טראמפ הכריז מצור על הורמוז, מהן ההשפעות על מפת האנרגיה העולמית?

קרוב לשבוע של הפסקת האש - ומצר הורמוז עדיין סגור. אולם, בציוץ דרמטי, הודיע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי הצי האמריקאי יתחיל בתהליך של חסימה מוחלטת של כל כלי שיט הנכנסים למצר או יוצאים ממנו. המהלך מגיע לדבריו לאחר כישלון המשא ומתן בנושא הגרעין והצהרה איראנית על נוכחות מוקשים בנתיב הימי. הדרמה המתחוללת סביב המצר דורשת תשובות: כיצד המצור - וכעת גם החסימה האמריקאית - ישפיעו על מפת האנרגיה העולמית?

● טראמפ משתמש בנשק של איראן נגדה. מה המשמעות?
● במשך שנים הן סייעו לאיראן להלבין כספים. ואז היא התהפכה עליהן

סוף עידן דמי המעבר

​ב־4 באפריל איים דונלד טראמפ "להמיט גיהנום" על איראן אם לא תשחרר את הורמוז תוך 48 שעות. ארבעה ימים לאחר מכן הוכרזה הפסקת אש, אולם כיום התנועה במצר היא עדיין זרזיף לעומת היקפה ערב המלחמה. נתוני לויד'ס ליסט מעלים כי כמעט כל הספינות הבודדות שכן חצו את הנתיב מגיעות מאיראן או נעות בנתיב שהתוו משמרות המהפכה. טראמפ הבהיר בציוץ האחרון כי ארה"ב החלה בהשמדת המוקשים שהניחו האיראנים ואיים כי כל איראני שיפתח באש "יושמד לחלוטין".

במקביל, טראמפ רוצה לשים סוף לתופעה שבה בעלי ספינות משלמים כ־2 מיליון דולר לכלי שיט עבור הזכות לעבור במצר. הוא הנחה את הצי ליירט כל כלי שיט במים בינלאומיים ששילם דמי מעבר לאיראן, והבהיר כי מי שמשתף פעולה עם מה שהוא מכנה "סחיטה עולמית" לא ייהנה ממעבר בטוח בלב ים. מכל בחינה פרקטית, המצר נותר סגור תחת המצור האמריקאי החדש.

נזכיר, כי למרות הירידה הקלה במחירי הנפט ביחס לשבוע שעבר, חבית הברנט עדיין נסחרת סביב 95 דולר - זינוק של כמעט 60% לעומת מחירה בתחילת השנה.

השילוב בין חסימה אקטיבית של מתחרותיה לבין הזינוק במחירים הוביל לכך שכיום איראן מייצאת יותר נפט ומרוויחה עליו כמעט פי שניים. אלה רוזנברג, עמיתת מחקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA) וחברת פורום דבורה, מסבירה כי בזמן שאיראן פושטת רגל, משמרות המהפכה הרוויחו פי כמה מהנפט. עם זאת, כאמור, טראמפ הבהיר בציוץ האחרון כי ארה"ב לא תאפשר עוד לטהרן ליהנות מרווחים אלו תחת המצור הימי החדש.

 מפרץ מקסיקו. תחליף? / צילום: Reuters, ABACA/TNS

המרוויחות והמפסידות

המרוויחות הגדולות מן המצב נמצאות בחצי הכדור המערבי. יצואניות הנפט בארה"ב, קנדה וברזיל נהנות ממחירים גבוהים ומביקוש אדיר מצד השווקים באסיה המחפשים חלופות בטוחות. הצהרתו של הנשיא טראמפ כי ארה"ב לא תאפשר לאיראן להפיק רווחים מ"מעשה סחיטה לא חוקי" רק מחזקת את המגמה, שכן הצי האמריקאי הונחה ליירט כל כלי שיט המשלם דמי מעבר לטהרן. בטווח הארוך, גם אם יוסרו המצור והחסימה, הספק הגאופוליטי התמידי צפוי להאיץ את החיפוש אחר נתיבי מעקף כגון צינורות יבשתיים, ולהעניק דחיפה משמעותית למעבר לאנרגיות מתחדשות ולרנסאנס גרעיני.

ערן אפרת, יזם בתחומי האנרגיה והלוגיסטיקה, מזהיר כי "אם המצב יימשך כך, המלאים עלולים להיגמר בתוך 30 עד 60 יום. הביקושים כבר עוברים לארה"ב, שיכולה להפיק נפט במהירות רבה יותר ומסוגלת לכסות חוזים של אירופה ואסיה. היא לא תוכל להחליף את כל הכמות שעוברת בדרך כלל בהורמוז, אבל אולי חצי ממנה. ונצואלה, לעומת זאת, עדיין לא מסוגלת להגדיל את התפוקה".

עם זאת, אפרת מדגיש כי המעבר אינו מיידי. "אי אפשר להגדיל תפוקת נפט בבת אחת; זה תהליך שנמשך זמן רב, לעיתים שנים. אנחנו עדיין נמצאים בגירעון שידרוש משיכה ממאגרים, וברגע שאלו יתדלדלו, מחיר החבית עלול לזנק גם ל־200 דולר - תרחיש שאינו בר קיימא לכלכלה העולמית".

