הבחירות האחרונות אמנם מסתמנות כפלונטר פוליטי, ובכל זאת, שורה של דמויות חדשות צפויות להצטרף לכנסת, והן יתפסו את מקומם של חברי כנסת ושרים שייפרדו מבית המחוקקים, מי ברצונו ומי בעל כורחו.
חלקם, אם לשפוט על פי העבר, צפויים לקבל הצעות אטרקטיביות מהמגזר הפרטי, לכהן כיושבי ראש דירקטוריון או לייעץ לחברות במגזר העסקי.
● מצטרף ליצחק תשובה: התפקיד החדש של ינקי קוינט
● אהוד שניאורסון עוזב את פאראגון ומצטרף לחברת החלום החדשה של בכירי מערכת הביטחון
● "פגיע במיוחד": הסקטור שכדאי להתרחק ממנו, ואיפה יש הזדמנויות?
לא מעט חברי כנסת, שרים לשעבר ואף ראשי ממשלה ונשיאים בדימוס, נענו בשנים קודמות לחיזוריהם של אנשי עסקים ומונו לתפקידי ניהול בכירים בחברות ציבוריות. המשוואה ברורה: הפוליטיקאי לשעבר מקבל סידור עבודה נוח, תגמול מפנק (הגבוה בהרבה מזה לו הורגל בחיים הציבוריים), והחברות מצידן, יכולות להתהדר בשמות של מי שכיהנו במשרות רמות, ובעיקר להסתייע בהשפעה ובקשרים שהללו צברו במהלך שנותיהם בפוליטיקה כדי "לפתוח דלתות" עבורן במסדרונות השלטון.
אלא שלמרות שפוליטיקאים לשעבר נתפסים כסחורה מבוקשת ע"י חלק מהחברות, ההיסטוריה הלא רחוקה מלמדת, כי לא תמיד שידוך שכזה מהווה ערובה להצלחה. מה שמתחיל בקול תרועה רמה והודעות לתקשורת, נגמר לעיתים קרובות בקול ענות חלושה וביצועים מאכזבים של מניית החברה.
"פוליטיקאים לשעבר הם 'סחורה מבוקשת' במגזר העסקי, ולא במקרה", אומרת קרן קיבוביץ', בעלת חברת הייעוץ הפיננסי קיבוביץ ושות', שישבה בדירקטוריונים לצד שורה של פוליטיקאים לשעבר. "הם מביאים איתם שילוב של יכולות שלא תמיד ניתן למצוא אצל מנהלים שצמחו בעולם העסקי: היכרות עמוקה עם מוקדי קבלת ההחלטות, הבנת תהליכים רגולטוריים, רשת קשרים רחבה, יכולת להוביל מהלכים מורכבים וניסיון בניהול משברים ובמערכות מרובות אינטרסים. אלו יכולות שעשויות לייצר יתרון אסטרטגי משמעותי".
עם זאת, היא מציינת, כי "יש הבדל בין פוליטיקאי שמביא לחברה ערך עסקי אמיתי לבין פוליטיקאי שמביא בעיקר את היכולת לפתוח דלתות. העובדה שאדם כיהן בתפקיד ציבורי בכיר או היה בעמדת השפעה אינה מעידה בהכרח על יכולתו להבין חברה עסקית, לזהות סיכונים או לפקח באופן אפקטיבי על ההנהלה".
גורם בשוק ההון, שעבד לצד פוליטיקאים, מציג גישה חריפה יותר. לדבריו, "יש יוצאים מן הכלל, אבל התרומה של ה'לשעברים' לחברות היא מזערית. בחלק מהמקרים הם באים לתת לגיטימציה לחברות קטנות בתחומים חדשים ומסוכנים. אני מניח שהם חושבים שזה משהו שאפשר לעשות 'על הדרך' בלי יותר מדי מאמץ ולקבל לא מעט כסף, מה שלא תמיד נכון. מהניסיון שלי בטווח הארוך זה לא עובד, ונגמר במפח נפש לשני הצדדים".
גלובס צלל אל רשימת הפוליטיקאים שעשו את הדרך מוועדות הכנסת בירושלים אל ישיבות הדירקטוריון במגדלים של הסיטי בת"א.
