החוב תופח, יוקר המחיה מכריע והפוליטיקה האמריקאית נערכת למלחמת הישרדות

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart

נותרו כמה ימים עד לבחירות אמצע הקדנציה בארה"ב, שיתקיימו ב־3 בנובמבר, ובמסגרתן יעמדו לבחירה כל 435 חברי בית הנבחרים וכן 35 מחברי הסנאט. אלו נבחרים לקדנציה בת שש שנים בקבוצות של שליש בכל שנתיים. הסקרים הנוכחיים נוטים בבירור לטובת הדמוקרטים. על פי ממוצע הסקרים של אתר "ריל קליר פוליטיקס" וכן על פי אתר ההימורים פולימרקט, עתידים הדמוקרטים לגרוף בין 18 ל־22 מושבים ולהפוך את הרוב הרפבליקני בבית הנבחרים בן ארבעת המושבים היום, לרוב דמוקרטי של 25-30 מושבים החל מינואר.

● 11 שעות עם טראמפ: מה ראינו בשטח בשבע עצרות בחירות בתוך שבעה ימים
● המיליארדרים וענקיות הקריפטו: מי מזרים סכומי עתק כדי לעצב את הקונגרס הבא?

ניצחון דמוקרטי בבית הנבחרים היה צפוי. ההפתעה הגדולה יותר עשויה להתרחש בסנאט, שם מחזיקים הרפובליקנים היום ברוב של 53-47. עד אמצע ספטמבר הסקרים הצביעו לכיוון המשך השליטה הרפובליקנית בסנאט, אך נכון לירידת מאמר זה לדפוס - נותן אתר ההימורים סיכוי של 63% לניצחון דמוקרטי ורק 37% לניצחון רפובליקני. ממוצע הסקרים מצביע על כיוון דומה. ביחס לבית הנבחרים, הסיכויים עומדים כרגע על 91% מול 9% לטובת הדמוקרטים.

ל"גל כחול", זכייה דמוקרטית מסיבית בבית הנבחרים ובתוספת הסנאט, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת. היא תאפשר לדמוקרטים לא רק לשלוט על ה"ארנק", המסור על פי החוקה לסמכותו הבלעדית של הקונגרס, אלא גם על נושאים המצויים באופן בלעדי בידי הסנאט כמו המינויים.

דור ממדאני

הכנסה סבירה, מעט נכסים

ניצחונו של זוהרן ממדאני בניו יורק בשנה שעברה מספק הצצה לשינוי הכלכלי והדורי שעובר על אמריקה. בניגוד אולי למצופה, בסיס התמיכה הבולט שלו לא היו העניים ביותר, אלא במידה רבה צעירים, משכילים, שוכרי דירות ובעלי הכנסה בינונית, המרגישים שהכנסתם אינה מעניקה להם את הביטחון והתקווה שמהם נהנה דור הוריהם.

הפער הבין־דורי היה חד. לפי ניתוח התוצאות, ממדאני זכה בכ־78% מקולות בני 18-29, ובכ־66% מקולות בני 30-44. לעומת זאת, בקרב בני 45-64 עבר היתרון ליריבו, ובקרב בני 65 ומעלה קיבל ממדאני רק 36% מהקולות. הניוזוויק סיכם וכתב כי "דווקא המעמד הבינוני והבינוני־גבוה של ניו יורק הם שהביאו לו את הניצחון... בניו יורק משק בית עם שני מפרנסים יכול שתהיה לו הכנסה שנראית גבוהה במונחים ארציים, ובכל זאת הוא יתמודד עם לחצים כלכליים ממשיים. זאת בגין העלות הגבוהה של הדיור, החינוך והבריאות".

 מייצג את השינוי הדורי והכלכלי. ממדאני / צילום: ap, Yuki Iwamura

לכך מצטרף גורם נוסף - חוסר ביטחון הולך וגובר לגבי העתיד הכלכלי. השחיקה בתחושת הביטחון הכלכלי של הדור הצעיר ומעמד הביניים בארה"ב משתקפת היטב בסקרים. לפי סקר של מכון פיו מאוקטובר 2026, רק 21% מהאמריקאים מעריכים כיום את מצבה של כלכלת ארה"ב כטוב או מצוין, לעומת 57% בשנת 2019. סקר אחר מינואר 2026 מצא שבקרב משקי בית עם הכנסה שנתית של 75-99 אלף דולר, קרי מעבר לחציון המשתכרים, שיעור המדווחים על חוסר ביטחון כלכלי זינק מ־20% ב־2022 ל־36% ב־2026.

