אנקרה הופכת את סוריה לנכס אנרגטי ומדאיגה את שכנותיה במזרח הים התיכון

אחרי שביססה את אחיזתה הביטחונית בסוריה בעקבות הפיכת אחמד א־שרע, אנקרה עוברת לשלב הבא בתוכנית - וחתמה על הסכם מסגרת עם המשטר הסורי שיאפשר לה חיפושי גז ונפט במים הכלכליים של סוריה כבר השנה. "אנחנו מתכננים עסקה ספציפית ב־2026", הצהיר בשבוע שעבר שר האנרגיה הטורקי, "לאחר החתימה, אנחנו צפויים לבצע סקר סייסמי, במטרה לבחון את מה שהמאגר מציע לנו".

● ביל אקמן צופה שהנפט יצנח לאחר נפילת מדורו, לאיראן יש סיבה לדאגה
● בשווי 150 מיליון דולר: אלביט תמכור מערכות הגנה למדינה באירופה

למראית עין, זו עוד עסקת אנרגיה בין שתי המדינות, אלא שבפועל זהו מהלך שמעורר חששות משמעותיים ביוון ובקפריסין. טורקיה חלוקה עם רוב מדינות המרחב בנוגע לגבולות המים הכלכליים (EEZ) במזרח הים התיכון, כשהבסיס למחלוקות הוא הימנעותה של טורקיה מחתימה על אמנת המדף היבשתי ועל אמנת חוק הים של האו"ם (UNCLOS).

חשש מהסכם שיתעלם מהמדינות השכנות

בזמן שהתפיסה הרווחת קובעת כי איים מהווים יחידות עצמאיות הזכאיות למדף יבשתי ולמים טריטוריאליים של עד 12 מייל ימי, טורקיה רואה באיים היווניים המשך ישיר של אנטוליה. לפי עמדתם, רעידות אדמה גרמו לכניסת מים בין היבשת לבין האיים, כולל קפריסין. פערי התפיסה הובילו לפשרה, שלפיה כיום כל אי זכאי לשישה מייל ימי בלבד.

ככלל, קפריסין היא סוגיה בפני עצמה. בעקבות הפיכה צבאית יוונית־לאומנית ב־1974, פלשה טורקיה לקפריסין - וכעבור כתשע שנים הוקמה הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. ישות דה־פקטו, שבה מכירה רק אנקרה, ולכן דורשת עבורה מים כלכליים. בה בעת, לאחרונה הגיעה רפובליקת קפריסין לאשרור הגבול הימי שלה עם לבנון, על אף זעם ברור של טורקיה שלא מכירה כלל במים הכלכליים הקפריסאיים.

בצל זאת, סוריה עשויה להגיע להסכם גבול ימי עם טורקיה שיתעלם מהשכנות במרחב, בדיוק כפי שאנקרה חתמה עם ממשלת לוב ב־2019, והמציאה יש מאין גבול ימי בין המדינות על חשבון יוון. תרחיש נוסף שרחוק מלהיות מופרך הוא הסכם גבול ימי טורקי־סורי שיתעלם מהמים הכלכליים של רפובליקת קפריסין, ויציב את הטורקים והסורים על הגבולות הימיים של ישראל - לפחות לפי תפיסתם.

ברמה האופרטיבית בין המדינות, משרדי האנרגיה הטורקיים והסוריים כבר צברו כברת דרך משותפת. במאי האחרון הגיעו הצדדים להסכם מגוון שעוסק, בין השאר, בגז טבעי ובחשמל. בגין התשתיות ההרוסות בסוריה והיעדר המשאבים, טורקיה התחייבה להוביל משטחה 2 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) מדי שנה, שמספיקים לייצור 1.3 גיגה־וואט חשמל. בד בבד, טורקיה מקימה קו מתח גבוה, שיתחיל להזרים השנה עד 0.5 גיגה־וואט חשמל לסוריה.

טורקיה היא חסרת עצמאות אנרגטית, אבל יכולותיה בתחום נרחבות בהרבה מאלו שמשתקפות בסוריה. כך, למשל, פערי תפיסות גבולות המים הכלכליים בין טורקיה לבין השחקניות האחרות במרחב ואף העולם המערבי, הביאו את אנקרה להפנמה כי יהיה להם קשה להביא ספינות של חברות בינלאומיות לבצע סקרים סיסמיים וקידוחים.

על כן, חברת הנפט הטורקית הלאומית TPAO השתמשה בתעשיית המספנות השוקקת של המדינה, ליצירת צי לאומי לחיפושי משאבי טבע - יחיד מסוגו בקנה מידה בינלאומי. אותו הצי כולל שתי ספינות סקרים סיסמיים ושש ספינות קידוחים. במערך הקידוחים מופעלות ארבע ספינות ושתי ספינות נוספות שנרכשו נמצאות בשיפוץ מחדש.

צי ספינות הסקרים והקידוחים לא הופעל באופן משמעותי במזרח הים התיכון עד עכשיו, משום שבתקופת מלחמת האזרחים בסוריה משטר ארדואן לא ניהל יחסים עם משטר בשאר אסד. אולם, באנקרה זיהו כבר מזמן את פוטנציאל חיפושי משאבי הטבע ככלל וגז טבעי בפרט מהמאגרים בישראל. זוהי הייתה סיבה מרכזית לכך שבטרם מלחמת חרבות ברזל, החליט ארדואן לנרמל יחסים עם ישראל - למרות רגישויות פוליטיות פנימיות.

בטווח הזמן המיידי אין זה כבר סביר כי ישראל תספק לטורקיה גז טבעי במסגרת עסקאות אסטרטגיות, ולא רק בעקבות מצב היחסים הבילטרליים. עסקת הענק למכירת 130 BCM ממאגר לוויתן למצרים תמורת 35 מיליארד דולר, היא גם בעלת השפעות אסטרטגיות על תצרוכת הגז הפנימית של ישראל. 130 BCM שווים לכ־22% מהמאגר וקרוב ל־13% מכלל קיבולת הגז של ישראל, מה שיגביל עסקאות עתידיות.

התלות הסורית בטורקיה תלך ותגדל

בחזון הטורקי, הם יוכלו למצוא "לוויתן" אחר במים הכלכליים של סוריה, בשטחים שהם תופסים כשלהם, או של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, או אפילו לוב. בדרך זו, הם יוכלו להועיל למשק המקומי שלהם שתלוי לחלוטין ביבוא, יחסוך עלויות לאנקרה, וגם יגביר אף יותר את התלות של המדינות החלשות יותר בטורקיה.

 נשיא סוריה אחמד א־שרע / צילום: ap, Richard Drew

מדינות כדוגמת סוריה החרבה מתקשות למשוך חברות מערביות לחפש במרחב שלהן כתוצאה מהמצב הגאו־פוליטי, ועל אחת כמה וכמה הן מתמודדות עם היעדר יכולת לממן הבאת פעילויות שכאלה אשר עולות מיליארדים. בנקודה הזו נכנסת "מלכודת הדבש" הטורקית, ששולחת את ספינות הקידוחים שלהם בלי תשלום - אבל עם הבטחה כי מכל איתור, טורקיה תרוויח הון.