ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי סוכל, אך נוסעים רבים עדיין מנסים לעכל את מה שעברו ולהתמודד עם הטראומה. בדקנו עם מומחים לדיני תעופה מהו הפיצוי שהנוסעים עשויים להיות זכאים לו, וכיצד הם יכולים לקבלו.
● "אנחנו לא גוף מודיעיני": במשרד התחבורה מסירים אחריות
● עובדת לשעבר בנתב"ג חושפת: "העברתי אנשי צוות אוויר עם דרכון לבנוני וסורי"
● טסים למזרח עם קונקשן? כך לא תצטרכו לעבור בדובאי
● יותר מדי ידיים על ההגה: מי אחראי על ביטחון הטיסות הזרות?
מה הפיצוי המרבי שיכול לקבל כל נוסע שהיה על המטוס? ומה התובע נדרש להוכיח?
עו"ד שי בן חיים, המייצג חברות תעופה זרות בישראל מעל ל-30 שנה, מסביר כי נוסע שהיה על טיסת פליי דובאי עשוי להיות זכאי לפיצוי של כ-210 אלף דולר (כ-600 אלף שקל), המהווה את תקרת האחריות, וזאת בהתאם להיקף הנזק שנגרם לו ולפי הראיות שיציג.
"בהתאם לסעיף 21 לאמנת מונטריאול, אחריותו של מוביל אווירי (חברת תעופה) מוגבלת לסכום ששווה ל-151,880 זכויות משיכה מיוחדות (Special Drawing Right - SDR). הסכום הזה שווה כיום לכ-210 אלף דולר ארה"ב לכל נוסע", אומר בן חיים.
"הגבלת האחריות הזאת איננה סכום פיצוי קבוע שהנוסע זכאי לו במקרה של פגיעה, פציעה או מוות במהלך טיסה, אלא תקרת אחריות - מה שאומר שעל הנוסע מוטל נטל להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו, באמצעות ראיות".
עוד הוא מוסיף כי חברת התעופה יכולה להיות מחויבת במקרים מסוימים בסכום של מעל לתקרה הקבועה באמנת מונטריאול. "חברת תעופה עשויה להיות אחראית לפצות מעבר לתקרת האחריות, אם נזקי הנוסע עולים על התקרה, וחברת התעופה לא מצליחה להוכיח שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנות או ממעשה פסול של צדדים שלישיים (או של הנוסע עצמו)".
עו"ד בעז רגב, המתמחה בדיני תעופה, מסביר כי את התביעה יש להגיש לפני שחלפו שנתיים מקרות האירוע, וזאת בשל תקופת התיישנות קצרה.
לשיטתו, יש להוכיח את האירוע, את הנזק ואת הקשר ביניהם. להוכחת נזק נפשי משמעותי נדרשת חוות-דעת פסיכיאטרית. לצד זאת, לדבריו, אשמה של החברה צורך להוכיח.
מה המקור החוקי ממנו תובעים? מהי אמנת מונטריאול, ומה היא אומרת?
"אמנת מונטריאול, שחלה בישראל דרך חוק התובלה האווירית, היא המסלול היחיד לתבוע את חברת התעופה. אי-אפשר לעקוף אותה בתביעה רגילה בנזיקין", מסביר עו"ד רגב.
לדבריו, "האמנה קובעת שני מסלולים: נזק גוף שנגרם מ'תאונה' על המטוס, כאשר חטיפה ופיגוע נחשבים 'תאונה'; ונזק שנגרם מאיחור".
עו"ד רגב מספר כי בתיק שבו ייצג זוג נוסעים נגד חברת איבריה הספרדית, "נפסק במחוזי ובעליון פה-אחד כי אמנת מונטריאול מאפשרת פיצוי על נזק לא ממוני, כמו עוגמת-נפש, במסלול האיחור - זאת גם בלי נזק פיזי.
"בית המשפט העליון השאיר פתוחה את השאלה אם גם במסלול 'התאונה' אפשר לקבל פיצוי על נזק נפשי בלבד; אבל ההלכה הישראלית הוותיקה מפרשת אנטבה הכירה בכך עוד לפי האמנה הקודמת, והגישה הצרכנית של פסק הדין בעניין איבריה נ' פליישר תומכת בכך. בארה"ב הגישה מצמצמת יותר".
האם אפשר לתבוע חברת תעופה זרה - ואיפה?
"אמנת מונטריאול חלה כאשר שתי המדינות (שדה ההמראה ושדה הנחיתה של הטיסה) הן צדדים לאמנה. לכן ניתן לתבוע את חברת פליי דובאי בבתי משפט בישראל", מסביר עו"ד בן חיים, ומציין כי לכל חברת תעופה שמקבלת היתר הפעלה מרשות התעופה האזרחית חייב להיות נציג לקבלת כתבי בי-דין (תביעות) בישראל.
