראל. תורג'מן, שהיה מהקולות הבולטים נגד המהלך, משוכנע שהפגיעה בעסקים המקומיים הייתה משמעותית יותר מהתועלת ללקוחות.
"יש יוקר מחיה בישראל בכמה עולמות תוכן: בראש ובראשונה נדל"ן, אחר כך ההתפלגות של ההוצאה למשק בית עוברת לתחבורה ואז למזון", מסביר תורג'מן. "הפטור ממע"מ לא נגע באף אחד משלושתם. ב־20 השנים האחרונות בהלבשה, בהנעלה ובאלקטרוניקה הייתה ירידת מחירים אפקטיבית של עשרות אחוזים. אנחנו במקום מצוין, אין שם יוקר מחיה. אף אחד לא יזמין מילקי או פסטה באינטרנט בגלל הפטור ממע"מ".
את מניעיו של סמוטריץ' הוא מפרש באופן נחרץ. "הוא רצה לקושש קולות וחשב שהעלאת הפטור ממע"מ תביא לו קולות", הוא טוען. הוא גם סבור שהשר ביקש "להחזיר מנה אחת אפיים" לבכירים במשק, שלדעתו נכנסו למגרש הפוליטי. אלה טענות של תורג'מן על מניעי השר, לא עובדות שהוכחו.
הביקורת שלו אינה נעצרת במדיניות: "ישבתי עם סמוטריץ' אחד על אחד. כמו שהוא חכם, ככה הוא שחצן. אין דבר מסוכן יותר מאדם שלא נועץ באף אחד". תורג'מן מתייחס לעובדה שבמשך תקופת קידום הצו, איש מבכירי האוצר לא היה מוכן להסביר בקולו מה ההיגיון הכלכלי מאחורי הסבת מקור תקציבי של כמיליארד שקל להחלת רפורמה שתפגע באופן קשה כל כך בעסקים הקטנים.
לתורג'מן יש גם טענות כלפי האופן שבו הוצג המהלך לציבור. "קל מאוד למכור את זה כאופיום להמונים", הוא אומר. הוא מספר שראה סקר שערך אחד העיתונאים הבכירים על התמיכה בפטור והתקשר אליו כדי לתהות על אופן הצגת השאלה. "זה אתי ומקצועי? זו לא דמגוגיה? זה כמו שישאלו אם אתה בעד לבטל מס הכנסה או דוחות חנייה".
את המחיר של הפטור הוא מבקש להמחיש באמצעות בעל חנות צעצועים עם שלושה סניפים, שחלק משמעותי מהמוצרים שהוא מוכר מתחרים ישירות בהזמנות מחו"ל. "אם הוזלת המחיר פוגעת אנושות בבעל הרשת הקטנה, זה נגע לו בשליש מהמוצרים בחנות - אז זה לא הוגן", טוען תורג'מן. אלא שגם הטיעון הזה מצריך הבחנה. עסק קטן שמתחרה בענקיות המסחר הבינלאומיות אכן נדרש לפעול תחת מערכת מס והוצאות שונה, בעוד שלקוח שמזמין ישירות מחו"ל, מצדו, עשוי לחסוך עשרות שקלים בכל קנייה. תורג'מן לא כופר בכך שהפטור מסייע לאותם לקוחות, אלא חולק על ההנחה שהוזלה נקודתית מצדיקה פגיעה, לשיטתו, בפרנסתם של עסקים בישראל.
"יש ספורט לאומי לחבוט במי שהצליח להקים עסק"
איגוד לשכות המסחר נמצא במרכזם של מאבקים כלכליים גדולים. מה הדבר שאתה עדיין לא מצליח לעשות כמו שצריך?
"לשכנע את הציבור שבכל מה שקשור ליוקר המחיה, לחברים שלנו, הקמעונאים, היבואנים ונותני השירותים, אין אשמה. במשך שני עשורים ממשלות ישראל הפנו אליהם את האצבע המאשימה ועשו לציבור אינדוקטרינציה. יש ספורט לאומי לחבוט באלה שהצליחו להקים עסק בעשר אצבעות".
מבחינתו, זהו גם מאבק על הכבוד שמקבלים בעלי עסקים שאינם אנשי הייטק. "בישראל קושרים כתרים לסטארט־אפיסטים שעושים הצלחות אדירות בסייבר וב־AI, אבל קשה לא פחות לפתוח מסעדה, להסתכן בטירוף ולקחת כסף מהמשפחה, מחברים ומהבנק", הוא אומר. "למדינת ישראל יש חוזה מאוד נבזי עם בעלי העסקים: אתה לוקח כסף פרטי ואם הצלחת, המדינה שותפה. אם נכשלת זו בעיה שלך".
