אנליסטים מחברת Kpler מסרו לעיתון "פייננשל טיימס" כי "ארמדה של מכליות" עושה כעת את דרכה למפרץ מקסיקו, אזור המאופיין ברזרבות משמעותיות של נפט וגז ובתשתית הפקה אמריקאית מפותחת.
המאמץ להגברת התפוקה בנתיב זה מקבל משנה תוקף בעקבות המצור הימי על איראן שעליו הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ השבוע - אירוע בעל משמעויות רבות המעורר דאגות בעולם. מנגד, הנתונים מהשטח מלמדים כי הסגר שכופה טהרן על מצר הורמוז נותר אפקטיבי, בעוד הקמתן של תשתיות יבשתיות עוקפות צפויה להימשך שנים ארוכות.
● המומחים מעריכים: זו האסטרטגיה של טראמפ כעת
● 50 אלף חיילים, בלי צוללות: איך ייראה המצור של טראמפ על הורמוז?
● טראמפ משתמש בנשק של איראן נגדה. מה המשמעות?
● למה כל־כך קשה להוציא את המוקשים בהורמוז?
● טראמפ הכריז מצור על הורמוז. מהן ההשפעות על מפת האנרגיה העולמית?
הפער בין המאמץ האמריקאי להסטת מרכז הכובד של הפקת הנפט לבין השליטה האיראנית הממשית בנתיבי השיט במפרץ, מציב את הכלכלה העולמית בפני תקופה של אי־ודאות - המשתקפת כבר כעת בזינוק בעלויות הביטוח והשינוע.
מכליות הענק מחפשות נתיב חלופי
יצוא הנפט האמריקאי רשם זינוק מ־3.9 מיליון חביות ביום ל־4.9 מיליון כיום, כאשר הכמות צפויה לחצות את רף ה־5 מיליון חביות ביום כבר במהלך החודש הקרוב. למעשה, החסם העיקרי ליצוא הנפט מארה"ב אינו נעוץ ביכולת התפוקה אלא במגבלות לוגיסטיות ובתפוסת הספנות, עובדה המושכת לאזור מכליות ענק (VLCC) השואפות לפצות באמצעות הנתיבים במפרץ מקסיקו על המחסור שנוצר במפרץ הפרסי.
מגמה זו מתודלקת בין היתר בשל הזינוק הדרמטי במחירי הביטוח, שכן נתונים של ברוקר הביטוח הבינלאומי Aon מלמדים כי הפרמיה על סיכוני מלחמה זינקה לרמה של 5 עד 10 אחוזים מערך האונייה לכל מעבר במצר הורמוז. מדובר בהתייקרות של פי 20 עד פי 100 בהשוואה לימים כתיקונם, ובהתחשב בצורך לחצות את המצר פעמיים, עלות הביטוח לבדה עשויה להגיע ל־20% משוויה הכולל של הספינה.
נזכיר כי ההסיבה המרכזית למצור האמריקאי נעוצה בדרישתה של איראן לגבות דמי מעבר מופקעים בסך 2 מיליון דולר מכל ספינה החוצה את המצר, צעד שנתפס בוושינגטון כבלתי מתקבל על הדעת וכפירצה חמורה בחוק הבינלאומי. לשם השוואה, עלות מעבר בתעלות מלאכותיות כמו תעלת סואץ או פנמה נמוכה משמעותית מהדרישה האיראנית, ובמערב חוששים כי הסכמה לתשלום כזה תהווה "מדרון חלקלק" שיעודד גורמים מסוכנים נוספים לגבות דמי מעבר בנתיבי שיט טבעיים.
האפקטיביות של החסימה עומדת למבחן
מכאן, עולה השאלה: האם לאחר חודש וחצי של חסימה, איראן מתחילה לשחוק את האפקטיביות של "נשק" המצר?
