עורכת דין יעל גרוסמן / צילום: איל יצהר
אלה הם ימים לא קלים עבור הקבוצה המצומצמת למדי של עורכי הדין העוסקים בתחום הצווארון הלבן בארץ. הכרעת הדין המרשיעה של שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, במשפט פרשת הולילנד וגזר הדין החמור שבא בעקבותיה היוו מכה קשה לאישי הציבור וליזמי הנדל"ן שהורשעו וירצו שנות מאסר ארוכות; וגם לסנגוריהם המוכרים והבכירים, בהם עורכי הדין דוד ליבאי, אלי זהר, רועי בלכר, גיורא אדרת, קנת מן ועוד רבים וטובים.
סנגורית שדווקא "יצאה גדולה" מהמשפט היא עו"ד יעל גרוסמן, שביחד עם שותפתה, עו"ד רוני בלקין, סייעה לשמעון גלאון, שהיה מנהל בחברת הולילנד פארק ועמד לדין בגין מתן שוחד והלבנת הון, לצאת זכאי.
כבר חלפו חודשיים מאז הכרעת הדין שמשכה את תשומת-הלב של המדינה כולה, אבל ניכר בגרוסמן כי משפט הולילנד והאופן שבו ניהלה אותו הפרקליטות אינם מפסיקים לטרוד את מנוחתה.
"שמעון גלאון אמנם זוכה, אבל הוא שילם מחיר כבד בשל ההליך הפלילי שנוהל נגדו", היא אומרת ל"גלובס". "מראשית הדרך ידעתי שהוא זכאי, וכבר במהלך המשפט התביעה הייתה צריכה לחזור בה מכתב האישום נגדו".
גרוסמן סבורה כי גלאון "נפל כאן קורבן" בשל העובדה שההליך התנהל נגד נאשמים רבים (13 נאשמים ו-3 חברות עמדו לדין במשפט - ח' מ' וא' ל' ו'). "ייתכן, שאם היינו לבד, אז לא היה מוגש כלל כתב אישום נגד גלאון".
- את אמנם נחרצת בעמדתך, אבל השופט רוזן קבע כי הזיכוי של גלאון הוא מחמת "ספק קל שבקלים".
גרוסמן: "רוזן אמר זאת מכיוון שהעד שמואל דכנר דאג לייצר מסמכים דו-משמעיים, ואלה הצביעו כביכול על איזו שהיא אפשרות שיש מודעות מצד גלאון לעובדה שהכספים הועברו כשוחד. אבל המסמכים האלה היו דו-משמעיים בתחילת הדרך, נשארו דו-משמעיים עד סוף המשפט, והשופט האמין לגלאון שהעיד בפניו שהוא לא היה מודע לזה. העובדה הזאת הייתה על השולחן ביום השימוע, ולמרות זאת הוחלט להעמידו לדין. לצערי הרב, גלאון נאלץ לעבור שנתיים של סיוט, שאני לא מאחלת לאף אדם".
המחשבה של גרוסמן כי ההליך המשפטי במשפט הולילנד היה חריג ופגום אינה מסתיימת בענייני לקוחה. היא נזהרת מלבקר את בית המשפט המחוזי וממאנת לדבר על תיק שעודו תלוי ועומד (בשל הערעורים לבית המשפט העליון), אבל כשמושכים אותה בלשון, היא אינה מתאפקת ומסגירה את הפגמים שנפלו לטעמה בהכרעת הדין - ובראש ובראשונה ביחס של השופט לעד המדינה, דכנר, שהלך לעולמו במהלך המשפט.
"אני חושבת שבסוף הדרך איפשהו נעלמה הדמות המכוננת במשפט, שזה דכנר. האיש הזה התווה את כל הפרשה הזו. הוא היה המוציא והמביא, הוא הכשיל בכוונה תחילה את כל הנאשמים".
משפט שהיו בו קורבנות-שווא
- אנשים בוגרים ומכובדים בחרו לקחת כסף לא כשר לכיסם. בעצם, הם הכשילו את עצמם.
