לשבור את הקרח

הם נראים מוזר באקלים הישראלי, התקשורת מתעלמת מהם וזמן הקרח המוגבל שהם מקבלים מאפשר להם להתאמן רק בלילות, אבל מתברר שענף ההוקי קרח הישראלי נמצא בתקופה הטובה בתולדותיו. עם כ-1,500 שחקנים פעילים וגידול מואץ במספר המועדונים, מבטיחים פרנסי הענף כי בתוך חמש שנים צפוי ההוקי להחליק היישר אל רשימת ענפי הספורט הפופולריים בישראל

רוב הסיכויים, שלא שמעתם מימיכם על ה"נס ציונס דרגונס" על ה"ראשון לציון דווילס" ועל ה"חיפה הוקס", ולרוע המזל גם לא היה לכם מושג שמועדון בת ים מחזיק בתואר אלופת המדינה, בפעם השנייה בתולדותיו (הפעם הקודמת הייתה לפני עשרים שנה). באיזה ענף ספורט, אתם שואלים? ובכן, בהוקי קרח - הספורט הקפוא שפועל מתחת לרדאר בישראל זה רבע מאה.

ההתאחדות הישראלית להוקי קרח הוקמה ב-1990 ופעילים בה - תחזיקו חזק, שלא תחליקו – 1,480 ספורטאים. הם מחולקים לארבע ליגות הוקי קרח (ילדים ונוער עד גיל 18, קדטים עד גיל 20, ליגה לאומית לבוגרים וליגת העל) ולחמש ליגות נוספות לרולר הוקי - על גלגיליות. בליגה הלאומית מתאמנות 15 קבוצות, ובליגת העל - עשר קבוצות, עם 18 שחקנים בממוצע בכל קבוצה. אין ספק, אנחנו על הקרחון, ובחינת תולדות הענף ממעוף הנץ מגלה שה"חיפה הוקס" האימתניים מובילים את הענף במספר תוארי האליפות שנקטפו במשך השנים. אין ספק, אנחנו על הקרחון.

הוקי קרח / צילום: עדי בראון
הוקי קרח / צילום: עדי בראון

"זה משהו אחר", אומר בהתלהבות ליהוּ איכילוב, מזכ"ל ההתאחדות. "יש דבר יפה יותר מחולצות צבעוניות על משטח לבן? זה ספורט אמיתי! זה לא קוריוז! זה לא דוקים!". הפגישה עם איכילוב ועם יבגני גוסין-רבינוביץ', שמשמש כיו"ר ההתאחדות והיה פעם שחקן נבחרת ישראל ומדליסט אולימפי מטעם נבחרת רוסיה, מתקיימת באחד ממשרדי ההתאחדות (ביתו הפרטי של רבינוביץ'). השניים מספרים שאת ענף הספורט הקפוא הביאו לארץ בשנות ה-80 וה-90 עולים מבריה"מ לשעבר ומצפון אמריקה, ושאותו דור נאלץ להפריח את השממה הקפואה בתנאים לא תנאים. כיום, הם אומרים בגאווה, כבר מתאמן פה דור חדש של צברים. "במדינה שלנו אין תשתית להוקי קרח", מסביר רבינוביץ', שעלה בגיל 23 מרוסיה, שם היה שחקן הוקי קרח מקצועי, ומאז מתגורר ברמת גן. "כשעליתי, לא ידעתי בכלל שקיים הוקי בישראל. הגעתי ארצה אחרי שסיימתי את הקריירה המקצועית שלי, כשאני מאמן מוסמך, עם תואר שני בספורט. מאז ועד היום אני מתפרנס מחברה לסחר בינלאומי שבבעלותי, וההוקי הפך לתחביב. כמובן שרמת המשחקים בארץ הייתה חובבנית לעומת מה שהכרתי מנבחרת רוסיה".