לפי פרופ' יהושע קרסנה, לשעבר בכיר באחד מארגוני המודיעין ומנהל הפורום לשיתוף־פעולה אזורי במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, התשובה אינה כה פשוטה. קרסנה מסביר כי "זו הפעם הראשונה שאיראן משתמשת בכלי החסימה בפועל, ולאחר שכל השנים דנו בכך כפוטנציאל בלבד, היישום שלו הוכיח שהמהלך עובד".
הוא מוסיף כי האיראנים ממחישים לעולם שקשה מאוד להתמודד עם המצב, שכן לדבריו אין מהלך גדול אחד שארה"ב יכולה לעשות שיאפשר להתגבר באופן מיידי על הסגר שהטילה טהרן.
מה שעלול לשחוק בטווח הארוך את האפקטיביות של איום סגירת המצר הוא פיתוח צינורות מעקף יבשתיים, דוגמת צינור "מזרח־מערב" הסעודי שמוכיח את נחיצותו כעת. נראה כי זהו הכיוון שאליו צועד השוק, כאשר מנכ"ל ניו־מד יוסי אבו הציע בראיון לגלובס להקים צינור נפט שיעבור מהמפרץ דרך היבשה לאילת ומשם לאשקלון. לשיטתו, ישראל יכולה להפוך ל"חלון לים התיכון" שיאפשר לייצא את הנפט מהמפרץ ישירות לעולם, בעוד שמעבר לתמהיל אנרגיה מתחדשת וגרעינית עשוי לייתר חלק מהצורך בנפט המפרצי מלכתחילה.
יש לציין כי המצור האמריקאי שנועד להשיב מלחמה נתקל באתגרים מבצעיים לא פשוטים, שכן מצר הורמוז הוא נתיב רדוד יחסית שאינו מתאים להפעלת צוללות אמריקאיות גדולות. מנגד, איראן מחזיקה בצי של כ־30 צוללות ננסיות מסדרת "ע'דיר" המותאמות בדיוק לתוואי זה, עובדה המקשה על איתורן ומאפשרת להן ליצור חיכוך ישיר בתוך המפרץ. למרות נוכחות של עשרות אלפי חיילים אמריקאים באזור, נראה כי וושינגטון מתקשה לגייס את שותפותיה המערביות למערכה פעילה באיראן.
מלכים ומפות: המאבק בתוך איראן
בכל מקרה, פרופ' קרסנה מסכם כי במצור האמריקאי קיים גם מרכיב תודעתי משמעותי, שכן לשיטתו בעוד שאיראן טוענת כי היא זו שסגרה את הורמוז, ארה"ב משיבה כעת במסר דומה וקובעת כי היא זו שסגרה את המצר בפועל.
המאבק התודעתי הזה משתקף היטב גם בתוך איראן, כאשר בני סבטי מה־INSS מספר כי המשטר האיראני מנסה לגייס רגשות לאומיים באמצעות מפות עתיקות וסיפורי מלכים, אך נוחל כישלון בקרב הציבור. "הורמוז נקרא על שם אל ועל שם מלך מפורסם. המשטר שולף מפות עתיקות בנות 2,000 שנה, במטרה להגיד 'זה שלנו'".
כאמור המאמצים עולים בתוהו: "יש תיוג ב־X שאומר 'תפציצו, ואנחנו נבנה מחדש', בניסיון לעודד את חידוש המתקפות האמריקאיות ברחבי איראן".
בכל הנוגע לכלכלה האיראנית, המצור צפוי לגבות מחיר כבד מנשוא. החוקר מיאד מאלכי מ־FDD מעריך כי חסימת הורמוז תעלה לאיראן כ־276 מיליון דולר ביום מאובדן יצוא ותשבש יבוא בשווי עשרות מיליוני דולרים נוספים. ד"ר מאיר ג'בדנפר מאוניברסיטת רייכמן מוסיף כי המשטר בטהרן רואה במצור משבר קיומי, שכן ענף הנפט והגז מהווה כ־80% מהכנסות המדינה. לדבריו, דיווחים על פיטורי עובדים וסגירת מפעלי פלדה גדולים מעידים על כך שהמשבר הכלכלי עשוי לאלץ את המשטר להתפשר בתוך חודשים ספורים.