אפילו בקרב המרוויחים מעל 100 אלף דולר עלה שיעורם מ־14% ל־21%. במקביל, שיעור הצעירים מתחת לגיל 30 המתגוררים עם הוריהם עלה מ־37% ב־2019 לכ־49% ב־2025. הוול סטריט ג'ורנל תיאר תומכים אלו של ממדאני: דור עובד ובעל הכנסה, אך ללא נכסים ומעט ביטחון.

לב הבחירות

יוקר המחיה

בחירות האמצע מסתמנות במידה רבה כבחירות על מה שמכונה Affordability, נְשִׂיגוּת (היותו של מוצר, שירות או נכס בהישג ידם הכספי של הציבור). בסקר של רויטרס מלפני שבועיים, כמחצית הנשאלים דירגו את יוקר המחיה כגורם החשוב ביותר בהחלטתם כיצד להצביע. בסקר של הגרדיאן מהחודש, שבו הוצגה לנשאלים רשימת נושאים המשפיעים על הצבעתם, נבחרו בשלושת המקומות הראשונים, עם למעלה מ־60% מהמצביעים כל אחד, נושאים הקשורים למחירים.

בקרב הצעירים הנושא מרכזי עוד יותר. בסקר שנערך ע"י אוניברסיטת ייל בקרב צעירים עד גיל 34 הוצגו למצביעים זוגות של נושאים מתחרים. 84% בחרו ב"יוקר המחיה/היכולת לעמוד בהוצאות" כנושא החשוב יותר להצבעתם בבחירות הקרובות.

וכך בשעה שהמחירים והכלכלה עומדים במרכז, הבוחרים איבדו אמון ביכולתו של הנשיא דונלד טראמפ לטפל בנושא. להיפך, הם מאשימים אותו. כך סקר של איי.פי מהחודש מצא כי 65% מהאמריקאים מייחסים את המחירים הגבוהים למדיניותו של הנשיא, ו־69% סבורים שטיפולו ביוקר המחיה היה גרוע מכפי שציפו. בסקר אחר של רויטרס מספטמבר רק 17% הביעו שביעות רצון מטיפולו בנושא. התמונה חריפה אף יותר במדינות מפתח: בסקרי סי.אן.אן, 76% מהמצביעים באוהיו ו־74% באיווה אמרו שמדיניות טראמפ הגדילה את עלות המחיה, בעוד שרק 7% ו־6%, בהתאמה, אמרו שהיא הפחיתה אותה.

מס המיליארדרים

פתרון למשבר מעמד הביניים

יוקר המחיה ותחושות חוסר הביטחון של הדור הצעיר מתחברים בשנים האחרונות להתחזקות האגף הסוציאליסטי־פופוליסטי בשמאל האמריקאי, המזוהה עם ברני סנדרס. המסר שלהם פשוט וקל להבנה: הבעיה אינה מחסור בעושר באמריקה אלא ריכוזו בידי שכבה קטנה מאוד, ובעיקר המיליארדרים. סנדרס הפך את "מעמד המיליארדרים" למוקד קבוע של מסריו, והשנה אף הציע מס שנתי של 5% על הונם של 938 המיליארדרים האמריקאים.

אלא שהרעיונות הסוציאליסטיים גדולים בהרבה ממיסוי העשירים. סנדרס והאגף הסוציאליסטי של המפלגה הדמוקרטית מקדמים גם תוכנית בריאות ממלכתית (מדיקר לכל), חינוך ציבורי גבוה בחינם או מסובסד מאוד, הרחבת הדיור הציבורי, פיקוח על שכר דירה, חיזוק איגודי עובדים והגדלה משמעותית של ההוצאה הציבורית.

ההתפרצות האחרונה בצרפת הינה מקומית, אך חלק מהזרמים התת־קרקעיים העומדים מאחוריה מצויים גם בארה"ב, ועשויים בקלות להתפרץ גם בה. לכך מודעים רבים. לא מפליא אפוא כי מנכ"ל חברת התעופה יונייטד אמר בראיון לפי כשבועיים: "אי־השוויון בחלוקת העושר הפך לסכנה לחברה שלנו, ואנחנו חייבים להתמודד איתו". לדבריו, "יש להנהיג מס עושר ברמה הפדרלית... אני גם סבור שיש להטיל מס ירושה, שמעל רמת עושר מסוימת יגיע לשיעור המתקרב ל־100%".