תורג'מן רוצה שהציבור יעריך גם בעל מסעדה שהתרחב לרשת ולא יראה בהצלחתו הוכחה לכך שהרוויח על חשבון לקוחותיו. הטענה הגדולה יותר שלו נוגעת למבנה המחירים במשק. "הנחת העבודה הנבזית היא שהעסקים בישראל מרוויחים טונה כסף על הגב של הציבור. גילינו שהמרווחים של הקמעונאים בישראל זהים לאלה של מקביליהם בעולם", הוא אומר. לדבריו, ארנונה, שכירות ועלויות העסקה גבוהות מאלצות את החברות למכור ביוקר, בלי שהן נהנות בהכרח משיעורי רווח גבוהים יותר. "אם יש מוצר יקר, זה נובע בעיקר ממבנה העלויות הקלוקל, שרובו ככולו לא נוגע למגזר העסקי".
המחירים והשימוע לפני פיטורים
אחרי המאבק על הפטור ממע"מ, תורג'מן מסמן שורה של מהלכים שהיה רוצה לראות על שולחן הממשלה. את חלקם, ובהם השינוי בסימון המחירים והפחתת מסים על מזון, האיגוד כבר הציג בעבר. "יש דבר אחד שעולה אפס כסף וחוסך הרבה: ביטול רגולציה. למשל ביטול סימון המחירים", הוא מציין. כיום קיימת חובה לסמן מחירים על מוצרים, והקמעונאים מתלוננים כבר שנים על כוח האדם והזמן שהיא דורשת.
תורג'מן ממשיך למקום רגיש יותר, כמו יחסי עוסק־מעסיק. "הליך השימוע הוא מפעל זבל בירוקרטי עצום", הוא אומר. "הוא לא מועיל לעובד ומזיק לשני הצדדים. יש עלות להגנה על העובד ועל האזרח. צריך לעשות שיקולים של עלות־תועלת. לא רק בתחום הזה - אלא בכל תקנה וסעיף שמאושרים בכנסת, ולצערי הרב זה תהליך שהרבה פעמים פשוט מוותרים עליו מראש".
תורג'מן אינו מציע מתווה חלופי מפורט ואינו אומר במפורש שיש לבטל את הזכות לשימוע, אבל מבקש לבחון מחדש את ההליך. עבור עובדים רבים, דווקא הזכות להשמיע את טענותיהם לפני החלטה על פיטורים היא הגנה חשובה מפני החלטה שרירותית. עם זאת, לפי תורג'מן רק 2% מהשימועים נגמרים בשינוי עמדתו הראשונית של המעסיק אם לפטר.
לצד קיצוץ הבירוקרטיה הוא תומך בהפחתת המס על מוצרי מזון, לרבות מזון לתינוקות, ובהסרת מכסי מגן. "החקלאות חשובה, אבל תסבסדו אותה באופן ישיר. תשחררו את המכסות לתחרות", הוא מבקש. את רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" הוא מציג כדוגמה לשינוי הנכון: "ברקת הוביל את זה בחוכמה גדולה. למה שרגולטור של מדינה פצפונת ימציא תקנים מיוחדים לישראל? מה שטוב למאות מיליוני אזרחים באירופה טוב גם לישראלים". הוא מעריך שהשפעת הרפורמה תורגש בהדרגה: "זו מהפכה בעוצמה של מהפכת הסלולר של כחלון, רק שייקח לנו חמש שנים להרגיש אותה".
כשהמאבק עובר מהכנסת לקניונים, תורג'מן נמצא בשני תפקידים בו זמנית. כנשיא איגוד לשכות המסחר, הוא מייצג שוכרים רבים המתלוננים על דמי השכירות והניהול; כיו"ר בריל הוא חלק מענף הקמעונאות שמשלם את דמי השכירות והניהול. במהלך המלחמה דרש האיגוד מבעלי הנכסים להשתתף בנטל הסגירות. במרץ האחרון הודיעה מליסרון שתאפשר פריסה חלקית של דמי השכירות, בעוד דמי הניהול ייגבו כרגיל. מבחינת בעלי החנויות, זה לא פתר את כל הבעיה.
כיו"ר בריל אתה מכיר את התשלומים לקניונים גם מהצד של השוכר. כשאתה מוביל מטעם האיגוד מאבק נגד בעלי הקניונים, אתה יודע לזהות מתי עלול להיווצר ניגוד עניינים?