"דכנר הוא איש שידע לאתר את החולשות באנשים, את רגעי המשבר שלהם, ולנצל את זה לטובתו. לדעתי, לא ניתן המשקל הנכון לעובדה שהיה כאן מוח שטווה סביב הנאשמים רשת שנועדה בכוונה תחילה להכשילם. הוא יצר סיטואציות שבהן הוא הרדים את החושים שלהם. בתיקים פליליים יש משמעות למקרים של 'סוכן מדיח'.
"במושגים הערכיים ובגדרות שלי, לדכנר היה אינטרס להדיח את כל הנאשמים כאן, לבצע עבירות. דכנר ידע איך להשחיל את הדברים, לתמרן את הדברים, לגבות את הכול במסמכים דו-משמעיים, ליצור אווירה של התנהגות גבולית כזאת, שמצד אחד אפשר לחשוב שזאת טובת הנאה, ומצד שני שזאת אולי תרומה או הלוואה. הסיטואציות שהוא יצר היו גבוליות והכרעת הדין התעלמה מכך".
- דכנר באמת תיכנן הכול?
"כמי שישבה מול דכנר ב-60 או 70 ימי דיון, התרשמתי שהכול היה תוכנית גדולה שהוא הכין לעת צרה. וכשבאמת הוא נתקל בעת צרה, וירד מנכסיו, הוא השתמש בכל הנשק שהוא אגר. ההתנהלות שלו הייתה כל-כך ייחודית, שהוא בחר לגרום נזק גם במקום שזה כבר לא הביא לו תועלת, וזה דבר שהוא חריג, כי לרוב אדם גורר אדם אחר לתוך משפט פלילי, ומביא ראיות נגדו כעד מדינה, רק במקרה שזה מביא לו תועלת".
- תני דוגמה להתנהלותו הייחודית.
"למשל, קלות-הדעת שבה דכנר ביקש מהמשטרה להגיש כתב אישום גם נגד גלאון וגם נגד אמנון ספרן. הוא פשוט ניסה לגרור לתוך הסיטואציה את מי שהיה צריך, וגם את מי שלא היה צריך, והכול בחוסר אכפתיות מוחלט לגבי הגורל של הזולת".
קושי מרכזי נוסף, שגרוסמן מוצאת בהליך המשפטי של הולילנד, נוגע להיקפו חסר התקדים של התיק, שלדבריה לא איפשר לצדדים ולשופט לנהל אותו באופן משביע-רצון. כדוגמה לכך היא מביאה את העובדה שעשרות ישיבות בוזבזו בבית המשפט על ענייני תכנון ובנייה, אך לבסוף השופט לא נדרש אליהם.
"זו הייתה סוגייה אחת מתוך עשרות, אולי מאות, של סוגיות שבהתחלה גולגלו לפתחו של השופט, עד שהוא הבין שאין אפשרות להגיע להכרעה בסוגיות המקצועיות האלה".
- מה המחיר של ניהול תיק כל-כך גדול מבחינת הצדדים?
"המחיר הוא שגם הפרקליטות וגם הסנגורים נאלצו לעגל קצוות. ללא עיגול הקצוות אי-אפשר היה להתגבר על התיק הזה, שלא ניתן היה לקרוא בו את כל החומר. ובסופו של דבר, גם לא היה מיקוד מספיק מדויק ומדוקדק ביחס לכל אחד מהנאשמים".
- מה הפרקליטות הייתה צריכה לעשות אחרת?
"קודם כל, לצמצם את הנאשמים רק לאלה שבאמת הכרחי להגיש נגדם כתב אישום, ולא לצרף אף נאשם שלא היה הכרחי להגיש נגדו כתב אישום, כמו שנעשה במקרה של גלאון וספרן".
גרוסמן מדגישה כי דבריה הם לא כתב אשמה נגד התביעה, "כי גם הם עבדו תחת אילוצים מאוד כבדים", אבל באותה נשימה מוסיפה כי "בסופו של דבר ניהלנו פה משפט שהיו בו קורבנות-שווא".
קלות בלתי נסבלת של חילוטים
הסנגורים שלקוחותיהם הורשעו בתיק הולילנד ספגו מכה לא פשוטה, אבל אחד מהם, עו"ד נבות תל-צור שייצג במשפט את דני דנקנר שהורשע במתן שוחד, יצא ממנו חבול במיוחד. זאת, בשל שיחות שניהל עם שולה זקן במהלכו, שבעטיין ממליצה המשטרה להעמיד אותו ואת אהוד אולמרט לדין, באשמה של שיבוש מהלכי משפט והדחת עד.