 נשיא ארה''ב, דונלד טראמפ / צילום: ap

האדמה החברתית אמנם רועדת אך הפתרונות הפופוליסטיים של מאג"א מימין כמו גם הסוציאליסטים הדמוקרטים משמאל הינם קלילים באותה מידה שהם מנותקים מהמציאות. לממשלת ארה"ב חובות של מעל 40 טריליון דולר ועוד לפחות כ־25 טריליון של גירעונות חדשים הצפויים להתווסף בעשור הקרוב, כך לפי משרד התקציבים של הקונגרס. בנוסף, יש לממשלה התחייבויות בהיקפים של עשרות טריליונים. שום מכסים על היבוא או מלחמה במהגרים מצד אחד, או מס רכוש על המיליארדרים (שקשה להבין כיצד יכול להיגבות) או קיצוץ בסיוע לישראל (כ־0.05% מהוצאות 2026) מצד שני, לא ישנו את המצב, או את הכיוון אליו צועדת הכלכלה.

ההשפעה המיידית

שיתוק בוושינגטון

שליטה דמוקרטית בבית הנבחרים ובסנאט תשנה מהותית את המחצית השנייה של כהונת טראמפ. ראשות ועדות בית הנבחרים תעבור לידי הדמוקרטים, ואיתה סמכויות חקירה וזימון נרחבות. מכאן קל לדמיין כיצד וושינגטון תיקלע לשנתיים של חקירות, שימועים, צווים נשיאותיים ומאבקים משפטיים. הרקע לכך ברור. לפי פורבס, הונו האישי של דונלד טראמפ גדל בכ־2.7 מיליארד דולר מאז בחירות 2024, זאת כאשר 53% מהאמריקאים סבורים שטראמפ הינו מושחת, כך על פי סקר של יוגוב בספטמבר. 69% מהאמריקאים גם סבורים שעסקיו הפרטיים משפיעים על החלטותיו כנשיא.

קונגרס דמוקרטי ישקע בחקירות ומאבקים משפטיים והדינמיקה בין הצדדים תביא לשיתוק פיסקלי. הנשיא טראמפ אמנם ישמור בידיו סמכויות ביצועיות בתחומים שונים ובעיקר במדיניות החוץ. אולם כל החוקים הקשורים לכסף, קרי תקציב, מיסים, וחבילות הוצאה אינן בסמכותו, ולפיכך סביר כי יתקעו או יגררו לנצח בקונגרס. שיתוק כזה עשוי ללבות את חוסר אמון של המלווים ועלול להאיץ את המשבר בשוק האג"ח.

בנסיבות שכאלו כל נטל ניהול הכלכלה יעבור בפועל אל הפדרל רזרב ואל היו"ר החדש שלו, שאינו זוכה עדיין לאמון השווקים כקודמיו. כל זאת בשעה שארגז הכלים שלו כמעט ריק לחלוטין.

הסיפור הגדול

מפלגה דמוקרטית מתהווה

לאחר בחירת טראמפ וביתר שאת לאחר בחירות שנת 2020 ואירועי 6 בינואר, החריף המאבק בין הרפובליקנים המסורתיים ואנשי תנועת מאג"א של טראמפ. העימות הסתיים במרוצי הפריימריז לקראת בחירות 2022 ו־2024 בניצחון מוחלט של טראמפ ומאג"א. מהמפלגה הרפובליקנית נעלמו כמעט לחלוטין כל הרפובלקנים הקלאסיים קרי שאינם טראמפיסטים, כמו חברת בית הנבחרים ליז צ'ייני - שהייתה לא רק בתו של סגן הנשיא השמרן דיק צ'ייני אלא גם דמות מספר 3 במפלגה.

השתלטות תנועת מאג"א הפופוליסטית־ימנית על המפלגה איפשרה לטראמפ, כאשר חזר לבית הלבן בבחירות 2024, להתיר כל רסן בסוגיות כמו משטרת ההגירה, השחיתות האישית, מדיניות המכסים ומדיניות החוץ - שבמרכזה סכסוך עמוק ופומבי עם בעלות הברית מנאט"ו ועם קנדה, במקביל ליחסים חמימים עם פוטין, וכמובן המלחמה במזרח התיכון.

