נשיא ארה''ב דונלד טראמפ / צילום: ap, Alex Brandon
בתוך פחות מ־48 שעות, עבר הבית הלבן מהושטת יד מפתיעה לטהרן לאיום בכיבוש של נכסיה האסטרטגיים ביותר. הלילה שבין שישי לשבת סימן תפנית היסטורית כשטראמפ הכריז על הסרת סנקציות בת שנים על הנפט האיראני, אלא שביום ראשון בבוקר הטון כבר היה אחר: אולטימטום המבהיר כי אם מצר הורמוז לא ייפתח ללא תנאי, ארה"ב תעבור להחרבת תשתיות הכוח והשתלטות על מסופי הנפט.
● האם ארה"ב בדרך ל"מבצע המסוכן ביותר בהיסטוריה"?
● איך נראה בשטח המצור האיראני בהורמוז?
המעבר המהיר הזה חושף את עומק המבוי הסתום בו נמצאת וושינגטון. המאמצים האמריקאיים לגבש קואליציה בינלאומית לפריצת המצור נכשלים, ובהיעדר די כלי שיט לפעולה עצמאית, הממשל נאלץ לפנות למערך פתרונות סותרים. אלו שלושת האופציות להמשך המאבק.
1הסרה זמנית של סנקציות
האפשרות הראשונה, שבה בחר טראמפ להשתמש בלילה שבין שישי לשבת, היא הסרה זמנית של הסנקציות על 140 מיליון חביות נפט איראניות שכבר נמצאות בים, מרביתן בדרכן לסין. שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט הדגיש כי המטרה היא "להשתמש בחביות האיראניות נגד טהרן כדי להפחית את המחיר בזמן שאנו ממשיכים עם המבצע". לטענתו, "איראן תתקשה להשיג הכנסות כלשהן מכך, וארה"ב תמשיך להפעיל לחץ מקסימלי".
מנגד, אלה רוזנברג, יועצת בכירה למניעת מימון טרור, מומחית לאיראן במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון וחברה בפורום דבורה, מטילה ספק ביעילות המהלך. לטענתה, הנפט האיראני שעובר דרך "צי הצללים" יזרים הון לטהרן: "הכסף מגיע בסוף לחברת הנפט האיראנית, אבל במסלולים עקיפים. כך או אחרת, יהיו פה תזרימים חזרה לאיראן. אני לא יודעת איך הגורמים האמריקאים טוענים אחרת, כי עצם זה שהם מנפיקים רישיון לנושא הזה מראה את זה. זה חלק ממלחמת האנרגיה, הם לא רוצים שמחירי האנרגיה יזנקו".
גם פרופ' יהושע קרסנה, לשעבר בכיר בקהילת המודיעין וכיום מנהל הפורום לשיתוף פעולה אזורי במרכז דיין באונ' תל אביב, סבור כי המהלך מייצר בעיה תדמיתית. "המסר כאן גרוע", מסביר קרסנה. "מה טראמפ בעצם אומר? 'פתחתי במלחמה נגד מדינה, ובגלל תנודות השוק אני מאפשר לה למכור נפט במחיר גבוה יותר'. התגובות בארה"ב מראות שמה שחשוב באמת הוא מחיר הדלק ולא הניצחון. הם אפילו הקלו את הסנקציות על הנפט הרוסי ל־30 יום. מהלך כזה פוגע במאמץ של ארה"ב". בינתיים, השפעת המהלכים על השוק נראית מוגבלת. אף שהברנט ירד מרמה של 119 דולר ל־105 דולר בחמישי, הרי שמאז ההכרזה על הסרת הסנקציות המחיר שב לטפס.
2איום על תשתיות האנרגיה
בכל מקרה, נראה מדובר כנראה בפלסטר לבעיה המהותית - חסימת הנפט ממדינות המפרץ במצר הורמוז, בזמן שטהרן ממשיכה לייצא נפט. כדי לאלץ את איראן לסגת, שלף טראמפ ביום ראשון איום חריף. "אם איראן לא תפתח במלואו וללא איום את מצר הורמוז תוך 48 שעות, ארה"ב תתקוף ותחריב את תחנות הכוח שלה - הגדולה שבהן תחילה!", הצהיר. בתגובה, פרסמה איראן איומים על מתקני אנרגיה אסטרטגיים במפרץ.
לדברי פרופ' קרסנה, מימוש האיום האמריקאי יהיה בעל השלכות הרסניות עבור הרפובליקה האסלאמית. "למרות הפגיעות הקודמות, האזרחים באיראן עדיין מנהלים את חייהם. אך היעדר חשמל בחלקים נרחבים מהמדינה ישבש את מערכות המים וידרדר את המדינה כולה. קשה לדעת אם זו תהיה הפגנת כוח ממוקדת בתחנת כוח מרכזית אחת או פגיעה מערכית רחבה". כשנשאל מדוע נבחר דווקא יעד זה, ציין קרסנה כי "אין הרבה דברים אחרים שאפשר לאיים בהם. פגיעה בתשתיות החשמל היא פגיעה אסטרטגית לטווח ארוך".