עולים מבריה"מ לשעבר ומצפון אמריקה הביאו את הענף הקפוא לארץ בשנות ה-80 וה-90. היום כבר מתאמן דור חדש של צברים, אבל בהתחלה נאלצו ראשוני השחקנים להפריח את השממה בטמפרטורות נמוכות במיוחד

רבינוביץ', ששימש כשוער של נבחרת בת ים ונבחרת ישראל, נבחר כשוער מצטיין בלא מעט אליפויות עולם, ואיכילוב טוען בתוקף כי "גם היום הוא יכול לעמוד בשער. בזכותו, עלתה נבחרת ישראל ב-2005 לליגה הראשונה, בפעם היחידה, וזהו ההישג הגדול ביותר שלנו עד היום".

אף שהענף עבר כברת דרך וכיום זוכה לתמיכה ממינהל הספורט, הטוטו והוועד האולימפי, שחקני ההוקי מלינים על כך שהם נאלצים להסתפק ב"מתקן אחד, לא-אולימפי בחולון, ובמתקן אחד במטולה – שלוש וחצי שעות נסיעה מהמרכז". עם זאת, הם נותנים קרדיט לכמה רשויות מקומיות שבנו במשך השנים מתקנים לרולר הוקי, ובעצמם מדווחים שהכפילו את מספר הליגות ושילשו את מספר הספורטאים בתוך שש שנים.

הקבוצות הישראליות
הקבוצות הישראליות

מתאים למזג הישראלי

איכילוב, שבשנה הבאה יגיע לגבורות, אך נראה כמו דוגמה חיה לאיכויות האנטי-אייג'ינג של הספורט עם המקל, נראה ערוך לשאלה המתבקשת על מקומו של ספורט קרח במדינה לוהטת כמו ישראל. "מה נעים יותר מאשר להיכנס לאולם מקורר בחמסינים הגדולים של ישראל, בחום הכי גדול?", הוא יורה. "זה ספורט אידיאלי למזג הישראלי: הוא אגרסיבי, ונותן גם לילדים אפשרות להתפרץ". רבינוביץ' מצדו טוען כי ההוקי הוא "ספורט אינטליגנטי, והענף המפַתֵח ביותר מכל ענפי הספורט". למה בדיוק? ובכן, כי "צריך לדעת בו זמנית גם להחליק, גם לשמור על שיווי משקל, גם לשלוט בעזרת המקל בדיסקית המשחק ("פַּאק"), וגם לשחק משחק קבוצתי שדורש יכולת תיאום. מטומטם לא יכול לשחק. נכון שהמשחק נראה אגרסיבי, אבל יש לו חוקה שמונעת פציעות קשות. כל מילימטר בגוף מוגן על-ידי ציוד. החוקה מחמירה משנה לשנה ומונעת הרבה פציעות קשות. דברים שהיו מותרים בהוקי קרח לפני עשרים שנה, היום כבר אסורים. אני לא חושב שאני זוכר שבר או פציעה רצינית. זה משחק של טקטיקה, אסטרטגיה ופיזיות".

הוקי קרח / צילום: עדי בראון
הוקי קרח / צילום: עדי בראון

בגלל מיעוט מתקני האימון, והעובדה שרובם משמשים בשעות היום לחוגי החלקה, שחקני ההוקי הישראלים מתאמנים בשעות מוזרות למדי: "רק ב-20:00 נותנים קרח", מסביר רבינוביץ', "כך שב-20:00 מתאמנים הילדים, ב-21:00 – הנוער, והמבוגרים מתחילים את האימון ב-23:00, ומגיעים הביתה בשתיים לפנות בוקר. קבוצות שלא מצליחות לקבל קרח בשעות הערב, מתאמנות ב-5 בבוקר".