עתה החל תהליך דומה עם הסוציאליסטים־דמוקרטים שבצד השני. אם הדמוקרטים ינצחו בבחירות האמצע הקרובות, החגיגות יהיו קצרות. הממשל המפוצל, קרי הבית הלבן הרפובליקני מול הקונגרס הדמוקרטי, יבטיח שבמהרה יחל הפוקוס על המרוץ לבחירות לנשיאות ב־2028.

במקום להתמודד עם הגירעונות, החוב הלאומי, יוקר המחיה ומשבר הדיור, אשר ממילא אין פתרונות קלים או מוסכמים להם, חלק ניכר מן המאבק הפוליטי יתמקד בשאלה מי אחראי למצב, ומי יישא באשמה אם יחמיר עד 2028. הרפובליקנים יבקשו להאשים את הקונגרס הדמוקרטי בחסימת יוזמות הממשל, ואילו הדמוקרטים יטילו את האחריות על הנשיא ומדיניותו. כך עלולות השנתיים הבאות להפוך ממאבק על פתרונות למאבק על חלוקת האחריות לכישלון, בעוד שהבעיות של הכלכלה האמריקאית והגירעונות והחובות של הממשלה ממשיכים להצטבר.

אך המאבק לא יעצר שם. בתוך המפלגה הדמוקרטית צפוי קרב מר לא פחות על דמותה לקראת בחירות 2028. בסקר של מכון פיו מספטמבר, 64% מהדמוקרטים מעל גיל 65 הביעו דעה חיובית ביחס לקפיטליזם, זאת לעומת רק 29% מהצעירים מתחת לגיל 29. והמגמה הזו לא מוגבלת לדמוקרטים בלבד. סקר של גאלופ מאוגוסט מצא שבקרב צעירים בני 18-34, כ־57% מביעים עמדה חיובית כלפי סוציאליזם, לעומת 43% בלבד כלפי קפיטליזם, והמספר מגיע כדי 62% אצל בני 18-29.

כבר בפריימריז של בחירות 2026 מועמדים סוציאליסטים־דמוקרטים ואנטי־ממסדיים הדיחו חברי קונגרס דמוקרטים ותיקים. התחזקות משמעותית של האגף הפרוגרסיבי־סוציאליסטי של המפלגה, ביחד עם התחזקות הפופולריות של רעיונותיו אצל הבוחרים, ובמיוחד על רקע משבר פוליטי וכלכלי מתמשך, יגרור את המפלגה כולה שמאלה ויהיה בעל השפעה של ממש על המיצוב ועל הפריימריז לקראת 2028. במרכז המאבק עשוי להיות "מס המיליארדרים", הזוכה לפופולריות עצומה בקרב הצעירים הדמוקרטיים.

וושינגטון מתמודדת עם כמה קבוצות הוצאה עצומות: הריבית על החוב, תוכניות החובה (ביטוח לאומי ומדיקר) והוצאות הביטחון. על פי הערכות משרד התקציבים של הקונגרס, במהלך השנים עד 2032 יוקדשו כ־77% מהתקציב הפדרלי להוצאות החובה ותשלומי הריבית (16% מהנ"ל) ועוד כ־11% יוקדשו לביטחון. זאת שעה שהגירעון השנתי צפוי לעמוד בממוצע על כ־2.15 טריליון דולר בשנה, ולהצטבר לכ־13 טריליון דולר בשנים אלו.

כל נסיון להתמודד עם מספרים אלו יחייב עסקת חבילה מהפכנית המשלבת קיצוץ דרמטי בכל מרכיבי ההוצאה ביחד עם גידול דרמטי בנטל המיסוי על כולם, ובמיוחד על העשירונים העליונים. באקלים הפוליטי הנוכחי הסיכוי לעסקה כזו שואף לאפס. מה שמצפה אפוא אחרי הבחירות - קומבינציה של ממשל מפוצל, אקלים פוליטי רעיל, ומאבק הפנימי על עתיד המפלגה הדמוקרטית - מבטיח שנתיים שבהן סטטוס קוו יחשב להישג מפואר.