תחנת הכוח הפרטית דוראד / צילום: יגאל גורן
רשות התחרות יוזמת תקנות חדשות לאישור תחנות כוח במשק החשמל, שיחליפו את הכלל הפשוט של עד 20% בעלות על אמצעי ייצור החשמל לכל יצרן פרטי בנפרד, שפגו כבר ב-2024. ברשות חוששים מעלייה של 20% עד 30% במחיר החשמל בשל התנהגות "אסטרטגית" של היצרנים הגדולים, אך מודים כי ככל שיאושרו יותר יצרנים - כך הכוח של כל אחד בנפרד יקטן.
● המרוץ ל"יהלום" של אלומיי: כולם רוצים לרכוש נתח מתחנת הכוח דוראד
● משחק הכיסאות בשוק החשמל: דוראד חוזרת למרוץ ולוחצת את המתחרות לפינה
● שלוש תחנות כוח קיבלו אישורים לבנייה, למה חלקן עדיין תקועות?
על-פי התקנות הישנות, תחנת הכוח דוראד לא יכלה להתרחב, בשל מניות המיעוט של אדלטק - יצרנית החשמל הפרטית הגדולה בישראל. התקנות קובעות כי אפילו מי שמחזיק מניות מיעוט של 5% בלבד ייספר כבעל השפעה מהותית בתחנה, מה שאומר שכל יכולת הייצור שלה נחשב כדי לבחון את כוח השוק שלה.
כעת, השינוי בתקנות נותן לדוראד הזדמנות נוספת, אך ייתכן כי אדלטק ושותפיה בדוראד ייאלצו להיפרד בכל זאת, דבר שיסיים סכסוך ארוך-שנים בין השותפים. אישור הרחבת דוראד (דוראד 2) יחייב את אחת ממתחרותיה לצאת מהמרוץ להקמת תחנה חדשה, שכן הן מתחרות על מספר מקומות מוגבל ברשת החשמל.
היצרנים המרכזיים יכולים "לשחק" עם המחיר
על-פי הכללים החדשים, ייבחן הכוח של כל יצרן להשפיע על המחירים בשוק. שהרי אם ברגע מסוים נדרשת כמות חשמל שקרובה יחסית להספק של המשק כולו, היצרנים המרכזיים יכולים "לשחק" עם המחיר. הם יכולים בו-זמנית להעלות את המחירים של כל תחנותיהם, מה שיכריח את רשת החשמל לשלם מחירים גבוהים יותר לכל יצרן בשוק. זאת לעומת מצב שבו כל שחקן שואף להציע מחיר נמוך יותר כדי שהוא יועלה לרשת - ולא המתחרה.
זה למעשה החשש לגבי תחנת דוראד, שנמצאת בבעלות של קבוצת לוזון, קרן אלומיי, קצא"א, אדלטק והפניקס. אך למרות שאדלטק היא בעלת מניות מיעוט של 18.75% בלבד מהתחנה, סך יכולת הייצור של אדלטק הוא הגדול ביותר במשק מלבד חברת החשמל.
תחנת דוראד שואפת להתרחב, דבר שייצר קרע משמעותי בין השותפים, שכן ההחזקה של אדלטק היא מכשול רגולטורי בפני ההרחבה. ההחלטה של רשות החשמל תהיה דרמטית ליחסים ביניהם ולעתיד התחנה. אם רשות התחרות לא תאשר את התחנה, זה יוביל לבעיה עבור שותפי דוראד להרחיב אותה, כל עוד אדלטק תסרב להיפרד מהחזקותיה בדוראד או בתחנות כוח אחרת.
במחקר שעשו כדי להצדיק את השיטה, ברשות התחרות בוחנים כמה כוח שוק יש לארבע החברות הגדולות שמבקשות כעת להקים תחנות כוח נוספות: אדלטק, דליה, OPC ופאוורג'ן. הם סירבו לפרט מה התוצאות עבור כל חברה בנפרד, ויפרסמו את מסקנותיהם כאשר אלה יבקשו את אישור הרגולטורים להקים את התחנות אחרי שיבצעו סגירה פיננסית להקמת התחנה. אך מבחינה של ארבע החברות יחד, עולה כי לפחות לחלקן יש יכולת להעלות את מחירי החשמל בין 20% ל-30% בתנאים של ביקוש גבוה. זאת, לכאורה, הצדקה לפסול את החברות החזקות במשק כמו אדלטק מלהרחיב את פעילותן.
ארבע יצרניות שונות מתחרות על שלושה מקומות בלבד
מהצד השני, מראים ברשות החשמל, דווקא ככל שמאשרים פחות תחנות כוח - כך היכולת של מי שרוצים לשחק עם המחירים פוחתת: אם יאשרו ארבע תחנות כוח, הבעיה התחרותית תופיע בזמן ביקושים של בין 10 ל-14 ג'יגהוואט לשעה. אך בתרחיש בו תאושר תחנת כוח אחת בלבד, הבעיה התחרותית תופיע כבר בין 7 ל-12 ג'יגהוואט לשעה, וההשפעה על המחירים תהיה קיצונית הרבה יותר. כך שבעוד שברור שישנה בעיה תחרותית לכל שחקן בנפרד, דווקא אישורם יחד מפחית אותה.
למעשה, הבעיה התחרותית הזאת נמצאת איתנו כבר כעת. שהרי בקיץ 2024 רשות החשמל נאלצה להציב תקרת מחיר, שכן בזמן שיאי הביקוש בשעות הצהריים ואחר-הצהריים תחנות כוח הגישו מחירים גבוהים במיוחד שאיימו על המודל התחרותי כולו. התקווה ברשות החשמל היא שב-2030, לאחר שיוקמו התחנות, ייצור החשמל בישראל יהיה תחרותי בהרבה, ולא תידרש תקרה כזאת.
לאחר שאדלטק משכה מספר תביעות משפטיות נגד שותפיה לתחנה, הדבר לכאורה פותח פתח להקמת ההרחבה שלה, והשותפים מודיעים כי בכוונתם לעשות זאת. הדבר מכניס את כל שוק החשמל לתחרות קשה בה ארבע יצרניות שונות מתחרות על שלושה מקומות בלבד, לאחר שתחנת קסם של מבטח שמיר תפסה את המקום הרביעי שקבעה רשות החשמל. מישהו יצטרך ליפול ב"משחק הכיסאות" שנוצר. אך אם רשות התחרות תחסום את דוראד (או כל תחנה אחרת), הדבר ייתן שקט ואורך-רוח שאפשר ליצרניות האחרות את הביטחון שמקומן ברשת החשמל מובטח.