השוחד באיכילוב: מה ההנהלה ידעה או מה היא לא רצתה לדעת?

הדיל שנכשל

בהנהלת איכילוב, ובמידה מסוימת גם במשרד הבריאות, קיוו שהתחקיר של "עובדה" מדצמבר 2013 יסתיים לכל היותר בהליך משמעתי חלוש נגד שלושת הרופאים הבכירים שקיבלו לכאורה כסף ישיר מתיירי מרפא, בצד פרסום חוזר מנכ"ל שיקבע לראשונה כללים ברורים של "עשה ואל תעשה" בתחום התיירות הרפואית.

פרופ' גבי ברבש, באותם ימים עדיין המנכ"ל הכל-יכול של איכילוב, ביקש מהיועצת המשפטית של משרד הבריאות, עו"ד מירה היבנר, לשכנע את אנשי הפרקליטות שלא להורות על חקירה משטרתית. לברבש הייתה גם הצעה: המשרד יבטל לתקופה מסוימת את ההיתר שניתן לשלושת הרופאים לעסוק בפרקטיקה פרטית שמכניסה להם מאות אלפי שקלים בשנה ויותר, כך ש"העונש" שיקבלו יהיה לפרס מבחינת המערכת הציבורית שתזכה לראות אותם עושים שעות נוספות.

על-פי הערכות, באיכילוב ובמשרד הבריאות חששו כי חקירה משטרתית עלולה להביא לפתיחה של תיבת פנדורה, כזו שתחשוף כי לא מדובר ב-3 רופאים סוררים, אלא בשיטה ממוסדת או לכול הפחות בעצימת עיניים מכוונת. לרוע מזלם של הרופאים וראשי הממסד הרפואי, מה שלא עושה בדרך-כלל תחקיר בעיתון עשתה המצלמה של "עובדה": החקירה המשטרתית נפתחה, על אפם וחמתם.

נשמו לרווחה

מפתיע ככל שזה ישמע, החקירה המשטרתית אכזבה. היא הניבה את התוצאה הקלה ביותר: המלצה להגיש כתבי אישום נגד הדמויות שהופיעו במצלמה הנסתרת של התוכנית. 3 רופאים בדיוק, אותם רופאים בדיוק.

וזה לא שהחוקרים של יחידת להב 433 לא שאלו שאלות: הם זימנו לחקירה עשרות גורמים, בהם גם את ברבש עצמו כפי שחשפנו כאן בעבר, והחרימו מסמכים. למרות זאת, ואף שעברו מעל לשנתיים מאז שנפתחה החקירה, מי שלא ראה את עצמו בטלוויזיה יכול לנשום לרווחה.

לפי הודעת המשטרה משלשום (ג'), החקירה העלתה 40 מקרים שונים בהם השלושה גבו תשלום ישיר מתיירי מרפא או מהסוכנים שלהם, אף שהחוק אוסר קשר כספי כזה בין מטופל למטפל במוסד ציבורי.

האם רק פרופ' צביקה רם, פרופ' שלומי קונסטנטיני וד"ר יוסי פז נהגו לגבות כספים ממטופלים? כל יתר הכירורגים הבכירים באיכילוב שפוגשים עשרות תיירים רפואיים בשנה הסתפקו רק בשכרם הציבורי? האם הנהלת בית החולים באמת לא ידעה? ולא פחות חשוב: האם היא לא רצתה לדעת?

חותמת כשרות

בפברואר 2015 ניגש פרופ' ברבש למשרד חקירות פרטי בתיווכו של עורך דין וביקש לחבר את עצמו לפוליגרף. זה קרה בדיוק שבוע אחרי שד"ר שמעון מימון, מצנתר המוח הראשי של איכילוב, ישב בפנים גלויות מול המצלמה של "עובדה" וטען שכולם ידעו: הרופאים, המנהלים, החולים, אפילו מי שלא רצה לדעת ידע. זה לא רק תיירי מרפא, הוא הסביר, גם ישראלים שמשלמים מתחת לשולחן מקבלים שירותי רפואה VIP.

ברבש, שכבר ספג ביקורת מאז אותה מצלמה נסתרת שתפסה את שלושת הרופאים, החליט שהוא חייב להעניק לגרסה שלו חותמת כשרות של מכונת אמת. הבדיקה, אולי כבר ניחשתם, עשתה את העבודה. את התוצאה, שהראתה כי לא ידע על כסף פרטי שעבר ישירות מהמטופלים אל הרופאים, הוא שלח לקומץ בכירים באיכילוב וליועצת המשפטית של משרד הבריאות.

תמצית השיטה

עכשיו אנחנו מגיעים לשאלה האם ברבש לא רצה לדעת. השאלה הזו רלוונטית במיוחד לאור בדיקת "גלובס" שמעלה כי מחלקת תיירות המרפא באיכילוב - בניגוד לבתי חולים ממשלתיים אחרים בהם התנהלה גם כן פעילות של תיירות מרפא ענפה (רמב"ם, שיבא, אסף הרופא) - נהגה לגבות סכומים נמוכים יותר מתיירי המרפא ולשלם לרופאים בהתאם לתשלום הרגיל שמשולם לרופא עבור ניתוח המתבצע מחוץ לשעות העבודה הרגילות (מה שמכונה "ססיה").