לפי החשד, השניים הניאו את זקן מלחתום על הסדר טיעון שלא תאם את האינטרסים של אולמרט, שאותו ייצג תל-צור בעבר. גרוסמן מודאגת מהצעד הדי נדיר של חקירת סנגור והמלצה להעמדתו לדין.
"הסיטואציה שבה המשטרה חוקרת סנגור, בוודאי סנגור מעולה ואדם מקצועי, ישר והגון כמו נבות תל-צור, היא מדאיגה. רשויות האכיפה צריכות לשמור מכל משמר על הסנגוריה הפלילית ולדאוג שסנגורים יוכלו לעשות את עבודתם בלי פחד, משום שבלי סנגוריה אין משפט פלילי וודאי שלא משפט צדק".
גרוסמן מזכירה כי זקן הייתה מיוצגת לאורך כל הדרך על-ידי סנגורים עצמאים (עורכי הדין עופר ברטל ודב גלעד-כהן - ח' מ' וא' ל' ו'), ולדעתה, כל החלטה שזקן קיבלה התאימה לאינטרסים שלה באותו זמן. "זקן ידעה שתל-צור מייצג את אולמרט כשהתייעצה איתו, ולכן לא ברור לי בכלל מה התשתית לפתיחה בחקירה".
משפט הולילנד התמקד בעבירות שוחד, אבל כמו בתיקים פליליים רבים מאוד בשנים האחרונות, רוב הנאשמים הואשמו גם בעבירה על חוק איסור הלבנת הון, שהפכה למעין עבירת-סל שמשתרבבת כמעט לכל משפט פלילי. גרוסמן היא אחת המומחיות המובילות בארץ בנושא, וחתומה על ספר לימוד מרכזי בו - "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה".
גרוסמן מוטרדת, ויש לה ביקורת חריפה על השימוש הנרחב מדי שעושות רשויות המדינה בחוק איסור הלבנת הון ובסנקציות הכלכליות מרחיקות הלכת, ובראשן, חילוט כספים ורכוש, שהחוק מאפשר להן לנקוט בשלבים מוקדמים מאוד של ההליך הפלילי. "יש לי תחושה שלעתים המילים 'חוק הלבנת הון' מהלכות קסם על כל המערכת", היא מתריעה.
"ברגע שאומרים שיש סיכון שנעברה עבירת הלבנת הון, שהעונש שלה הוא 10 שנות מאסר - נוקטים גם הליכי חילוט כספים, והדברים לא נבחנים. במקרים רבים רואים חילוטים מאוד נרחבים.
"המשמעות של חילוט כספים היא קיצונית, משום שהחילוט מתבצע בתחילת התהליך. כבר בשלב של החשדות, כששום דבר עוד לא הוכח, ועדיין לא הוגש כתב אישום, והחקירה עוד לא הסתיימה. כבר אז אפשר להטיל חילוט זמני על מי שחשוד בעבירות הלבנת הון, ולעצור פעילות עסקית ופעילות אישית בחשבונות.
"אנשים מגיעים בבוקר לעבודה, יום אחרי שנחקרו, והם מגלים שכל החשבונות שלהם מוקפאים וחסומים - קרנות השתלמות, קופות גמל - הכול משועבד למדינה. הם מקפיאים, פשוט מקפיאים להם את החשבונות. פתאום בבוקר אתה מגלה שאין לך אפשרות למשוך כסף מהחשבון, לא יכול לשלם משכורת לעובדים שלך. אדם כזה יכול לסבול פגיעה כלכלית שלא ניתן לתקנה, גם אם בסוף ייצא זכאי".
- מה את עושה למען לקוחות שנקלעו למצבים כאלה?
"אחת הבעיות היא שבסיטואציה הזאת יש מעט מאוד לעשות. מה שאנחנו כסנגורים עושים זה מבקשים מהתביעה לצמצם את החילוטים, כך שאנשים יוכלו להמשיך איך שהוא לתפקד עד תום המשפט, ואנחנו מדברים לרוב על כמה שנים. אז בהתחלה הכול מעוקל לטובת המדינה; לאט-לאט הסנגורים מגיעים להסכמים עם התביעה שמאפשרים לשחרר חלק מהכסף לצורך ההתנהלות היום-יומית".
