משרדי BUYME / צילום: איל יצהר
חברת הפניקס מנהלת מגעים לרכישת חברת המתנות והחוויות BUYME מידי משפחות שחר וקז, בעלות השליטה בקבוצת יבוא הרכב וההחזקות מאיר, לפי שווי של כמיליארד שקל. על-פי הערכת גורמים בשוק, מדובר בתמחור המבוסס על מכפיל רווח של בין 13 ל-15, אם העסקה תצא לפועל.
● בלעדי | ב-17 מיליון שקל: יוחננוף רוכשת 30% מקרקע להקמת מרכז מסחרי
● נונו מימי ברכישה נוספת: קנתה את קונדיטוריית הבוטיק ד"ר פרוסטינג
● איך הפכה BUYME לחברת הגיפט קארד הגדולה בישראל
לפי פרטי המשא-ומתן, בשלב הראשון תרכוש הפניקס כ-65% מהחברה, כשבהמשך תינתן לה אופציה לרכישת מניות נוספות בהתאם להסכמות בין הצדדים.
בהפניקס מזהים הזדמנות ליצירת סינרגיה עם מגוון הפעילויות שבהן היא מחזיקה. כך למשל, הקשר של החברה עם עשרות בתי עסק וכמיליון הלקוחות הפרטיים שבהם היא מחזיקה עשוי לתמוך בפעילות האשראי שלה (גמא), הפונה לעסקים קטנים ובינוניים.
בנוסף, השוברים של BUYME עשויים לשמש עבור פעילות הביטוח, כשיש מי שגם מזהים סינרגיה גם עם פעילות הברוקראז', בדמות מתנות לרכישת מניות או מדדים.
מן העבר השני, עבור בעלי קבוצת מאיר, המייבאת את רכבי וולוו והונדה לארץ, יהיה מדובר באקזיט משמעותי שני, אחרי שלפני כשלוש שנים מכרו 20% ממנה לחברות הביטוח הפניקס וכלל לפי שווי של 4.1 מיליארד שקל. בבסיס המהלך עמדה החלטת שתי המשפחות להסדיר את העברת השליטה במאיר לבני דור ההמשך, כשעם השלמת המכירה מונו אבנר קז ואור שחר ליושבי-הראש המשותפים של החברה.
מאחורי השווי הגבוה שנקבע ל-BUYME עומדת העובדה שהיא בעלת נתח השוק הגדול ביותר בתחומה, ושהיא נהנית מצמיחה מתמשכת בפעילותה. על-פי ההערכות בשוק, החברה מציגה צמיחה שנתית של 25%-30% במכירות, אשר צפויה להמשיך בקצב גידול דומה בשנים הקרובות.
העסקה תתבצע דרך חברת-האם הציבורית, ולא דרך חברת הביטוח שמחזיקה במניותה של קבוצת מאיר, מה שעלול להעלות קשיים מצד הרגולציה.
המודל העסקי של המתווך
חברת BUYME הוקמה ב-2010 על-ידי שי דרין, מיכה ברכוז וטל צורי, וכאמור נמצאת כיום בבעלות יעקב שחר וישראל קז. בעבר השקיעו השניים בחברה בשלביה המוקדמים, דרך חברת טלכלל, ובשנת 2020 רכשו את מניות המייסדים ב-250 מיליון שקל, על רקע חילוקי דעות שהתעוררו לגבי הכיוון האסטרטגי של החברה.
BUYME נחשבת לשחקנית גדולה בתחומה, והיא מציעה לרכישה יותר מ-1,200 מתנות וחוויות, בהן ארוחות במסעדות, בתי קפה, ספא, מלונות וצימרים, סדנאות, אקסטרים ושופינג.
המודל העסקי מבוסס על התיווך בין מספקי השירותים לבין מזמיני השוברים. הראשונים מרוויחים פרסום וחשיפה גבוהה יותר למוצר או לשירות שהם מספקים, והאחרונים אמורים ליהנות ממחיר אטרקטיבי יותר מהמקובל בשוק. מרבית הלקוחות של BUYME הם ועדי עובדים המעניקים שוברים לעובדיהם, לצד לקוחות פרטיים המעניקים מתנות אחד לשני.
שובר הנרכש מ-BUYME תקף לרוב לתקופה של כמה חודשים עד שנים. אם הוא אינו ממומש, הכסף נשאר אצל BUYME. לפני כחודש פרסמנו כי בכוונת המחוקק להסדיר את הלקונה הזו, שבה חברות מקבלות תשלום עבור שובר מבלי לגלגלו אל בית העסק, מכיוון שהלקוח לא מימש אותו. במילים אחרות, הכסף נותר אצל הגורם המתווך.
התקנות החדשות
הרגולציה מבדילה בין תווים דיגיטליים, שבהם ניתן לזהות את מחזיק התו, לבין תווי קנייה פיזיים - כרטיסים או שוברי נייר. בתווים הפיזיים אין שיוך לאדם מסוים, אלא אם המחזיק בוחר להפוך אותם לדיגיטליים. בדיונים שנערכו בנושא בוועדת הכלכלה הועברו להערות הציבור מספר שינויים בחוק, שמחייבים להאריך את זמני התוקף של שוברים שמנפקות חברות כמו BUYME, ולדווח על יתרה לא מנוצלת בשוברים אלה.
ההוראות החדשות בתחום אמורות לחול הן על רשתות המזון הגדולות והן על מועדוני צרכנות. אומנם ברוב המקרים התווים דווקא ממומשים, אך הדרישות החדשות מקרבות את התו למעמד של כרטיס אשראי מוגבל בזמן. כך למשל, אם נותרה יתרה של יותר מ-20 שקל, החברה מחויבת ליידע את מחזיק התו כמה כסף נשאר לו.
בענף מזכירים שהמודל העסקי של חברות כמו BUYME נשען גם על כך שלא כל התווים ממומשים. החלה רטרואקטיבית של התקנות על תווים קיימים תשנה את התמונה, במיוחד כשמחירי ההטבות משתנים עם הזמן.
גם נושא התוקף משתנה. כיום תו קנייה תקף לחמש שנים, ושובר מתנה תקף לשנתיים, עם אפשרות להארכה. כעת מוצע להאריך את תוקפם של שוברי מתנה לעשר שנים, כאשר היתרה היא 150 שקל ומעלה - מה שמחייב את החברות לנהל מאגרי מידע, לאתר לקוחות ולפנות אליהם ביוזמתן.