במילים אחרות - וכך גם העריכו במשרד הבריאות - בבתי חולים אחרים דאגו לשלם לרופאים שכר מנתח גבוה באופן משמעותי מעל המקובל כל זמן שמדובר בניתוח המבוצע בתייר מרפא ולא בישראלי, כך שלרופאים שם לא היה "צורך" של ממש לדרוש מהתיירים תשלום נוסף. באיכילוב, לעומת זאת, נצמדו לתעריפים הרגילים, כך שלרופאים לא הייתה אמורה להיות כל מוטיבציה מיוחדת לנתח תיירי מרפא - אלא אם הם זכו לתשלום ישיר מהמטופלים.

האם הנהלת איכילוב באמת ציפתה שהרופאים הבכירים, "הכוכבים", יסכימו לנתח תיירי מרפא הלכה למעשה על חשבון המטופלים הישראלים שממתינים בתור, ללא תגמול מיוחד? האם זה הגיוני שאותם "כוכבים" המשיכו לנתח תיירי מרפא בתעריף הרגיל, במקום לעשות זאת באסותא או במדיקל סנטר? על השאלה הזו יודעים לענות גם במשטרה, והיא לא שונה מהתשובה שעוברת לכם בראש. אבל התשובה הזאת, יגידו החוקרים והמשפטנים, לא מספיקה בשביל לבסס כתב אישום - בטח לא פלילי.

רע לעסקים

במשך 3 שנים, עד להתפוצצות פרשת הרופאים מאיכילוב, ניסה מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' רוני גמזו, לפרסם חוזר להסדרת התיירות הרפואית בבתי החולים הציבוריים. החוזר אימץ מחד את הגישה שתיירות מרפא יכולה לשרת את הרפואה הציבורית ולסייע לה במשאבים - אך מנגד הגביל את היקף פעילותה, כדי לא לעודד מוטיבציית יתר שתפגע עוד יותר במטופל הישראלי.

אלא שגמזו - גם בכהונה הראשונה של יעקב ליצמן כסגן שר הבריאות וגם תחת יעל גרמן כשרת הבריאות - נחסם מלמעלה. הלחצים הגיעו ממשרד התיירות, מישראל ביתנו של אביגדור ליברמן וגם מלשכת ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. המסר היה עקיף אך ברור: למה להסדיר שוק שפורח כל-כך נהדר בכוחות עצמו דווקא בהיעדרם של כללים? עם כל הכבוד לחולים, אל תפריע לעסקים.

ליצמן מתדלק

באופן אירוני, החוזר של גמזו פורסם בסופו של דבר בגרסה מחמירה בהרבה. זה קרה אחרי שהפרשה התפוצצה, ולא היה שום פוליטיקאי בסביבה שיעז לטרפד מהלך שנועד לקבוע כללים בשוק המטורף הזה, אותו שוק שרגע לפני כן זכה לשבחים דביקים.

הגרסה המחמירה כללה שני תנאים שנועדו לנטרל כמעט לחלוטין את המוטיבציה של הרופאים ושל בתי החולים להעדיף את תיירי המרפא על פני הישראלים: התעריף שגובה בית החולים מתייר המרפא יהיה זהה לתעריף הרגיל שהוא גובה מקופת-החולים עבור ניתוח של חולה ישראלי (בהתאם לתעריפון של משרד הבריאות), והתשלום שמשלם בית החולים לרופא המנתח יהיה זהה גם הוא לתשלום בגין ניתוח המבוצע בישראלי.

אבל לא בטוח שהאידיליה הזו תשרוד לאורך זמן: "גלובס" חשף לאחרונה כי שני התנאים הקריטיים האלה שנכללו בחוזר של משרד הבריאות לא מופיעים כלל בתזכיר החוק החדש שהגיש שר הבריאות, יעקב ליצמן, להסדרת התיירות הרפואית. איך זה יכול להיות? במשרדו של ליצמן הסבירו כי החקיקה נועדה להסדיר היבטים שלא ניתן להסדיר באמצעות חוזר או תקנות (כמו חובת רישוי של סוכני תיירות מרפא), וכי בכל מקרה החוק החדש לא מגיע במקום החוזר של גמזו אלא רק בנוסף לו.

מנגד, את החוזר המדובר אפשר לבטל במחי חתימה אחת של מנכ"ל המשרד. במילים אחרות, אם מישהו במשרד הבריאות או בלשכת השר ירצה בכך, התמריץ הכספי של הרופאים ושל בתי החולים ימשיך לשמש כמו דלק שמניע את גלגלי התיירות הרפואית, בין היתר על חשבון החולה הישראלי.