- חילוט מאפשר למדינה למנוע הברחת כספים ולהילחם בפשיעה החמורה דרך הכיס.
"אבל זה נעשה בקלות רבה מדי, והנזקים הם בלתי נתפסים. לגבי הרצון באכיפה, אכיפה תוך שימוש באמצעים כלכליים היא נכונה בגדול, אבל בתנאי שהיא נאכפת על עבירות חמורות, כמו שחוק איסור הלבנת הון התכוון. בראש, המלחמה בסחר בסמים, בעבירות של הימורים אסורים, עבירות של סחר בנשים.
"כל עוד מדובר בעבירות האלה, שיש להן תוצרים כלכליים, אז אני בהחלט בעד לחלט את התוצרים הכלכליים האלה. אבל הבעיה היא שאנחנו כולנו על הדרך משלמים מחיר כבד, מחיר שהציבור לרוב כלל אינו מודע לו".
המידע מהרשויות מגיע גם לאחרים
- למה את מתכוונת ב"מחיר כבר שהציבור לא מודע לו"?
"אנחנו לא קולטים שכמעט כל הפעילות הפיננסית היא גלויה היום, והיא הולכת ונעשית יותר גלויה עם כל תיקון חקיקה נוסף, שמחייב את כל הגופים הפיננסיים לדווח לרשויות על הפעילות הפיננסית שלנו. אתה אף פעם לא יכול לדעת אם אתה מוקלט, או אם מישהו מאתר את המיקום שלך בעזרת הטלפון הנייד שלך, ואנחנו גם מאוד חשופים ברשתות חברתיות, באינטרנט וכדומה".
- אז אולי כדאי להעביר את הכסף לחו"ל?
"לא. כי היום יש בחו"ל אותן חובות דיווח ואותם קשיים. אין יותר סודיות בנקאית, ואין מקלטי מס. כולם מעבירים מידע לכולם. כל יום כמעט אני מייעצת לאנשים שיש להם כספים בחו"ל והם רוצים להביא אותו לישראל; אבל הבנקים בישראל מסרבים לקבל את הכספים, כי אותם אנשים מתקשים להוכיח את מקור הכסף. וגם להיפך - אני מטפלת באנשים בארץ, שרוצים לעשות פעילות בחו"ל, אבל הבנקים בחו"ל דורשים מהם לקחת את הכספים ולהוציא אותם מהבנק".
- גישת הרשויות היא שהחוקים והאכיפה לא פוגעים במי שאין לו מה להסתיר.
"גם אם אין לך מה להסתיר, אתה לא רוצה שהרשויות יידעו בדיוק מה המהלכים הכלכליים שאתה עושה. גם למי שאין מה להסתיר בכלל, ייתכן כי בשלב מסוים של החיים יהיה לו מידע כלכלי שהוא לא רוצה לחשוף. לאו דווקא בפני הרשויות, אלא בפני בן-זוג, בן-זוג לשעבר, שותף עסקי".
- מה הקשר בין דיווח כחוק לבני-זוג ושותף?
"כשהמידע עובר לרשויות, הוא יגיע בסופו של דבר גם למקומות אחרים. בהתחלה המידע הפיננסי עליי מועבר מהגוף הפיננסי לרשות, כי כך החוק מחייב, ואחר-כך מתברר שהוא מסתובב בכל מקום. אלה מחירים לא פשוטים. זה לא מפריע לנו ביום-יום, אבל המחירים קיימים, והם הולכים וגדלים. תחשבו על כמות האנשים שיש להם איזו ירושה בחו"ל, שהם לא דיווחו עליה, או שיש להם כספים אחרים שהם לא בטוחים לגבי המקור שלהם".
- אז מה את מציעה למי ששואל "מה לעשות עם הכסף שיש לי בחו"ל"?
"כל מקרה לגופו. יש מקרים שכדאי ללכת לעשות 'גילוי מרצון' ולסיים עם העניין; יש מקרים שבהם אפשר לפנות לבנקים, נניח לאלה שמסרבים לקבל כספים כי הם לא משוכנעים שהמקור שלהם חוקי, ולנסות להציג להם ראיות שמוכיחות שמדובר בכספים חוקיים".
