הפוליטיקאית הבריטית ששילמה את המחיר על הבטחות מנותקות מהמציאות

קצרים ומרים היו 44 ימי הכהונה של ליז טראס, עד שהודיעה היום (ה') על התפטרותה מראשות ממשלת בריטניה. כהונה שעמדה בסימן מותה של המלכה אליזבת ה-2 ימים בלבד אחרי השבעת הממשלה החדשה. כהונה שחלק גדול ממנה הוקדש אמנם לתקופת אבל לאומי, אבל גם לכמה שבועות נוספים שטילטלו את המערכת הפוליטית הבריטית, איימו על היציבות הפיננסית של הממלכה המאוחדת, והביאו עמם סוף פוליטי מהיר לראשת ממשלה שספק אם האמינה עד הקיץ האחרון שתגיע למשרה זו.

● לאחר 44 ימים בלבד: ראשת ממשלת בריטניה ליז טראס מתפטרת 
● מיליונר, התנגד לברקזיט ולא מפחד מהתפקיד הכי מסוכן בממשלה: הכירו את האיש שינסה להציל את הכלכלה הבריטית

קצת לפני ארבע בצהריים (שעון ישראל), התייצבה טראס מול המצלמות במעון ראש ממשלת בריטניה בדאונינג 10, והודיעה על התפטרותה, משום ש"אינה יכולה לעמוד יותר במנדט שבזכותו נבחרתי לראשות המפלגה השמרנית". התחזיות הפוליטיות התאמתו, האולטימטום במרד גלוי עבד, החסה שהוצבה בלעג במערכת ה"דיילי סטאר" (שהימר כי הירק ישרוד יותר מהכהונה שלה) ניצחה בפער גדול - טראס הודיעה על התפטרות מהירה, על בחירות פנימיות "שיסתיימו תוך שבוע" וכי תמשיך למלא את תפקידה עד אז.

זו תקופה של ליקוי מאורות בפוליטיקה הבריטית. בוריס ג'ונסון, האיש שעירבל את העמדות הכלכליות, החברתיות והמדיניות של המפלגה השמרנית יחד עם עמדות פופוליסטיות, והצליח להביא לניצחון השמרני הגדול ביותר מאז ימי תאצ'ר ב-2019 רק בשל ההבטחה לשים קץ לסאגת ה"ברקזיט", הותיר את המפלגה מאחוריו חלולה וחסרת-דרך. טראס היא במידה רבה ממשיכת דרכו. היא למדה ממנו כי ניתן להבטיח גדולות ונצורות, ולמסמס את הביצוע או להאשים את הנסיבות בחוסר התפקוד.

 טראס מנצחת בבחירות הפנימיות של מפלגתה (5 בספטמבר)

כך היא ניצחה במרוץ הפנים-מפלגתי שנפתח אחרי התפטרות ג'ונסון ביולי על רקע אי-אמינות - על ידי הבטחת סעיפי מדיניות "בשר אדום" (המכונים כך משום שהם פונים לבסיס המפלגה) לכ-150 אלף חברי המפלגה השמרנית שבחרו בה. היא הבטיחה להפחית מסים לתושבים, היא הבטיחה להפחית מסים לעסקים, היא הבטיחה לבטל את העלאות הביטוח הלאומי. אפילו כשכלכלנים ומי שהתמודד מולה, שר האוצר לשעבר רישי סונאק, אמרו כי הבטחותיה "מנותקות מהמציאות", היא שבה והתחייבה להן.

השווקים הבהירו לטראס: עליה לחזור בה מכל הבטחותיה

אחרי תקופת האבל הלאומי, שר האוצר שמינתה קוואזי קווארטנג גם הציג את ההבטחות הללו במסגרת "מיני-תקציב", וזה היה הרגע שבו ההבטחות התנגשו בקיר המציאות. בעבר אולי הן היו אפשריות, אך בעידן הנוכחי, שבו הכסף הזול נגמר, ואחרי שג'ונסון גמר את התקציב והעלה את שיעור החוב בשלל פרויקטים לאומיים (כולל התמודדות יקרה ומאוחרת עם הקורונה) - השווקים הבהירו לטראס כי עליה לחזור בה מכל הבטחותיה.