השלב הבא בעימות הוא התגובה האיראנית, שמופנית לעבר בנות הברית של ארה"ב במפרץ ולא ישירות מול וושינגטון. איראן כבר הוכיחה כי היא מסוגלת לממש את איומיה ולהסלימה את התקיפות על מתקני אנרגיה באזור. כעת נותר לראות מי ימצמץ ראשון, או שמא צפויה פגיעה נרחבת בתשתיות קריטיות שתזניק את מחירי האנרגיה.
3להשתלט על האי חארג
האפשרות השלישית הנשקלת היא פעולה צבאית לכיבוש או שיתוק האי חארג במפרץ הפרסי - מסוף הנפט המרכזי של איראן. מדובר במהלך הפוך מהסרת הסנקציות: במקום להציף את השוק בנפט כדי להוריד מחירים, כאן המטרה היא חניקה כלכלית, גם במחיר של זינוק נוסף במחירים. לצורך כך, ספינות מתקפה אמפיביות הנושאות אלפי נחתים כבר עושות את דרכן לאזור.
פרופ' קרסנה מסמן כאן דילמה. "מצד אחד, תפיסת חארג היא קלף מיקוח עוצמתי - מסר לאיראנים שאם הם רוצים לייצא נפט, עליהם לשחרר את הורמוז", הוא מסביר אך מסייג: "בדומה למודל ונצואלה, זהו מהלך ארוך טווח". מנגד, הסיכון לאמריקאיים עצום: "זהו הימור מסוכן של 'מגפיים על הקרקע'. ייתכן שהאיראנים יימנעו מירי כדי לא להחריב את התשתית של עצמם, אך פגיעה המונית בחיילים אמריקאים היא משתנה בלתי ידוע שעלול לשנות את כללי המשחק".
בזירה הפוליטית בארה"ב, מחיר הנפט משחק תפקיד כפול. רותם אורג־קליסקי, מומחה לפוליטיקה אמריקאית ומנהל עמותת LIBRAEL, מסביר כי למרות חוסר שביעות רצון מסוים מהמלחמה, הרוב הרפובליקני תומך - בין היתר בשל שיקולי הוצאות הביטחון ומחירי האנרגיה. "סוציולוגית, בוחרי טראמפ מושפעים יותר ממחירי הנפט", אומר אורג־קליסקי, "אבל לטראמפ עצמו פחות אכפת כי הוא לא עומד לבחירה מחדש. מי שמסתכנים הם אנשיו הקרובים, כמו סגן הנשיא ואנס ומזכיר המדינה רוביו".
לדבריו, גם בחירות האמצע המתקרבות אינן מהוות משקולת על הנשיא: "הסנאט מספיק בטוח עבורו, ובית הנבחרים פחות משפיע עליו". השחרור מלחצים פוליטיים מאפשר לטראמפ להתמקד ביעד רחב יותר. "שיקול המורשת חשוב לו. הוא שואף להיזכר כמי שהפיל את 'אימפריית הרשע' האיראנית". בנוסף, לדברי אורג־קליסקי "ארה"ב לא התמודדה מול אויב מדינתי מאז עיראק, ובמערכה ימית פרק הזמן ארוך אף יותר. אם תפרוץ מלחמה מול סין ב־2027 או ב־2028, קריטי שהכוחות יהיו מנוסים יותר והמערך התעשייתי של ארה"ב ישודרג בהתאם".
הקלף האחרון
מה תעשה איראן בהמשך?
סגירת מצר הורמוז היה עד כה נשק הרתעה עבור איראן - האיום בסגירתו היה שווה לה לעיתים יותר מהמימוש עצמו. שאלה שתרחף מעל כל הסכם עתידי היא האם למשטר האייתולות יישאר קלף להציג אם תמצא את עצמה שוב בעימות. התשובה, לפי הערכת מומחים, היא כן, אבל אפקט האיום נחלש.
הסיבה פשוטה: העולם הוכיח שהוא יכול להתמודד עם סגירת המצר בפועל, אך בקושי. החלופות להורמוז נותרות דלות, ולכן האיום נשמר. "דרך הים האדום ניתן להוציא רק כ-5 מיליון חביות ביום, מתוך כ־20 מיליון שעוברות בהורמוז", מסביר פרופ' קרסנה. "עוד כ־2 מיליון חביות עוברות דרך פוג'יירה ועומאן, אך גם הן חשופות לאיום איראני ישיר. פתרונות ארוכי טווח כמו צינורות נפט חדשים ייקחו מעל עשור להקמה, ורכישת נפט מיצרנים מחוץ למפרץ נתקלת במבוי סתום - הן בשל היעדר כמויות והן בשל עלויות הפקה גבוהות משמעותית".