המנדט להרכבת הממשלה הוענק השבוע על ידי נשיא המדינה יצחק הרצוג ליו"ר מפלגת ישר!, גדי איזנקוט, ופתח בין היתר את המרוץ לתפקיד שר האוצר. לאורך השנים היו לא מעט הפתעות במינוי לתפקיד הכלכלי החשוב ביותר בממשלה, והרכב הקואליציה צפוי להשפיע על המדיניות הכלכלית לא פחות מזהותו של המועמד.
כאמור, הרכב הממשלה, אם תקום כזו, בראשות איזנקוט עדיין לא ידוע, אבל במפלגות גוש השינוי יש לא מעט דמויות "טבעיות" לתפקידים כלכליים בממשלה, ובהם החשוב ביותר - שר האוצר.
● איזנקוט קיבל את המנדט, אך זאת לא ערובה להצלחה
● האוצר: הגירעון ב-12 החודשים האחרונים - 3.3% תוצר
במפלגתו של איזנקוט ניתן למצוא למשל את אורית פרקש הכהן (מס' 3 ברשימה) ואת שאול מרידור (מספר 7 ברשימה). פרקש הכהן כיהנה בממשלת השינוי כשרת המדע והטכנולוגיה ובממשלת נתניהו-גנץ בתפקיד שרת התיירות, הייתה פרלמנטרית פעילה מאוד בוועדת הכספים בכנסת היוצאת, וכיהנה לפני כניסתה לחיים הפוליטיים כיו"ר רשות החשמל.
לפרקש הכהן יש אומנם ניסיון בממשלה ובכנסת, ובקיאות בתקציב המדינה, אך לצידה ברשימה נמצא גם כאמור גם מרידור, שכיהן כממונה על התקציבים באוצר לפני כניסתו לחיים הפוליטיים. מרידור, שצמח במשרד, וכיהן גם כמנכ"ל משרד האנרגיה בעבר, התפטר מהממשלה ב-2020 על רקע חילוקי דעות עם שר האוצר דאז ישראל כ"ץ, תוך שהשמיע ביקורת חריפה על התנהלות הדרג הפוליטי בתקופת הקורונה.
מרידור אומנם ממוקם במקום ה-7 ברשימה, אבל מינויים שנעשו לאורך ההיסטוריה הפוליטית גילו שהמיקום לא בהכרח מנבא חברות בממשלה כשר או את מידת בכירותו. בכל אופן, גם אם מרידור ימונה לתיק כלכלי אחר, כמו משרד הכלכלה, האנרגיה או התחבורה, יהיה מעניין לראות את מערכת היחסים שלו עם בכירי האוצר הנוכחיים - כמי שיודע כיצד מתנהל אגף התקציבים והמציא חלק מהפרקטיקות של משאים ומתנים שניהל האגף מול פוליטיקאים.
בראיונות לתקשורת במהלך תקופת הבחירות תקף מרידור את הממונה על התקציבים מהרן פרוזנפר, וטען שהוא לא מבין מספיק במאקרו כלכלה, ושהוא מנסה לשבור את האגף, במילים קשות שבכירי המשרד לא נשארו אדישים אליהן כשהושמעו.
אחד משלושת הבכירים
תיק האוצר הוא אחד משלושת התיקים הבכירים ביותר בממשלה לצד תיק הביטחון ותיק החוץ. לכן, במקרים רבים המפלגה שמרכיבה את הממשלה לא מחזיקה בכל התיקים הללו. כך למשל, בממשלת הליכוד האחרונה התיק ניתן לסמוטריץ', בממשלת בנט-לפיד הוא ניתן לליברמן והדוגמאות רבות.
גם במפלגת "ביחד" בראשות נפתלי בנט קיימות דמויות רבות בעלות רקע כלכלי-מקצועי. בנט עצמו כיהן לא רק כראש ממשלה אלא גם כשר הכלכלה, החינוך, הביטחון וההתיישבות. בתקופתו כראש ממשלה יחד עם ליברמן כשר האוצר הוצג חוק הסדרים גדול בממדיו ובהיקף הרפורמות שקודמו בו, ובהן חוק המטרו, הטלת אגרות גודש, העלאת גיל הפרישה לנשים והקמת רשות האסדרה. במסגרת אותו חוק, לאחר שיתוק פוליטי הוצאו מהמגירות הרפורמות שנכתבו במשרד האוצר במשך שנים.