עו"ד רגב מוסיף כי "אם הכרטיס נקנה דרך חברה אחרת, אפשר לתבוע גם אותה. האמנה מאפשרת לתבוע במדינת היעד של הטיסה, ובנזק גוף גם במדינת המגורים של הנוסע. לכן נוסעים ישראלים יכולים לתבוע את פליי דובאי בבית משפט בישראל".
האם אפשר להגיש את התביעה כתביעה ייצוגית בשם כל הנוסעים, או שכל נוסע צריך לתבוע באופן פרטי?
ייתכן שניתן להגיש תביעה זו כתביעה ייצוגית, אך בפני התובעים עלולים לעמוד קשיים להוכיח נזק דומה, וככל שמדובר בנזקים שונים בן נוסע ונוסע, ייתכן שכדאי להגיש תביעות נפרדות.
"לטעמי, המקרה הזה פחות מתאים להגשה כתובענה ייצוגית, שכן הנזקים שנגרמו לכל אחד מהנוסעים לא בהכרח שווים (היעדר הומוגניות)", אומר עו"ד בן חיים. "עם זאת, אם אכן תוגש בקשה לאישור תובענה ייצוגית במקרה זה, אי-אפשר לשלול שהיא עשויה להיות מאושרת ככזו על-ידי בית המשפט".
מהו התקדים שמזכיר את המקרה העובדתי?
המקרה שיש לו דמיון מסוים למקרה של טיסת פליי דובאי הוא מבצע אנטבה, שם המטוס המריא מנתב"ג בדרכו לפריז, אולץ לסטות מהנתיב המתוכנן ונחת בהוראות החוטפים בנמל התעופה אנטבה שבאוגנדה. בהמשך חולצו נוסעי המטוס מהמקום בו הוחזקו כבני-ערובה. רק בחלוף שנים ספורות, הם החליטו להגיש תביעה נגד אייר פראנס על הנזק שהנפשי שנגרם להם ועל הסבל שעברו. התביעה, מוצדקת ככל שתהיה, נדחתה, וזאת בשל תקופת התיישנות קצרה של שנתיים - שחלפה עד הגשת התביעה.
"אני מרשה לעצמי להניח כי אילו התביעה הייתה מוגשת לבית משפט בישראל תוך שנתיים מיום האירוע, איש לא היה מפקפק בכך שהתביעה לא התיישנה, ושהזכות לתבוע קיימת", אמר אז השופט דב לוין.
עוד צוין בפסק הדין כי "בעת שנכרתה האמנה (אמנת ורשה) בשנת 1929, המציאות העגומה דהיום של חטיפות מטוסים עדיין לא התקיימה, ואפשר שגם לא נחזתה... מגמתה העיקרית של האמנה הייתה להסדיר באורח אחיד את הדינים החלים על אחריות מובילים לפגיעות שייגמרו לנוסעים במהלך התובלה האווירית. המניע הענייני שביסוד האמנה היה הרצון לספק הגנה לתובלה האווירית הבינלאומית שהייתה אז בחיתוליה, אך תוך התחשבות בנוסעים, אשר גילו נכונות ליטול על עצמם את הסיכונים שהיו כרוכים בטיסה באותם ימים".
בהמשך פסק הדין נכתב "אין כל מניעה להכליל בגדר המונח 'תאונה' גם מעשי חטיפה", וכי "מן הראוי מבחינת המדיניות השיפוטית לפרש את סעיף 17 על דרך ההרחבה, כך שניתן יהיה לפסוק מכוחו פיצוי גם בשל נזק נפשי גרידא".
האם יש עוד דרך לתבוע חברת תעופה על אירוע טרור?
עו"ד רגב משיב על כך בחיוב. לדבריו, "חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה חל על תושב ישראל גם כשהוא נפגע בחו"ל. הוא מזכה בטיפול רפואי, בשיקום ובתגמולים מהביטוח הלאומי, גם על נכות נפשית כמו פוסט-טראומה. התנאי הוא שהרשות המאשרת במשרד הביטחון תכיר באירוע כ'פגיעת איבה'.
"באירוע בחו"ל זה דורש, בין היתר, שהפעולה נעשתה בידי מדינה או ארגון עוינים או כדי לקדם את מטרותיהם, או שכוונה לפגוע בישראל או ביהודים. ההכרעה תלויה בממצאי החקירה. כשהנסיבות מצביעות על כך באופן סביר, החוק מניח שזו פגיעת איבה. המסלול הזה לא מבטל את התביעה נגד חברת התעופה, ויש מנגנון תיאום ביניהם".