חוק הצ'יינג'ים - צעד דרסטי
לדברי גרוסמן, ישראל נגררת בהתלהבות רבה מדי אחר החקיקה הבינלאומית בתחום הלבנת ההון, במקום לעשות את צעדי החקיקה והאכיפה הללו באופן זהיר, כמתחייב מעוצמתם.
כדוגמה לצעד דרסטי מדי שנעשה לאחרונה, כדי לאמץ דרישה בינלאומית, היא מביאה את "חוק הצ'יינג'ים". החוק שעבר בכנסת לפני מספר שבועות, מחייב חלפני מטבע (בעלי צ'יינג'ים) להעביר דיווחים לרשות המסים על עסקאות של 50 אלף שקל ויותר, והוא נועד לסייע לרשויות לחשוף מאות מיליונים של הון שחור שמתגלגלים בצ'יינג'ים.
אבל לדברי גרוסמן, החוק הוא רע וגם אינו יעיל. "חוק הצ'יינג'ים הוא רע, כי הוא הופך את הצ'יינג'ים ליותר מפוקחים מהבנקים, ובכך מפחית את התחרות. כך הבנקים הם יותר אטרקטיביים, ובסוף מה שקורה זה שהציבור משלם עמלות יותר גבוהות לבנקים.
"יש בחוק הזה גם 'קץ'' לא קטן - מי שידווח לרשויות ויפעל לפי החוק יהיו הציי'נג'ים שיש להם רישוי. הצ'יינג'ים הלא חוקיים שבהם מתרחשת הפעילות האסורה לא ידווחו במילא".
תחום נוסף שבו עוסקת גרוסמן הוא ייצוג חשודים ונאשמים בביצוע עבירות ניירות ערך. גם כאן היא אינה חוסכת ביקורת מהמחוקק, מהפרקליטות ומבית המשפט. במוקד הביקורת שלה עומדת הענישה ההולכת ומחמירה של מי שהורשע בשימוש אסור במידע פנים.
לאחרונה, שלח השופט חאלד כבוב את היחצ"ן צבי רבין ל-30 חודשי מאסר בגין הרשעתו בביצוע 48 עבירות של שימוש במידע פנים, שאליו הגיע במסגרת עבודתו. מדובר בעונש חסר תקדים בחומרתו למקרה כזה.
לדברי גרוסמן, "הדרך לטפל בנושא היא לא באמצעות החמרת הענישה והגישה, אלא קודם כול בחינוך של הציבור. יש הרבה מאוד אנשים שמתוך חוסר ידיעה, או חוסר הפנמה של העבירה הזו, חושבים שאם הם שמעו מידע לגבי חברה או מניה, הם יכולים להשתמש במידע, והם לא טורחים לברר אם מי שהעביר להם את הטיפ הזה הוא איש פנים".
- זה נשמע כמו היתממות.
"לא בדיוק. צריך להבחין בין אנשים שהם חלק משוק ההון - מקצוענים שאמורים לדעת את הכללים, כמו כל מי שעוסק בייעוץ ובניהול השקעות - לבין הציבור הרחב, אנשים שאין להם הבנה ומיומנות בשוקי ההון. זה כולל לפעמים גם אנשי פנים בחברות, שאולי מגיעים לעמדה בכירה, אבל זה לא אומר שהם מבינים בניירות ערך. ואז, כשמתרחש איזה שהוא אירוע בחברה, הם חושבים שהם יכולים לרכוש את המניה. ואפילו אם הייתה צריכה לחלוף בראשם המחשבה שאולי יש פה משהו לא תקין - בין זה לבין מאסר בפועל הדרך עוד צריכה להיות ארוכה".
"לרשויות תהיה משימה מאוד קשה להוכיח את החשדות בחברת ב. יאיר"
לאחרונה חשפה המשטרה כי היא חוקרת חשד שלפיו בעלי חברת הנדל"ן הציבורית ב. יאיר הלבינו עשרות מיליוני שקלים עבור העבריין יצחק אברג'יל באמצעות קבלני-משנה. למרות שהוטל צו איסור פרסום על שמות המעורבים והחברה, זהותה דלפה, ומנייתה צנחה בבורסה. רק באיחור רב עצרה הבורסה את המסחר במניה.