אלו שהצליחו ואלו שפחות
השם האחרון שעשה את המעבר מהפוליטיקה לחברה הנסחרת בשוק ההון, לעת עתה, הוא שר הפנים לשעבר משה ארבל, שבחודש מאי האחרון מונה ליו"ר דירקטוריון חברת הנדל"ן והחקלאות הציבורית מהדרין, שבשליטת קבוצת דלק של יצחק תשובה.
ארבל, שטרם התפטרותו מהכנסת כיהן כח"כ מטעם מפלגת ש"ס, מסר במכתב ההתפטרות שלו מהכנסת כי עשה זאת מתוך רצון להקדיש זמן למשפחתו, ללימוד תורה ולסיום לימודי דוקטורט במשפטים".
המעבר של ארבל למגזר העסקי לווה גם בשדרוג משמעותי בתנאי השכר. מתוקף תפקידו הנוכחי, זכאי ארבל לשכר בעלות שנתית בהיקף מוערך של כ־3.4 מיליון שקל, עבור משרה בהיקף של 80%.
בכך, הלך ארבל בדרכה של שרת המשפטים והפנים לשעבר, איילת שקד (מפלגת ימינה), שמונתה גם היא לעמוד בראשות חברת נדל"ן ציבורית. בתחילת שנת 2023, אחרי שפרשה מהחיים הפוליטיים, הצטרפה שקד לחברת הבנייה קרדן נדל"ן, תחילה כסגנית יו"ר ובהמשך כיו"ר החברה, הנמצאת בשליטת גיל דויטש ורוני בירם.
באסיפה לאישור תנאי העסקתה של שקד, נכתב כי הינה "בעלת ידע וניסיון בתחומי פעילות החברה, ועסקה בין היתר בקידום תוכניות להקמת מאות אלפי יחידות דיור, בתכנון, טיפול והשבחת קרקעות, בממשקים עם רשות מקרקעי ישראל, רשויות מקומיות וועדות תכנון. במסגרת תפקידיה, ניהלה שקד תקציבים עצומים ואלפי עובדים".
כמו במקרה של ארבל, מדובר היה במהלך שהיטיב עם כיסה של השרה הבכירה לשעבר. אשתקד, עמדה עלות שכרה החודשי (עבור 60% משרה) על כ־75 אלף שקל כשיחד עם מענקים ואופציות עמדה עלות שכרה השנתי על כ־1.7 מיליון שקל. לפחות בינתיים, גם בעלי המניות בקרדן נדל"ן יכולים לחייך, מאז הצטרפה שקד נסקה מניית החברה בכ־55% לשווי של כמעט 890 מיליון שקל.
תגמולים נדיבים או מלכודת דבש?
היועצת קיבוביץ' מציינת כי "המעבר למגזר העסקי מציע לא רק תגמול כספי, אלא גם אפשרות להמשיך להשפיע, לשמר מעמד ציבורי ולפעול במוקדי קבלת החלטות. במובן מסוים, מדובר באפשרות לתרגם הון פוליטי שנצבר לאורך שנים להון מקצועי וכלכלי. אלא שההצלחה במעבר הזה אינה מובטחת".
תנאי התגמול הנדיבים שקורצים לפוליטיקאים לשעבר, עלולים להפוך למלכודת דבש הגורמת נזק למוניטין שצברו. לא אחת הם מתקשים לספק את הסחורה. בשנים האחרונות, היה שוק ההון המקומי עד לשורה של מפלות מצד חברות שהעמידו בראשן פוליטיקאים לשעבר. כך למשל, באוגוסט 2021, הודיעה חברת אלקטריאון, שמפתחת טכנולוגיה לטעינת רכב חשמלי תוך כדי נסיעה, על מינויו של נשיאה העשירי של מדינת ישראל, ראובן (רובי) ריבלין לתפקיד נשיא החברה.
לפי ההודעה אז, תפקידו של ריבלין היה "לקדם שיתופי־פעולה עם ממשלות וחברות גלובליות וכן לחשוף את פעילותה למקבלי ההחלטות ברחבי העולם". אלא שהחלום של אלקטריאון, שהלהיב את המשקיעים בתקופת הקורונה, לא התגשם וריבלין עזב את תפקידו בסוף השנה שעברה. זאת, לאחר שמאז שמונה לתפקיד, שווי החברה התכווץ בכ־66%, ל־744 מיליון שקל.
