קלע דוד / צילום: דוברות משרד הביטחון
בשנת מלחמה - רוויית אתגרי לחימה בבית ואתגרים מדיניים מחוץ בהם מניעת השתתפות בתערוכות יוקרתיות - הצליחה מדינת ישראל להגיע לשיא יצוא ביטחוני חדש בשנת 2024: 14.795 מיליארד דולר, עלייה של כ־11.7% ביחס ל־2023 והכפלה בתוך חמש שנים.
● ספרד משהה עסקת ענק לרכישת טילים מרפאל
● החברה הביטחונית הישראלית שתתמודד במכרז בקרה אווירית באירופה
● בזמן המלחמה: המדינה הערבית שרוצה לרכוש תותחים מאלביט
המנוע העיקרי של הביקושים היה יבשת אירופה, שבצל הגדלת תקציבי הביטחון כתוצאה ממלחמת רוסיה־אוקראינה, זינקה מ־35% ל־54%. עלייה מסקרנת בזמן המלחמה הייתה במדינות הסכמי אברהם, שלאחר צניחה מ־24% ל־3% בלבד ב־2023, קפצו מחדש ל־12%. לעומת זאת, נרשמה ירידה מהותית חדה באסיה־פסיפיק, היעד הגדול עד השנה שעברה, מ־48% ל־23%.
"יש קושי באסיה־פסיפיק, אבל גם שם עושים מאמץ להתאים את עצמנו לשווקים", אומר ראש סיבט (האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון), תא"ל (מיל') יאיר קולס. במשרד מנמקים את האתגר באסיה, בדומה לשווקים אחרים - בהם ארה"ב ואירופה - בדרישה לייצור מקומי. כיום המדיניות של הודו (יעד היצוא הביטחוני הגדול ביותר של ישראל) ושל מדינות נוספות הוא שבמסגרת עסקאות הן יקבלו ידע, וחלק מהייצור יבוצע אצלן. "הבנו שצריך לאפשר לאפשר לתעשיות שלנו להיות רלוונטיות, משום שגם במכרזים של נאט"ו נדרשת רגל מקומית".
שיא נוסף נרשם בסכומי העסקאות, כאשר לראשונה אי־פעם, יותר ממחצית מהעסקאות היו בסכום של 100 מיליון דולר ומעלה. לפי סיבט, חל זינוק אשתקד מ־40% ל־56.8% בעסקאות בטווח זה. בד־בבד, 17.4% מסך העסקאות הגיעו מעסקאות קטנות של עד 10 מיליון דולר, 16.3% בטווח 50-10 מיליון דולר, והיתר היו מסך של 100-50 מיליון דולר. "אנחנו דוגלים במדיניות של מלחמה על כל עסקה", מדגיש קולס. "גם אם זו מערכת קטנה ושוק מצומצם, אנחנו פועלים להיות שם".
המנוע העיקרי של העסקאות הוא G2G - ממשלות מול ממשלות. לקוחות משמעותיות של ישראל, בהן יוון, מעדיפות G2G בשל המטרייה הממשלתית של העסקה והיכולת לעבוד בעסקה אחת עם כמה תעשיות ישראליות. וכך, סך עסקאות ה־G2G של משרד הביטחון עם מקביליו בעולם הגיע לשיא של 6.7 מיליארד דולר. כלומר, כ־45% מהיצוא הביטחוני הישראלי בשנת המלחמה התבצע בהובלת משרד הביטחון.
ההגנה האווירית מובילה את הביקוש
מלחמת "חרבות ברזל" יצרה לתעשיות הביטחוניות אתגר גדול מחד בהיבט של אספקת הצרכים של מערכת הביטחון הישראלית, לעתים על חשבון עיכוב באספקות ללקוחות מחו"ל, ואף צורך בהכפלה ולעתים אף יותר מכך של שרשראות הייצור. אך מאידך, המלחמה הגבירה אף יותר את הביקושים למוצרים שלהן בגלל היותם "קומבט פרובן" - מוכחים בשדה הקרב. "השילוב של התעשיות, צה"ל ומשרד הביטחון הוא אטרקטיבי בעולם", מספר ראש סיבט. "כשמהנדסים בתעשיות משרתים במילואים ואז חוזרים לפיתוח, זה ייחודי לישראל. אלה משתלבים עם הגידול בביקוש הגלובלי".