החקירה הגיעה, ובצדק, לכותרות ענק בעיתונות, אבל עו"ד יעל גרוסמן, מומחית מובילה לחוק איסור הלבנת הון, מטילה ספק בכך שהחשדות יתורגמו בסופו של דבר להרשעות פליליות.
"אם הפרסומים נכונים, אז אלה מעשים מאוד חמורים. אבל אנחנו מכירים את הסיטואציה שבה תיק מתחיל עם כותרות ענק ומסתיים לרוב בהרשעה, אם בכלל, שהגזרה שלה צרה עשרות מונים לעומת החשדות הראשוניים. הסיטואציה הזאת מסוכנת במיוחד כשמדובר בחברה בורסאית, כי כולנו מושקעים בבורסה וכולנו נפגעים".
גרוסמן מבהירה כי היא לא מכירה את העובדות בתיק ב. יאיר, אבל מציינת כי כדי לבסס את החשד שבעלי חברת בנייה הלבינו הון בשביל ארגון פשיעה, צריך יהיה להוכיח שהם ידעו שמדובר בכסף שמקורו בארגון פשיעה, ושהם עשו את זה מתוך כוונה לסייע לארגון הפשיעה להלבין את הכסף, וזאת לא משימה פשוטה.
לדבריה, "לרשויות תהיה משימה מאוד קשה להוכיח את זה. אפילו אם יוכח כי נעברו עבירות, נניח עבירות מס או עבירות של רישומים כוזבים במסמכי תאגיד, הסיכוי להוכיח שזה נעשה כדי לשרת ארגון פשיעה במודעות, הוא קטן מאוד. גם אם נעשה פה משהו, זה נעשה כנראה בעזרת אנשי-קש ובחברות פיקטיביות.
"הדברים האלה לרוב לא מתנהלים בגלוי. זה לא שראש ארגון פשיעה מרים טלפון לבעל חברת בנייה ואומר לו 'תעשה לי טובה - תלבין לי כסף'. לכן, האפשרות להוכיח שזה נעשה במודעות היא לדעתי קטנה. אבל מה זה משנה, הנזקים לחשודים ולציבור כבר נגרמו".
עו"ד יעל גרוסמן
מצב משפחתי: נשואה לעו"ד שמוליק גרוסמן ואמא לבת ובן
משרד: עומדת בראש משרד יעל גרוסמן, המתמחה בהלבנת הון, צווארון לבן ועבירות ניירות ערך. המשרד ייצג, בין היתר, את הנאשמים בפרשת "הדסק הצרפתי" ו"הדסק הרוסי" בבנק הפועלים, את מפעל הפיס מול הרשות להגבלים עסקיים, את חברת מל"מ וגופים נוספים. כמו כן ייצג את ישראל סדן, ראש עיריית חדרה לשעבר; את שמעון גלאון, לשעבר מנכ"ל קרדן נדל"ן, בתיק הולילנד ואישים נוספים
השכלה: תואר LL.B. במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב ותואר B.A בספרות כללית מאוניברסיטת תל-אביב
התמחות: עו"ד אורי סלונים
השותפות: במהלך השנים הצטרפו למשרד שהקימה גרוסמן, זמן קצר לאחר שהוסמכה, עו"ד רוני בלקין, לשעבר חוקרת בכירה ברשות לניירות ערך, ועו"ד סאלי ליכט, שהתמחתה במשרד
ספרות: ב-2006 הוציאו לאור עורכות הדין יעל גרוסמן ורוני בלקין את הספר: "הלבנת הון - להלכה ולמעשה", המשמש כספר יסוד בתחום. בשנת 2013 יצאה, בשיתוף עם עו"ד סאלי ליכט, מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת
דמות מוערכת: נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר. "ההלכות שקבע חדשניות, יצירתיות והצטיינו בעומק מחשבה נדיר. הוא עמד בראש מערכות מגוונות - פצ"ר, יועץ משפטי ונשיא בית המשפט העליון, ובכולן נתפס כמנהיג ישר וערכי"