משום שאימון שבועי אחד על קרח אינו מספיק, השחקנים מתאמנים פעמיים נוספות לפחות, על גלגיליות. הליגה מתהדרת בבעלי מקצועות מגוונים כמו רופאים, עורכי דין, מורים, שוטרים ואף באיש סגל בשגרירות בלרוס, אך התקווה הגדולה היא שדיוויד לוין, שחקן צעיר ומוכשר במיוחד, יהפוך לעומרי כספי של ההוקי. על-פי בעלי התפקידים בהתאחדות, יש לו פוטנציאל להיבחר השנה בדראפט של ליגת ה-NHL האמריקאית-קנדית.

בחולון משחקי הליגה הלאומית מדי שישי בערב וליגת העל שני בערב. במטולה כל המשחקים בשישי בערב.

הוקי תוצרת הארץ

ההוקי הישראלי כבר מזמן אינו נחלתם הבלעדית של יוצאי בריה"מ וצפון אמריקה. ניסן בוטבול, מהנדס תעשייה וניהול מנס ציונה, הגיע לספורט במקרה: בילדותו נהג לשחות בקאנטרי בבת ים, שהיה בו גם היכל קרח. "כשהבריכה הייתה סגורה, ניסינו החלקה, וכשחוג ההחלקה לא התקיים כי נבחרת ההוקי התאמנה על המשטח, נתנו לנו מחליקיים ודיסקית, וכך התחלתי לשחק בגיל 14", הוא נזכר. "ממש נהניתי, קניתי ציוד יד שנייה ושיחקתי בנבחרת הנוער – אני והחברים היינו ממשיכים ישר מבית הספר אל הקרח, ומתאמנים עד אחת בלילה. ב-1998 סגרו את המגרש בבת ים, ואנחנו היינו באטרף – עד כדי כך, ששכרנו יחד דירה במטולה, ועברנו יחד ללמוד בתיכון בקריית שמונה". לפני הצבא המשיך בוטבול לשחק בנבחרת קולג' בקנדה, חזר לשרת בחיל האוויר ומאז הוא משחק כמגן ימני במועדון בת ים, אלופת המדינה, כבר 15 שנה. "זה הבית שלי", הוא אומר. את האימון השבועי הוא מסיים אחרי חצות, ולמחרת קם לעבודה, אבל מבחינתו – זו לא הקרַבה, אלא אהבה: "לשמוע את התקווה במעמד בינלאומי זה שווה הרבה מאוד, למרות שכשאתה מגיע לארץ, אתה מגלה שכאן בקושי שמעו על זה".

הוקי קרח / צילום: עדי בראון
הוקי קרח / צילום: עדי בראון

 עקב כך, קשה שלא להבין את התרפקות אנשי ההוקי הישראלים על זיכרונות עבר מעבר לים. "ב-2006 שיחקנו מול גרמניה", מספר רבינוביץ'. "לגרמנים יש את האוהדים הכי חזקים בעולם, שעוברים עם הקבוצה ממקום למקום, ממלאים חצי אולם ועושים המון רעש. חמישה אנשים עומדים באופן קבוע עם הגב אל המשטח ומלהיבים את הקהל. משחק של ישראל נגד גרמניה הוא משחק שיש מאחוריו מטען. שמענו צעקות וקריאות בוז, אבל בסוף המשחק, אוהדי נבחרת גרמניה עמדו ומחאו כפיים לנבחרת ישראל, וביתר המשחקים הגיעו לעודד אותנו".

לגבי הייצוג התקשורתי של הספורט בישראל – המפתח להתרוממות של קהילה תומכת, בניית קהל אוהדים נאמן וקבלה אל המיינסטרים הספורטיבי המקומי - רבינוביץ' ואיכילוב שומרים על אופטימיות ונזכרים בערגה בכך שב-2014 שודרו משחקי הפלייאוף של הליגה הישראלית בטלוויזיה. "בערוצי הספורט התחילו לשדר משחקי הוקי מהאולימפיאדות, ובאולפני תוכניות הספורט כבר מדברים על הענף", אומר רבינוביץ'.