"אני קם בבוקר והדבר היחיד שמעניין אותי זה רווחת העסקים בישראל", הוא עונה. "יכולים להיות ניגודי עניינים, אבל צריך להיזהר מהם. במאבק עם הקניונים אני לא רואה שום ניגוד עניינים". לדבריו, כשעסק אינו יכול לפעול בשעת חירום ואינו מכניס כסף, גם בעל הנכס צריך להשתתף בנטל. "כל צד צריך לתת כתף", הוא אומר. הוא מוסיף טענה ספציפית על גביית דמי הניהול בקניונים.
לדבריו, מנגנון התשלום מבוסס במקרים רבים על עלות ההפעלה בתוספת של 10%־15%, בלי שקיפות מספקת לשוכרים. "בנושא דמי הניהול אין שקיפות. זו בעיה. צריך לייצר מודל שוויוני, שתדע מה מגיע לך לשלם", הוא דורש.
"מי שחושב שישראלים יעבדו בזה הוזה"
עוד תחום שבו האיגוד מבקש להשפיע על מדיניות הממשלה הוא העסקת עובדים זרים במסחר ובשירותים. מאז שנעצרה כניסתם של עובדים פלסטינים לישראל, ענפים רבים מתמודדים עם מחסור בכוח אדם ותורג'מן טוען שהממשלה לא נתנה למסחר את המענה שניתן לענפים אחרים.
דחפת להגדלה של מכסות העובדים הזרים. איפה עובר הגבול? לא נגיע בסוף למודל כמו בדובאי, שמתבסס בהיקף עצום על עובדים מיובאים?
"לא יהיה פה מודל דובאי 2", הוא קובע. "עדיין חסרות בין 150 ל־200 אלף ידיים עובדות. 150 אלף פלסטינים לא נכנסו ומה שהחמיר את המחסור זה שאנשים הלכו לגט, לוולט וכאלה. עובדים ישראלים לא יעשו את העבודות האלה, לא יעבדו בסיעוד או בחקלאות או בלוגיסטיקה. מי שאומר אחרת הוזה או משקר".
תורג'מן אומר כי הוא גאה במהלכים שנועדו לאפשר, לדבריו, העסקה של לפחות 30 אלף עובדים זרים בענפי הקמעונאות והמסחר בזמן הקרוב. עם זאת, יש הבדל בין מכסה שהמדינה אישרה, היתר שניתן למעסיק ועובד שכבר הגיע לישראל. לדבריו, המדינה אישרה שכ־3.8% מאוכלוסיית המדינה תהיה עובדים זרים, כ־380 אלף בסך הכול.
אחרי שהצלחתם להתייצב מול שר האוצר, איפה עוד אתם מתכוונים להפעיל את הכוח שלכם?
"כולם הולכים על פירוק המונופולים והריכוזיות. אני מנסה בכל מאודי לשכנע את הציבור שידנו לא במעל. אנחנו לא מחוללי יוקר המחיה. מי שמחולל את יוקר המחיה זה ממשלות ישראל לדורותיהן".
מבחינת תורג'מן, איגוד לשכות המסחר אינה רק גוף שמגיש ניירות עמדה. "אני לא יכול לשבת בצד. ראיתי שהממשלה מזלזלת בתחום שלי", הוא אומר. "באתי ללשכה כדי לטפל בעסקים ולהיאבק עליהם. זה כוח שבניתי אותו ולא היה לפני. הכנסת לא ראתה את הכוח הזה". לדבריו, כ־250 בעלי עסקים הגיעו למשכן וסיפרו לחברי הכנסת על קשייהם. "שר בכיר אמר לי אחר כך: 'הוכחתם לחברי הכנסת שיש להם כוח מול שר אוצר. זה גודל ההישג'. גם השרים הבינו שיש גורם עסקי שצריך לנהל איתו דיאלוג, ואם חלילה נעשה לו עוול הוא לא יעבור בשתיקה".
לתורג'מן יש גם שם לבעיה הישראלית שהוא מבקש לפתור: "לפני סטארט־אפ־ניישן אנחנו רגוליישן־ניישן". המאבק על הפטור ממע"מ העניק לו הוכחה לכך שהעסקים יכולים להשפיע על החלטות הממשלה, אבל המבחן הבא יהיה שונה. כשהדרישות מגיעות לסימון מחירים, להגנות על עובדים ולכללי המסחר, הצלחה של איגוד לשכות המסחר לא תימדד רק במספר התקנות שיבוטלו - יהיה צורך לבדוק גם מה יקרה לכיסיהם של הצרכנים.
בסביבתו של סמוטריץ' מסרו לגלובס: "תורג'מן הוא סוכן יוקר מחיה ועומד בראש חברת ענק, שהיא מהמונופולים שעושקים את הכיס של כל משפחה בישראל. נבחרי הציבור חייבים להיות אמיצים וחזקים מול בריונים כמותו שפוגעים במשק ובצרכנים".
