עמית גל, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון / צילום: מארק ניימן, לע''מ
כשנתיים אחרי שחברת הגמל סלייס קרסה ברעש גדול, ובעוד שמאות מיליוני שקלים שנעלמו מכספי החוסכים טרם הושבו להם, רשות שוק ההון בראשותו של עמית גל פרסמה היום (ד') טיוטת תקנות שנועדו לסתום את הפירצות בתקנות המסדירות את קופות הגמל בניהול אישי (IRA) - פירצות שתרמו לאחת הפרשות החמורות בתולדות שוק ההון הישראלי.
השינוי מגיע שנה וחצי אחרי שהרשות מינתה את רו"ח אפי סנדרוב למנהל המורשה של סלייס, בעקבות היעלמותם של כ-890 מיליון שקל. הכספים הושקעו בקופות גמל בניהול אישי, ומשם נוידו לקרנות השקעה אלטרנטיביות בחו"ל שזכו לכינוי המפוקפק "קרנות אדומות" - ונעלמו.
● בית המשפט העליון מחמיר את הענישה על פרוטקשן
● בית הדין הארצי לעבודה הפך את הפסיקה הדרמטית בנושא ועדי עובדים
קופת IRA מאפשרת לחוסך לנהל את השקעותיו באופן אישי או באמצעות מנהל השקעות מטעמו. זאת, בשונה מחיסכון באמצעות קופת גמל רגילה, המנוהלת על-ידי גוף מוסדי כחלק מתיק נכסים של חוסכים נוספים ובהכוונתה של ועדת השקעות.
הניהול האישי מאפשר לחוסך גמישות ומוזיל את דמי הניהול. מנגד, התנהלות עצמאית בשוק ההון חושפת את החוסך לסיכונים גדולים יותר. פרשת סלייס הוכיחה כי הסיכונים האלה עלולים להתברר כהרי-אסון כאשר לא מדובר במשקיעים מתוחכמים בעלי ממון רב או ניסיון בהשקעות, אלא בעובדים שכירים ובפנסיונרים מן השורה.
כ-7,500 חוסכים כאלה איבדו כך את כספם בסלייס. רו"ח סנדרוב מצא לדוגמה כי אשכול הקרנות שניהל גיא שנצר גייס 100 מיליון דולר מהעמיתים, מתוכם נעלמו, לכאורה, 25 מיליון דולר. סנדרוב הגיש תביעה נגד שנצר. אשכול הקרנות שניהל ליעם ישראל גייס 34 מיליון דולר, ובאחרונה התחייב ישראל להחזיר 25 מיליון דולר, אחרי שעשרות מיליונים כבר הוחזרו לעמיתים במסגרת הלוואות שקיבלו.
לא לסכן את החיסכון
השינויים שמקדמת כעת רשות שוק ההון נועדו להבטיח כי עובדים שכירים לא יוכלו לסכן את כספי החיסכון שלהם בקופות בניהול אישי ולפקח טוב יותר על ניתוב הכספים מהקופות הללו ל"קרנות חוץ", הפועלות מעבר לים.
בראש ובראשונה, הרשות מציעה כי קופות ה-IRA לא יוכלו לשמש כאפיק החיסכון המרכזי לפרישה. לקופות יורשו להצטרף רק חוסכים שכבר מקבלים גמלה לפנסיה בגובה של כ-10,000 שקל (פי שניים מסכום הקצבה המזערי) או שצברו כ-3 מיליון שקל בחיסכון הפנסיוני. אסור יהיה גם להפקיד חיסכון הוני הניתן למשיכה בפרישה, שכן במקרים רבים מדובר במקור ההכנסה היחיד של החוסך לפנסיה. ההגבלות לא יחולו על קרנות השתלמות בניהול אישי, שכן אלה אינן מסכנות את הפנסיה.
