כורדים סורים מפגינים נגד המשטר בחסכה, השבוע / צילום: Reuters, Orhan Qereman
ארה"ב מפנה קשב ומשאבים צבאיים לוונצואלה, ובמקביל מנסה לקרב מחדש בין ישראל לבין משטר א־שרע בסוריה. בינתיים, תשומת הלב הבינלאומית מופנית לרפובליקה האסלאמית של איראן שעולה בלהבות. חיבור האירועים הללו יוצר תנאים למה שניתן להגדיר כ"סופה המושלמת" עבור טורקיה - חלון הזדמנויות למחיקת האתגר שמציבים בפניה הכורדים הסורים (SDF).
● אנקרה הופכת את סוריה לנכס אנרגטי ומדאיגה את שכנותיה במזרח הים התיכון
● טראמפ לוחץ על תוצרת אמריקאית - וכך הגיבו לדרישה באלביט
ההתנהלות הטורקית מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ממחישה את דפוס הפעולה של אנקרה: המתנה זהירה על הקווים, תוך זיהוי הזדמנויות וניצולן בזמן אמת. סיום מבצע "חיצי צפון" בספטמבר 2024 בתבוסה קשה לחיזבאללה, לצד היעדר גיבוי צבאי רוסי למשטר בסוריה בשל המלחמה של פוטין באוקראינה, סימנו נקודת מפנה. בתוך כך ניתנה הוראה טורקית לאבו מוחמד אל־ג'ולאני דאז (או בשמו הנוכחי, אחמד א־שרע) לפתוח בהפיכה נגד בשאר אסד.
עתה, סוריה היא מדינת חסות טורקית, בדיוק כמו לוב וסומליה. לשם השלמת ההשפעה הטורקית על כלל השטח הסורי נותרו שני אתגרים מרכזיים: הגיבוי הישראלי לדרוזים בדרום המדינה, והכורדים שחולשים על מרבית שדות הנפט בצפון המדינה. משטר ארדואן חוזר על מסרים על התוקפנות הישראלית או על ה"איום" מיוון, אבל אינו מודה בפה מלא שעבור הטורקים האיום הגדול על הביטחון הלאומי היה ונותר הכורדים.
מדובר בעם הגדול בעולם ללא מדינה, המפוזר בין טורקיה, סוריה, עיראק ואיראן. באנקרה קיים חשש עמוק כי אוטונומיה כורדית - גם אם דה־פקטו - בצפון סוריה, שתצטרף לאוטונומיה הרשמית של הכורדים בעיראק, תצית מחדש רוחות בדלניות בקרב הכורדים בטורקיה עצמה. על כן, אם ניתן בעת ובעונה אחת לדכא את השאיפות של מנהיג הכורדים הסורים, מזלום עבדי, ולהשתלט על שפע שדות נפט - מבחינת ארדואן זו התוצאה המיטבית.
בהקשר זה, במהלך החודש האחרון, וביתר שאת בימים האחרונים, ניכרת זרימה גוברת של כוחות טורקיים לשטח סוריה. לו היה מדובר אך ורק בהעברת אמצעי לחימה למשטר א־שרע, ניתן היה עוד לנהל ויכוח באשר לכוונותיה של אנקרה. אולם כאשר מדובר בכוחות טורקיים של ממש, קשה להתעלם מן המסקנה המתבקשת: טיפול ישיר באתגר הכורדי, לטובת האינטרסים של טורקיה ושל משטר א־שרע גם יחד.
הכורדים דואגים להישאר מחוסרי הגנה
מהלך כזה עשוי לשרת את אנקרה גם בזירה הדיפלומטית. טורקיה תוכל לטעון בפני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ואנשיו כי "רק ישראל והדרוזים מפריעים להשגת שקט ויציבות בסוריה". בירושלים אמנם הביעו אופטימיות זהירה באשר למגעים שניהלו בשבוע החולף עם משטר א־שרע, אבל מאז הספיקו בדמשק להבהיר - שוב - כי אינם מעוניינים להיכנס בעתיד הקרוב להסכמי אברהם. עמדה זו אינה מפתיעה, לנוכח העובדה שטורקיה גינתה ב־2020 את כל המדינות שהצטרפו להסכמים.
הכורדים אינם טיפשים, רחוק מכך. המונים צבאו היום (שבת) על גדרות בסיס אמריקאי, במטרה להביע את מורת רוחם מהתפתחויות האחרונות. הם מבינים מחד את כוונות טורקיה, ומאידך כי הגורם היחיד שעשוי לשמש חיץ בינם לבין קטל המוני הוא הנוכחות האמריקאית. לפי שעה בוושינגטון שומרים על שקט בנושא, והכורדים דואגים להישאר מחוסרי הגנה.
בסיכומו של דבר, השתלטות טורקית על צפון סוריה - גם אם תיעשה במסווה של ריבונות פורמלית של משטר א־שרע - מנוגדת באופן מובהק לאינטרסים הישראליים במרחב. לפיכך, על ישראל לבחון לעומק את התנהלותה ההצהרתית והמדינית בסוגיה הכורדית. מדובר בנושא מורכב, נוכח פיזורם של הכורדים בין ארבע מדינות, אך הקשר ההיסטורי בין יהודים וישראלים לבין העם הכורדי הוא עמוק וארוך שנים. כפי שישראל דואגת, ובצדק, לאחיה הדרוזים - כך עליה לשקול בכובד ראש גם אילו צעדים, לא בהכרח צבאיים, ראוי לנקוט ביחס לסוגיה הכורדית.