אריה דרעי / צילום: Associated Press, Amir Cohen
מאז תוצאות הבחירות (ולמעשה עוד קודם לכן), נראה כי הקואליציה עושה כל שביכולתה על-מנת שלא נתמוך ברפורמה המשפטית. עוד לפני שהוקמה הממשלה, עוד לפני שנקבע דבר - הקואליציה העבירה תיקון לחוק יסוד: הממשלה. מטרת התיקון הייתה להכשיר את אריה דרעי לכהן כשר בממשלה חרף הרשעתו הטרייה בפלילים. הצעת החוק שהוגשה על-ידי ח"כ משה ארבל מש"ס הוצגה כאילו היא מבהירה את המצב המשפטי בעניין האפשרות של אדם שנגזר עליו מאסר על-תנאי לכהן כשר - זאת למרות שהיה ברור לכל בר-דעת שלא מדובר בתיקון מבהיר.
הצעת החוק לא הזכירה את דרעי ולו במילה, אבל אין ספק שהיא נתפרה למידותיו כדי לחלץ אותו מגזר הדין בעניינו, אשר התקבל לאחר שיו"ר ש"ס בעצמו הסכים לו וביקש מבית המשפט שיאמץ את הסדר הטיעון.
לא אחזור על כל תרגילי דרעי, אבל אציין כי הוא חתם על הסדר הטיעון, במסגרתו הוסכם כי ייגזר עליו מאסר על-תנאי, התפטר מן הכנסת כדי שבית המשפט לא יצטרך לדון אם דבק קלון במעשיו המונע ממנו לכהן כשר, ואז רגע לאחר השבעת הכנסת החדשה - מיהר לדרוש את שינוי חוק יסוד: הממשלה, כך שיו"ר ועדת הבחירות לא יוכל לדון בשאלת הקלון.
מדובר בחקיקת חוק יסוד שכל מטרתה לסייע ליו"ר מפלגה שהורשע (שוב) בפלילים, על-פי הודאתו, וכעת המפלגה שלו מנצלת את הכוח הפוליטי שלה כדי לשנות את חוקי המשחק, כאשר דרעי מציב את חקיקת חוק היסוד הזה כתנאי מקדים להקמת הממשלה - אין פסול מכך. אין בזוי מכך. אין דוחה מכך.
הכשרה, בכל מחיר
כדי להכשיר את המהלך הפרסונלי הזה - הוזעקו אינטלקטואלים מן הימין לטעון כי קלון הוא מושג חברתי ולא משפטי. על-פי אסכולה זו, הציבור הוא זה שצריך להכריע אם אדם ראוי לכהן בכנסת או בממשלה, ואין מקום לבית המשפט או ליו"ר ועדת הבחירות לקבוע אם דבק קלון במעשיו, ובכך לחסום אותו.
זו עמדה לגיטימית, ואפשר לדון אודותיה. הדעה הזו הוצגה בדיונים על חקיקת החוק, אבל זה פשוט לא מה שנעשה כאן. סעיף הקלון לא בוטל אלא פשוט הותאם פרסונלית למצבו המשפטי של דרעי. בין לבין חברי הכנסת האשימו את היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, שבגללה הוצרך תיקון החוק הזה, בשל הרדיפה נגד יו"ר ש"ס לכאורה.
מעניין, כי אני לתומי האמנתי לדברי ההסבר של הצעת החוק, שבסך-הכול מדובר בתיקון חקיקתי שנועד להבהיר את כוונת המחוקק המקורית, ושאין לדרעי שום קשר לחקיקה הזו.
טוב, החקיקה עברה. דרעי מונה לשר. לא סתם לשר, אלא גם לשר הבריאות וגם לשר הפנים. כי אם כבר, אז כבר. הכול מהמקפצה. כדי להרגיע את בג"ץ, שלח דרעי מסרים שהוא יהיה הגורם הממתן בממשלה, ומוטב להכיל את מינויו מאשר לקבל רפורמה משפטית רדיקלית כפי שמציעות יתר השותפות הקואליציוניות. לאחר הדיון בבג"ץ, וכשדרעי הבין שכלתה אליו הרעה - הוא החל לשלוח איומים ברורים נגד שופטי בג"ץ על כוונתם המסתמנת לפסול אותו.
בג"ץ אכן פסל את מינויו של דרעי לשר. האחרון חשב וחשב מה לעשות, הרי לא יכול להיות שהוא לא יכהן כשר. לאחר שדנו בשאלה מיטב המוחות, הוגשה הצעת חוק החתומה על-ידי עשרות חברי כנסת מן הקואליציה, שמתקנת שוב את חוק יסוד: הממשלה. זה נוסח התיקון: "לא תהיה ביקורת שיפוטית מטעם כל ערכאה שיפוטית לגבי כל עניין הקשור או הנובע ממינוי של שר והעברתו מכהונה, למעט עמידת המינוי בתנאי הכשירות הקבועים בסעיף 6".