את הביקוש הגלובלי מובילות מערכות ההגנה האווירית, במיוחד בהשפעת מלחמת רוסיה־אוקראינה שבה מתבצע שימוש נרחב בטילים, אך מעל הכול בכטב"מים. הצלחת ישראל בהתמודדות עם המתקפות האיראניות חסרות התקדים באפריל ובאוקטובר אשתקד, מיצבה את ישראל כמוקד לביקושים הבינלאומיים הצומחים בתחום, וזה משתקף גם בנתוני סיבט. כ־48% מהיצוא הביטחוני הישראלי ב־2024 היו מערכות הגנה אווירית. קרי, כמעט שווים לכל העסקאות הישראליות האחרות גם יחד. ב־2023, לצורך ההשוואה, מערכות ההגנה האווירית היוו כ־36% "בלבד" מהיקף העסקאות.
הצמיחה הן בשיעור העסקאות הגדולות (100 מיליון דולר ומעלה) והן בשיעור מערכות ההגנה האווירית מתוך הסך הכולל, ניכרת בעסקאות המשמעותיות של ישראל בתחום, שבולטות בהן מכירת חץ 3 של התעשייה האווירית לגרמניה ב־2023 תמורת 3.5 מיליארד דולר, ועסקת מכירת קלע דוד לפינלנד תמורת כ־360 מיליון דולר.
הנתונים של 2024 לא משקפים את העניין הבינלאומי במערכת ההגנה האווירית באמצעות לייזר, מגן אור, שאת הפיתוח שלו מובילות מפא"ת (המינהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) ורפאל. כפי שסיפר לגלובס בשבוע שעבר מנכ"ל רפאל יואב תורג'מן, גם קולס מציין כי המערכת של רפאל "מעוררת עניין, ויש בה פוטנציאל. אולם בכל מערכת שאנחנו מייצרים, או בפיתוח, אנחנו מבינים שעלינו לשמור על המערכות. לכן, אנו בוחרים בקפידה את הלקוחות".
תחומים שבהם בולטת התעשייה האווירית הם לוויינות וחלל וכן מכ"ם ולוחמה אלקטרונית, שהיוו כל אחת 8% מפילוח חוזי היצוא. ביולי אשתקד, לפי דיווחים, מכרה התעשייה האווירית למרוקו, מדינה מהסכמי אברהם, לוויינים תמורת כמיליארד דולר. מגמה מעוררת דאגה נרשמת במל"טים ובכטב"מים. בשנת 2022 אלה היוו כ־25% מסך העסקאות, ב־2023 הן צנחו ל־4% בלבד - ובשנה כבר היוו 1% בלבד.
בנובמבר האחרון הודיעה אלביט כי זכתה בחוזים בסכום כולל של כ־335 מיליון דולר לאספקת כלי טיס בלתי מאוישים מדגם הרמס 900 ומערכות הגנה למדינה באירופה. החוזים, שיבוצעו על פני שלוש וחצי שנים, כוללים גם אספקה של משגרי רקטות מסוג PULS. אמצעי ירייה ושיגור ותחמושת וחימוש היוו בשנה שעברה כ־2% וכ־3% מסך ההכנסות.
האתגרים בעקבות המלחמה
הנבואה ניתנה לשוטים, אבל 2025 כבר כאן. המחצית הראשונה תכף מסתיימת, ועל אף הנתונים המעודדים - ראש סיבט מודה כי הם נמצאים באתגר גדול. "העת הזו של המראות מעזה וההאשמות בהאג משפיעות. זה מעצים את האתגר של המשרד, ועלינו לראות איך אפשר להתמודד".