אחרי הכישלון באלקטריאון מונה ריבלין לנשיא חברת המטבעות הדיגיטליים ביטקור (BitCore Capital), שהשלימה לפני מספר חודשים מיזוג לשלד הבורסאי איירטאצ'. עוד לצד ריבלין, הנהלת החברה כוללת את מפכ"ל המשטרה לשעבר יוחנן דנינו (יו"ר הדירקטוריון), שר המדע לשעבר יזהר שי (דירקטור ואחראי חדשנות ראשי) ויהודה שפר, לשעבר ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור (דירקטור).
אלא שחרף גלריית השמות המכובדת, מניית החברה לא רשמה עד כה ביצועים יוצאי דופן והיא נסחרת בשווי של כ־60 מיליון שקל בלבד, למרות הצהרות קודמות לפיהן בכוונתה לבצע גיוס הון לפי שווי כפול מזה.
דמות בכירה נוספת שלא נחלה הצלחה רבה בשוק ההון הוא ראש הממשלה לשעבר מטעם מפלגת העבודה, אהוד ברק, שכיהן במשך שש שנים כיו"ר חברת הקנאביס הרפואי אינטרקיור. בתקופתו אמנם הגיעה החברה לשווי שיא על רקע ההייפ בתעשייה, ואף הייתה חריגה בסקטור כשהציגה הכנסות של כמה מיליוני שקלים. אך בסיכום כהונתו המניה נחלשה ב־33%.
שר האוצר שהסתבך בפלילים
לעיתים המבוכה של הפוליטיקאים לא מסתכמת רק בצניחה במחיר המניה. כך למשל, בשנת 2021 זמן קצר לאחר שהשלים את תקופת הצינון, מונה שר האוצר לשעבר, משה כחלון (לשעבר מפלגות הליכוד וכולנו) ליו"ר דירקטוריון חברת המימון החוץ־בנקאי יונט קרדיט.
את הבחירה המפתיעה של שר האוצר לשעבר בחברה קטנה ולא מוכרת, ניתן היה להסביר בתגמולי העתק שביקשה יונט לאשר לו - בהיקף של יותר מ־8 מיליון שקל בשנה. אלא שהביקורת החריפה בתקשורת ובקרב בעלי המניות של יונט אילצו את בעלי החברה ואת כחלון לסגת מכוונתם זו.
ברקע, בתקופתו של כחלון כשר האוצר חוקק חוק שכר הבכירים, שהציב תקרת שכר למנהלי הבנקים וחברות הביטוח. כך, נוצר מצב מעט אבסורדי לפיו כחלון, שהוביל את החוק (יחד עם שלי יחימוביץ'), אמור היה לקבל שכר כמעט כפול מזה של הבכירים במערכת הפיננסית, בחברה קטנה בהרבה.
בהמשך העניינים רק הלכו והסתבכו. פחות משנה לאחר מינויו, ערב פרסום הדוחות הכספיים לרבעון הראשון של שנת 2022, התגלו אי סדרים חמורים בפעילות נכיון הצ'קים של יונט, שכתוצאה מהם "נעלמו" עשרות מיליוני שקלים מכספי החברה, ובכיריה נחקרו בחשדות חמורים לגניבה. זמן קצר לאחר מכן הופסק המסחר במניות החברה, שלמעשה קרסה והפסיקה את פעילותה.
רשות ניירות ערך פתחה בחקירה, ובהמשך הוגשו כתבי אישום נגד כחלון ובכירים נוספים. בחודש מאי האחרון הודה כחלון בעבירות דיווח, במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיע עם הפרקליטות, ובית המשפט המחוזי בת"א גזר עליו עונש מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים אם יעבור עבירה על חוק ניירות ערך, קנס של 180 אלף שקל והגבלת כהונה כנושא משרה בחברה ציבורית למשך 18 חודשים.
השרה שקיבלה מעל רבע מיליון ש' על יום בשבוע
לניסיון העגום של כחלון וריבלין קדם זה של דני נוה, בעברו שר הבריאות מטעם הליכוד, שמונה בתחילת העשור הקודם לתפקיד יו"ר כלל ביטוח על ידי ידידו נוחי דנקנר, אז בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי שהחזיקה בחברה.