ובמילים פשוטות - בית המשפט רק יצטרך לבדוק האם מונה לשר אדם שלא עומד בתנאי הכשירות הטכניים שקבע המחוקק בפירוש (לאחר שכזכור תוקנו תנאי הכשירות כך שלא יחולו על דרעי).
דברי ההסבר של תיקון חוק היסוד מיתממים אפילו יותר מדברי ההסבר של תיקון חוק היסוד הקודם. גם הפעם שמו של דרעי או פסק הדין בעניינו לא הוזכרו כלל בדברי ההסבר: "סוגית כהונת שרים בממשלה נדונה בפסיקה לאורך השנים, שהוסיפה תנאים נוספים על אלה שקבע הרשות המכוננת. וזאת במסגרת הלכת דרעי-פנחסי אשר גרמה לחוסר ודאות במילוי רצון הבוחר ולעתים אף להכפפת רצון הבוחר לשיקול-דעתו של בית המשפט".
דברי ההסבר להצעת החוק מוסיפים כי "ניסיונות אחרים לתיקון הלכה זו בדרכים אחרות (לרבות התייחסות הרשות המכוננת להפסקת כהונת שר מחמת עבירה) לא צלחו. על כן, נדרשה הרשות המכוננת להבהיר כי בעניין זהות שרים, מינויים והעברתם מכהונה, בית המשפט לא יבחן את אופן הפעלת שיקול-הדעת של הגורם הממנה, הממונה או המאשר - במעשה או במחדל".
מדובר באוסף של קשקושים, ואין כל ספק שגם הכותב אותם ידע זאת. הלכת דרעי-פנחסי שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון קבעה כי גם כאשר אדם כשיר על-פי חוק לכהן כשר, עדיין חובה על ראש הממשלה לבחון האם מדובר במינוי סביר, ואם מדובר במינוי בלתי סביר באורח קיצוני - בג"ץ יכול לכפות את פיטוריו.
חלום הימין ושברו
ובחזרה לרפורמה במערכת המשפט. אתם ודאי זוכרים שבמסגרת הרפורמה הוצע לקבוע בחוק יסוד: השפיטה כי בית המשפט לא ישתמש בעילת הסבירות כדי לבטל החלטות מינהליות. הלכת דרעי-פנחסי היא בסך-הכול יישום של עילת הסבירות.
אם מבטלים את עילת הסבירות, למה צריך לבטל גם באופן ספציפי בחוק יסוד את הלכת דרעי-פנחסי שאמורה להתבטל ממילא? אלא ברור שעשרות חברי הכנסת שחתמו על הצעת החוק לא באמת מעוניינים לבטל את הלכת דרעי-פנחסי, אלא להתגבר גם על טענת "ההשתק השיפוטי" או על כל טענה בעולם שתיטען בעניינו של דרעי. אפשר פשוט לקרוא לחוק הזה "חוק יסוד דרעי יהיה שר הבריאות ושר הפנים, על אפכם ועל חמתכם".
כך מוכתמת הרפורמה המשפטית. זו המשילות בה מתהדרת הממשלה הזו? בין לבין, מועלות הצעות חוק כמו זו של ח"כ עמית הלוי, המאפשרות לנבחר ציבור לקבל תרומות לצרכים משפטיים שלו, של אשתו ושל ילדיו הסמוכים על שולחנו. באורח פלא ממש, הצעת חוק זו עולה כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו נזקק להחזיר 270 אלף דולר לעזבונו של בן-דודו שקיבל ממנו, על-פי פסיקת בג"ץ, בניגוד לחוק.
ראש הממשלה הגיש בקשה לקיום דיון נוסף בבג"ץ. לאחר שהיא נדחתה, הוא הגיש בקשה למתן ארכה של 120 יום לצורך מימוש פסק הדין "עקב הנסיבות". בג"ץ קיבל את בקשתו, והופ - מוגשת הצעת החוק שלמעשה תכשיר בדיעבד את הכסף שבג"ץ קבע כי התקבל בניגוד לדין.
מחנה הימין קיבל הזדמנות פז להסדיר מחדש את יחסי הכוחות בין הרשויות. עד כה נראה שהוא בעיקר מממש את דוקטרינת שלושת הכ"פים של שר התרבות מיקי זוהר - כוח, כבוד וכסף. בזמנו, זוהר טען כי דבריו נחתכו והוצאו מהקשרם. דא עקא, הרפורמה המתגבשת מיישמת במדויק את שלושת הכ"פים.