בעיה חריפה לא פחות היא הגז הטבעי. מנכ"ל ניו־מד יוסי אבו הציג לאחרונה בראיון לגלובס נתונים שמראים שבנפט קל יותר לעקוף את הורמוז באמצעות צינורות יבשתיים. אך בגז טבעי מונזל (LNG), שקטר היא היצואנית השניה בגודלה שלו בעולם, המצב חמור עוד יותר. גם תוצרי המשנה של גז, כמו דשנים לחקלאות, נמצאים כעת במחסור שעלול להוביל בהמשך לעליית מחיר המזון.

תחליף למפרץ הפרסי?

אנליסטים בחברת Kpler מסרו לפייננשל טיימס כי "ארמדה של מכליות בדרך" למפרץ מקסיקו, שם נמצאות רזרבות משמעותיות של נפט וגז. יצוא הנפט האמריקאי כבר זינק מ־3.9 מיליון חביות ביום ל־4.9 מיליון כיום, והכמות צפויה לחצות את רף ה־5 מיליון בהמשך החודש. המחסום העיקרי ליצוא אינו כושר התפוקה אלא המגבלות הלוגיסטיות, עובדה המושכת לאזור מכליות ענק (VLCC) השואפות לפצות על המחסור שנוצר במפרץ הפרסי.

עם זאת, גם תוספת של מיליוני חביות ביום תתקשה למלא את החלל שהותירו 20 מיליון החביות היומיות שנחסמו מאחורי הורמוז - זאת אף שחלקן מוזרם דרך צינור הנפט היבשתי הסעודי או יוצא מאיראן כרגיל. אחת המרוויחות מהמצב היא שותפות "נאוויטס" בהובלת גדעון תדמור. השותפות מחזיקה ב־49% ממאגר "שננדואה" במפרץ מקסיקו, שהחל להפיק נפט בחודשים האחרונים ונמצא בעמדה חזקה ליהנות מהמחירים הגבוהים ומהביקוש האדיר לאפיקי אספקה בטוחים.

גם אם מצר הורמוז ייפתח במלואו מחר בבוקר, הזיכרון הכואב של החסימה והמצור האמריקאי לא ייעלם במהרה. מדינות האזור והלקוחות הגלובליים לא ישכחו את הסיכון הגאופוליטי הכרוך בהישענות כה רחבה על מעבר צר ופגיע, עובדה המעלה כעת על הפרק שורה של חלופות אסטרטגיות. ההצלחה של צינור המזרח־מערב הסעודי, המוציא מדי יום 7 מיליון חביות נפט לים האדום ועוקף את האיומים הישירים במפרץ, מעודדת רעיונות להנחת צינורות יבשתיים נוספים שישמשו כתעודת ביטוח במצבי משבר.

יוסי אבו מניו־מד הציע כי צינור כזה יעבור דרך אילת ומשם דרך תשתית קצא"א לאשקלון ולעולם הגדול, מהלך שעשוי למצב את ישראל כצומת אנרגיה קריטי. ערן אפרת מסכים כי יידרשו תחליפים מסוג זה כדי להפחית את התלות במצר, אך הוא מזהיר כי המהלך יהיה פחות אפקטיבי בטווח הארוך בשל הקושי הכלכלי להתחרות ביעילותן הלוגיסטית של מכליות הענק.

העתיד ירוק

אפשרות נוספת היא האצה של המעבר לאנרגיה מתחדשת. סעודיה משקיעה כיום בפרויקטי "מימן ירוק" להפקת דלק תחליפי, ובמקביל צפויה צמיחה בתחום הסולארי לאור הביקוש הגובר לחשמל בעקבות מהפכת ה־AI. "המצב הביטחוני רק מחזק את הצורך באנרגיה מתחדשת ומבוזרת", אמרה לגלובס מנכ"לית אנלייט עדי לויתן. לדבריה, העובדה שחמישית מהנפט העולמי עוברת דרך מצר אחד מדגישה את התלות המסוכנת בו.

אולם לאנרגיה מתחדשת, ובייחוד סולארית, יש חסרונות - בעיקר בתחום אמינות. גורמים כמו מזג האוויר משפיעים דרמטית על התפוקה, עובדה שגורמת לעיניים להינשא מחדש לפתרון החדש־ישן של אנרגיה גרעינית. אירופה, שהובילה בעבר בתחום הביקוע הגרעיני, נטשה אותו בעשורים האחרונים. כעת, לאור הזינוק בביקוש לחשמל והתהפוכות הגיאו־פוליטיות, הכריזה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, כי על היבשת לשוב ולהקים תחנות כוח גרעיניות.

עם זאת, הקמתן של תחנות כאלו דורשת זמן רב, ונראה כי אירופה נזכרה מאוחר. באסיה, ובעיקר בסין, לעומת זאת, המהפכה הגרעינית כבר בעיצומה. בסין לבדה נמצאות כיום 39 תחנות כוח גרעיניות בבנייה פעילה, ועוד עשרות מתוכננות. ייתכן שממש כמו במשבר הנפט של 1973, המציאות הגאופוליטית תשיג את מה שפעילי האקלים לא הצליחו לעשות, ותבלום את הדומיננטיות של הנפט בכלכלה הבינלאומית.