קושי נוסף טמון בשרשראות האספקה, אתגר שהחל בתקופת מגפת הקורונה והחריף במלחמת "חרבות ברזל" בגלל השפעות מתקפות החות'ים על נתיבי השיט ושיגורי הטילים שלהם, שמביאים להשבתת נתב"ג לסירוגין.
נדבך נוסף שהשפיע ב־2024, ובוודאי גם כעת, הוא הסירוב של מדינות לאפשר לספינות שנחשדות בהובלת אמל"ח לישראל לעגון בשטחן. ב־16 במאי אשתקד, ספרד סירבה לאפשר לספינה שהובילה חומר נפץ מהודו לישראל לעגון בנמליה. לפי הממשל במדריד, האוניה "מריאן דניקה" (Marianne Danica) פנתה בבקשה לעגינה בקרטאחנה ב־21 במאי, בטרם סורבה. ספינת המטען הכללי "מריאן דניקה", ששטה עם דגל דנמרק, יצאה מנמל צ'נאי ב־8 באפריל, כאשר לפי עיתון "אל פאיס" הספרדי, היא נשאה 27 טונות חומר נפץ. לולא השפעות המורדים החות'ים על הים האדום, הספינה כלל לא הייתה אמורה לעבור במים הכלכליים של ספרד, אך תנועת השיט הוסטה ברובה אל כף התקווה הטובה ומשם לגיברלטר.
יום לפני הסירוב לעגינת "מריאן דניקה", עצרה ספינת המכולות "בורקום" (Borkum), ששטה עם דגל אנטיגואה וברבודה, מרחק קצר לפני כניסתה לקרטאחנה. פעילים פרו־פלסטיניים הפגינו בנמל, ואנשי שמאל מהפרלמנט האירופי שלחו מכתב לראש ממשלת ספרד, פדרו סאנצ'ס, בדרישה למנוע את עגינתה, בשל החשד שהיא מובילה אמל"ח לישראל. עוד בטרם קיבלו במדריד החלטה, הספינה החליטה לבטל את עגינת הביניים בקרטאחנה, והמשיכה לנמל קופר בסלובניה.
לפי אל־ג'זירה, ספינה זו, שיצאה אף היא מנמל צ'נאי, הכילה אמל"ח שנשלח לנמל אשדוד. הארגונים הפרו־פלסטיניים טענו כי בורקום הכילה 20 טונות מנועי רקטות, 12.5 טונות רקטות חומר נפץ, 1,500 ק"מ חומרי נפץ ו־740 ק"ג של חומרים ייעודיים לארטילריה. בדיווח של סוכנות הידיעות הקטארית נטען כי תחת סעיף סודיות, נאסר על העובדים לנקוב בשמה של תעש, שמאז 2018 הפכה לחברה־בת של אלביט. המפעילה של הספינה, MLB הגרמנית, הכחישה בפני אל־ג'זירה ומסרה כי "הספינה לא העמיסה שום אמל"ח או מטען אחר לישראל".
"מצד אחד מראים תמונה חיובית וטובה, ומצד שני יש אתגר כמשרד וכתעשיות להתמודד עם המציאות", מציין קולס. "אלה אתגרים שאנחנו מתעסקים עמם ב־2025. בתחילת המלחמה היה גם את הצורך לתעדף את צה"ל כחלק ממדיניות המערכת, והתמודדנו".
לדבריו, המלחמה חידדה יתרון של התעשיות הביטחוניות הישראליות, שלא ניכר עד עתה בשוק העולמי: "לאורך השנים מדינות חיפשו איכות ומחיר, כשבשנים האחרונות נכנס נתון מרכזי נוסף שבו לתעשיות הישראליות יש יתרון - והוא מהירות האספקה. אם באה מתחרה ונותנת זמן אספקה של שבע שנים, אצלנו באות החברות עם 3-2 שנים ולוקחות. הן מצליחות בכך על אף אתגרי המלחמה".