עו"ד ד"ר לאה פסרמן-יוזפוב, מרצה לדיני תאגידים ורגולציה פיננסית בקריה האקדמית אונו, סבורה כי השינוי מרחיק לכת. "התיקון פטרנליסטי מדי", היא אומרת. "צריך לאפשר הצטרפות ל-IRA למי שיש לו מומחיות בשוק ההון ויודע לאזן את הסיכון, גם אם עדיין לא צבר מספיק לפנסיה".
לגבי קרנות החוץ, כאשר תקנות ה-IRA נחקקו לראשונה ב-2017, נשמטה מהן ההגבלה שחייבה כי קרנות כאלה יבצעו רק השקעות סולידיות, כגון מעקב אחר מדדים. קרנות חוץ אף כפופות לפיקוח רופף למדי בישראל, והרגולטורים בישראל סומכים בעיקר על הפיקוח המוטל עליהן בחו"ל.
בפרשת סלייס, חלק מהקרנות האלטרנטיביות בחו"ל אומנם לא עמדו בהגדרה הבסיסית של קרן חוץ לפי החוק, אך ייתכן כי אם התקנות היו מפקחות טוב יותר על השימוש בקרנות הללו, חלק מהנזק היה נמנע.
לפי הטיוטה, קרנות החוץ יהפכו לסחירות על בסיס יומי - כלומר, למוצר השקעה המזכיר מוצרים "רגילים" ושקופים. לפחות 75% מהנכסים שבהם תשקיע הקרן יהיו חייבים להיות סחירים גם הם, ובכך תוגבל ל-25% השקעה בנכסים אלטרנטיביים ומסוכנים יותר, דוגמת נדל"ן, אשראי, פרייבט אקוויטי והון סיכון.
ברשות שוק ההון שואפים לכך שקרנות החוץ יהפכו להיות דומות ככל הניתן לקרן נאמנות הפועלת בישראל ומפוקחת על-ידי רשות ניירות ערך. חברה מנהלת מסוגה של סלייס, שהשקיעה בקרנות חוץ כדין (כאמור, זה לא היה בהכרח המצב לגבי חלק מהקופות האדומות), תוכל להוסיף ולהחזיק בהן למשך שנתיים.
הכרה של המדינה בכשל
בהתאם לכך, מוצע גם לבטל את האפשרות להשקיע ב"שוק מוסדר" - כלומר, במערכות למסחר בניירות ערך, באופציות או בחוזים עתידיים, הפועלות בחו"ל. קופה שכבר השקיעה באפיק, תוכל לעשות זאת למשך שלושה חודשים נוספים. קופות IRA לא יורשו גם להשקיע במוצר מובנה. מדובר בנכס שאינו סחיר, ואשר בנקים ובתי השקעות מציעים לרוב כאפיק השקעה מורכב.
הטיוטה מהווה הכרה מסוימת מצד המדינה באחריותה לכשלים ברגולציה שאפשרו את פרשת סלייס. מעודד לראות שהרגולטור פועל לסתום את הפירצות כדי למנוע את הישנות המקרה. עם זאת, ספק אם יש בדברים כדי לעודד את אלפי החוסכים שכבר נכוו קשות בפרשה ושעדיין מייחלים לכספם. עבורם, הטיוטה עלולה להיות בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.
פירצה נוספת שהתגלתה בפרשה נוגעת להלוואות שקיבלו העמיתים מהקרנות האדומות, בהיקף של כ-30% מההשקעה ובתנאים נוחים. התקנות הקיימות אומנם אוסרות על החברה המנהלת עצמה להעניק הלוואות לעמיתים, אך ניתן לעקוף זאת באמצעות הלוואה מידי גוף חיצוני - כפי שאירע על-ידי הקרנות האדומות בסלייס. הקשחת הכללים לגבי קרנות חוץ אמורה להבטיח כי קרנות כאלה לא יוכלו עוד להציע הלוואות.
באחרונה אישרה השופטת סיגל יעקבי מבית המשפט הכלכלי בתל אביב את רוב העקרונות שגיבש סנדרוב להסדר חוב בסלייס. לפי העקרונות, העמיתים שלא קיבלו הלוואות, כלומר שכל כספם נעלם, יזכו לעדיפות בהחזר הכספים.