זה קרה באמצעות שווקי האג"ח, ומהבהב כעת כתמרור אזהרה פיננסי לכל מי ששוקל להעמיק את הגירעון כדי להתמודד עם העליות באינפלציה ועם המיתון המתקרב למדינות המערב. האמון בממשלה הבריטית קרס, התשואה על אגרות החוב שלה זינקה, גופים חוץ-בנקאיים כמו קרנות פנסיה בריטיות איימו לקרוס, בנק אנגליה נאלץ להתערב, והיתר סלל את דרכה של טראס להתפטרות היום. היא נאלצה להדיח את קווארטנג ביום שישי. במקום זאת מינתה שר אוצר חדש, ג'רמי האנט, שקרע לגזרים - אחת אחרי השנייה - את כל ההבטחות שלה. אתמול עוד הספיקה לפטר את שרת הפנים, אחרי שזו קראה לה "לקחת אחריות על הטעויות שלה", אבל היום, אחרי שיחה עם סר גרהאם בריידי שנשלח אליה כדי לסמן שהצבעת אי-אמון בה אפשרית (למרות התקנות המעניקות שנת חסד) - טראס הרימה ידיים.

 ''איך לא להנהיג מדינה'' (1 באוקטובר)

היא עוד ניסתה בנאום שלה להתמקד בנקודת אור אחת, והשתמשה בפועל האהוב עליה - לספק (To deliver). היא התייחסה לתוכנית לסבסוד אנרגיה שהממשלה שלה הציגה, שמסבסדת החל מה-1 באוקטובר חימום בגז וחשמל לסך שנתי של 2,500 ליש"ט. אבל התקציב הלא אחראי שהציגה פגע אפילו בתוכנית הזו, והאנט נאלץ להודיע כי היא תמשיך רק עד למרץ הקרוב, אז "תיבחן מחדש". החשבון האדיר של 100 עד 150 מיליארד ליש"ט למימונה אינו אפשרי לממשלה הבריטית, במצבה הנוכחי.

אחוזי התמיכה בממשלה נמוכים מהאינפלציה בבריטניה

טראס אמנם התחילה את הכהונה שלה עם אחוזי תמיכה נוראיים - פחות מ-25% בציבור - אבל הצליחה להידרדר אפילו יותר, והיא עוזבת את התפקיד עם 10% בלבד. זאת, בעוד האינפלציה במדינה עומדת על 10.1%, וצפויה רק לזנק עוד יותר עם עליית מחירי האנרגיה שנכנסה לתוקף באוקטובר. "זה אף פעם לא סימן טוב שאחוזי התמיכה בראש הממשלה יותר נמוכים מהאינפלציה", צייץ בלעג פרשן בריטי בימים האחרונים.

משחק הכיסאות במפלגה השמרנית ימשיך גם כעת. המוזיקה שבה להישמע. המפלגה רועדת מחשש להכרזה על בחירות כלליות, אחרי שהלייבור פתחו פער של 33% על המפלגה בשבועות האחרונים, על רקע התפקוד הלקוי של טראס. המפלגה זקוקה למנהיג שירגיע את השווקים הבינלאומיים, שייתאם את המדיניות שלו עם "בנק אנגליה" כדי להוריד את האינפלציה בכמה שאפשר (וזה לא הרבה), שידאג שהמיתון שהמיתון שבריטניה חווה כעת לא יעמיק. סיכויי ההצלחה הם לא גבוהים, משום שהמצב של בריטניה עגום. השמות המוזכרים הם סונאק עצמו, ואולי הצנחה של שר הביטחון הפופולרי בן וואלאס, שלא התמודד כלל בבחירות הקודמות. המפלגה עצמה מחולקת למחנות, מתווכחת ומתנצחת עם עצמה, ומפולגת לגמרי מלבד האחדות שבחשש מפני בחירות חדשות. יש אפילו הערכות שבוריס ג'ונסון ישוב להתמודד על התפקיד.

השורה התחתונה היא שעידן ההבטחות נגמר. זו שהיתה גלומה ב"ברקזיט" אינה מתבררת כמוצלחת במיוחד. נתונים שפורסמו היום מעלים כי היצוא הבריטי פחת ב-16% בכלל הפרישה. תמו הימים שבהם ג'ונסון היה יכול להתהדר בזריזות החיסונים לקורונה כהישג של הפרישה. זה הזמן של החשבונות להיפרע: של חרם האנרגיה על רוסיה, של הסכם סחר אפשרי עם ארה"ב שלא קרה, של ההשקעות הממשלתיות כמנוע לצמיחה. למנהיג הבא של המפלגה השמרנית, שיהפוך לראש ממשלת בריטניה הבא, לא יהיו ימים רבים של חסד בניסיונו להשיב את הממלכה המאוחדת למסלול יציב, ולשים קץ לכאוס אותו היא חווה בחודשים האחרונים.