לצידו של בנט נמצא שר אוצר לשעבר, יאיר לפיד, שכיהן אף הוא כראש ממשלה, כשר החוץ וכשר לעניינים אסטרטגיים. הקדנציה של לפיד במשרד לא נחשבה לטובה בזמן אמת, לנוכח חוסר הגיבוי הפוליטי מצד ראש הממשלה נתניהו, אף שהוא הצליח להוריד את יחס החוב תוצר והגירעון הממשלתי באופן ניכר. בתקופתו הועלו המע"מ והמס על סיגריות ואלכוהול, וקוצצו קצבאות ילדים. הוטל מס רכישה חדש על דירה שנייה והושקה נבחרת הדירקטורים ברשות החברות. לפיד גם ספג ביקורת קשה על תוכנית "מע"מ אפס" מצד חלק מהכלכלנים, וזו לא יצאה אל הפועל, בעקבות פיטוריו מהממשלה.
במיקום השלישי ברשימת הועמדים נמצאת קרן טרנר אייל, לשעבר מנכ"לית משרדי התחבורה והאוצר. היא כיהנה בתפקידה במשרד האוצר במקביל לכהונתו של מרידור, והשניים הביעו ביקורת חריפה על הדרג הפוליטי בתקופת הקורונה. טרנר אייל, לצד לירן אבישר בן חורין, שכיהנה כמנכ"לית משרד התקשורת בממשלת השינוי, לקחה חלק משמעותי בגיבוש המצע הכלכלי של המפלגה.
במפלגת ה"דמוקרטים" הודיעו מראש שידרשו תיקים שונים כמו ביטחון פנים, חינוך, תקשורת ומשפטים. ולבסוף, במפלגה הקטנה ביותר בגוש, "ישראל ביתנו", ניצב אביגדור ליברמן, שר האוצר לשעבר.
חוק ההסדרים של ליברמן
ליברמן היה שר אוצר אהוד מאוד בידי הדרג המקצועי, בעיקר בתחילת הקדנציה שלו. הוא מינה את רם בלינקוב, בכיר המשרד לשעבר, לתפקיד המנכ"ל, והוביל כאמור חוק הסדרים עתיר רפורמות. בתפקידיו הקודמים הוא כיהן כשר התשתיות, התחבורה, החוץ והביטחון. ליברמן, כמו יתר השמות שהוזכרו כאן, תומך בכלכלה קפיטליסטית ובקיצוץ כספים לחרדים.
למעשה, גם סוכנות הדירוג מודי'ס פרסמה סקירה מיוחדת על תוצאות הבחירות, והמסר היה דומה: בין המפלגות השונות אין הרבה שוני לגבי המדיניות הפיסקאלית, הכלכלית והביטחונית.
בינתיים, לא ברור אם ליברמן שותף של יתר המפלגות במקרה שתוקם ממשלה, בתמיכה או בהימנעות של הרשימה המשותפת ורע"מ. ליברמן עצמו, שחרת על דגלו אפס שקלים למי שלא שירת בצבא, כבר נכון להגיע לוויתורים על חוק הגיוס, כדי לשבת עם סיעת יהדות התורה בממשלה, ומכאן הפתח לספקולציות שונות רחב.
הרכב הממשלה הבאה לא ישפיע רק על זהותו של שר האוצר, אלא יותר מכך על המדיניות הכלכלית. כך למשל, בתקופת ליברמן, הוא הגיע להסכמה על עסקת חבילה מול ההסתדרות וארגוני המעסיקים, שמוסמסה בכנסת באמצעות לחץ שהפעילו חברי כנסת ממפלגת העבודה, ובהם חברת הכנסת נעמה לזימי, שעשויה להיות חברה בממשלה אפשרית.
גם שר האוצר הנוכחי, בצלאל סמוטריץ', מגיע מאסכולה כלכלית ימנית והתנגדות נחרצת להתאגדויות עובדים, אבל גם הוא, בהרכב קואליציוני שבו לליכוד היה הכוח המכריע, "נאלץ" לעבוד עם ארגוני העובדים, ומיעט ברפורמות שצימצמו את צעדיהם, ורפורמות אחרות, כמו בנמל אשדוד או ברכבת ישראל - נפלו. אלו רק דוגמאות ספורות ונקודתיות, אבל ההכרעה על המדיניות הכלכלית הנדרשת לישראל לא תיקבע רק לפי זהות השר הממונה, אלא בעיקר לפי הרכב הממשלה.
בסוף השבוע ציין ליברמן, כי נדרשת הקמת ממשלת חירום גם במחיר ויתורים בנושא חוק הגיוס, וההערכות הן שציר קיים בינו ובין מפלגת יהדות התורה.
ערב התקציב של ממשלת בנט-לפיד תואר ליברמן כמי שהסתובב במסדרונות עם כוס יין לבן, כסמל לביטחונו בהעברת התקציב. בפרפראזה, גם אם בכירים באוצר ישמחו לראות שר עם ניסיון כלכלי שמגיע נחוש לקדם רפורמות, הם צפויים לחכות להרכב הממשלה לפני שיחלצו את פקק הבקבוק.