בשנת 2020 התפטר נוה מתפקידו בעקבות מאבקי כוח בינו ובין מנכ"ל כלל ביטוח, יורם נוה. בתקופתו כיו"ר, שבמהלכה קיבל תגמולים ביותר מ־20 מיליון שקל, נחתכה המניה של חברת הביטוח במחצית. אך יש לסייג ולציין כי עיתוי עזיבת נוה היה בחודשים הסמוכים לפרוץ מגפת הקורונה, כשבשוק המניות נרשמו ירידות חדות.
בשנת 2020 מונה חיים רמון (מפלגת העבודה, קדימה), שכיהן בעבר כשר המשפטים, הפנים והבריאות, ליו"ר חברת וונטייז, שלד בורסאי ללא פעילות של ממש, שיזמיו התכוונו להכניס לתוכו פעילות בתחום הקנאביס. אלא שכעבור חצי שנה בלבד סיים את תפקידו, לאחר שבין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע לתשלום שכרו של רמון.
וזה ממשיך: בשנה שעברה, מונתה שרת החינוך לשעבר, יפעת שאשא-ביטון (תקווה חדשה, כולנו), לתפקיד יו"ר רשת הקמעונאות המשביר 365, שבשליטתו וניהולו של רמי שביט. לאחר מינויה, הסביר שביט לגלובס: "המשאב הכי חשוב שלנו הם העובדים, והשני זה הנדל"ן שלנו. בתור שרת הבינוי והשיכון לשעבר, לשאשא ביטון יש גם ניסיון בנדל"ן. אבל היא הרבה מעבר לכך, היא אישיות. הסתובבתי איתה בסניפים, והעובדים שלנו מתים עליה, מנשקים ומעריצים אותה. איזה חיבוקים ואהבה הם מרעיפים עליה, וגם גאווה שהיא איתנו. קיבלתי תגובות מאוד טובות עליה מכל כיוון אפשרי. היא תתמקד בקשר עם העובדים, תשמע אותם ותתמוך בהם וכמובן גם תוכל לסייע בכל הנושאים של רגולציה. זה לא יהיה התפקיד העיקרי שלה, אך היא תעזור אם יהיה צורך".
אלא שלמרות השבחים שהרעיף שביט, מאז נכנסה השרה לשעבר לתפקיד, אותו היא ממלאת במשרה חלקית (20%) בתמורה לשכר בעלות שנתית של כ־288 אלף שקל, מניית החברה נמצאת בצלילה מתמדת, ואיבדה כמעט מחצית מערכה.
גדי איזנקוט והמניה שצללה ב־95%
מי שעשה מסלול הפוך, מעסקים לפוליטיקה, הוא המועמד המוביל של גוש השינוי גדי איזנקוט (מפלגת ישר). בשנת 2021 מונה איזנקוט, כשנתיים לאחר שסיים את תפקידו כרמטכ"ל, ליו"ר חברת אגירת האנרגיה סטורג' דרופ, תפקיד שבו הוא כיהן מעל לשנה, לפני שפרש לטובת כניסה לחיים הפוליטיים לקראת הבחירות לכנסת ה־25.
בתקופת כהונתו איבדה מניית החברה כמעט 95% מערכה. זאת, על רקע קשיים למכור את המוצר שפיתחה ושריפה של מזומנים בקצב גבוה.
קיבוביץ' מציינת כי לעיתים "מי שמעוניין במיוחד במינוי של הפוליטיקאי הוא בעל השליטה, בשל קשרים, מוניטין או נגישות למוקדי כוח, בעוד שהתרומה לעבודת הדירקטוריון עצמו פחות ברורה.
"בסופו של דבר", היא מסכמת, "הסיכון אינו בעצם המינוי של פוליטיקאים לשעבר לדירקטוריונים, אלא במינוי שלהם מהסיבה הלא נכונה. דירקטוריון אינו אמור לרכוש קשרים או יוקרה, אלא יכולת מקצועית ושיקול דעת. כשממנים אדם בגלל השם שלו ולא בגלל הערך שהוא מסוגל לייצר, החברה עלולה לגלות שהיא רכשה מותג במקום דירקטור".