לראשי ההתאחדות יש שאיפות גדולות לשנים הקרובות. "עם התפתחות המתקנים, נגיע ליותר מ-2,400 ספורטאים. כיום עדיין חסרות לנו 40 שעות קרח שבועיות", אומר איכילוב. רבינוביץ' גם מתחייב ללוחות זמנים קונקרטיים: "בעוד חמש שנים אני רואה את ההוקי קרח כענף מועדף, בין עשרת ענפי הספורט המועדפים במדינת ישראל. ישראל מדורגת כיום במקום ה-32 מתוך 72 מדינות. כבר היינו במקום ה-24. אנחנו שואפים להיות בין 16-24".

- זה ריאלי?

"אני רואה את זה קורה. מתוך הכמות, תגיע האיכות. כשאפשר לבחור מתוך אלפיים שחקנים ולא מתוך מאה – אפשר לבחור את הטובים ביותר. אני רואה ילדים שמתאמנים כיום ויוצאים לבד להשתלמויות בחו"ל כדי להשתפר, וזה מתבטא ברמה. יש לנו מאמנים שמאתרים כישרונות בענף. אם משרד הקליטה ייתן מלגות גם לספורטאים בענפי החורף, ולא רק בענפי הקיץ – מהלך שמדברים עליו – יהיו לנו שחקנים שמתאמנים יותר".


נשים על הקרח 

על אף שארבע נשים משחקות בליגה הלאומית, ו-18 נוספות משחקות בליגת הנערות, נשים לא משחקות בליגת העל הישראלית להוקי קרח. הסיבה, אליבא דאיכילוב, היא שהן אינן בנויות למגע הפיזי הקשה שנוצר בתיקולים האימתניים המותרים בליגה זו. עם זאת, הוא אומר, "אם תהיה אישה שעומדת ברמה ורוצה לשחק בליגת העל – לא נסרב לה".

לוטם ארמוזה, בת 18 מגבעתיים, מספקת הצצה לקשיי הנשים בספורט הקשוח. היא משחקת במועדון נס ציונה דראגונס מאז הייתה תלמידת כיתה א', מעידה על עצמה שהיא אוהבת את הספורט מאוד, אבל נאבקת בהרהורי פרישה. "זה ספורט מאוד אגרסיבי, חטפתי לא מעט מכות ופציעות, אבל חיפשתי ספורט מאתגר, כי אני אוהבת אקסטרים ולחימה – ומצאתי. כיום אני הבת היחידה בקבוצה. אני משקיעה ונהנית. ההוקי משחרר אותי, מרגיע ומשפר את הכושר, אבל לפעמים זה די משפיל להיות אישה יחידה - זה ספורט שוביניסטי, מתייחסים אלייך כאל אישה חלשה שלא יכולה לקבל צ'ק (פגיעת גוף, ג' א' ד') ולא יכולה לעמוד בציפיות. לא רואים בי שחקנית עם כושר לחימה. אני משחקת כבר 12 שנה, השתתפתי בתחרויות בעולם, זכיתי במדליות ובגביע אישי, מה לא עשיתי? זה אכזרי. לא פרשתי עד היום כי אני רוצה להילחם ולא לוותר".

ארמוזה, שוויתרה בילדותה על משחק בקבוצה קנדית שביקשה לטפח אותה, מאמינה שייקח שנים עד שהיחס לנשים בהוקי הישראלי ישתנה. "כאן מקללים ומעליבים, והשחקנים מהקבוצה היריבה תמיד יפגעו בך על בסיס היותך אישה", היא אומרת.

עם זאת, ועל אף הרגשות המעורבים, היא מקווה בעתיד לראות נשים נוספות בענף: "בארץ אומרים לבנות 'זה ספורט אלים, אל תיכנסי אליו'. הם רוצים שבנות ילכו לרקוד ולשיר, אבל אני לא מצטערת שבחרתי בספורט הזה. זה החלום של כל ילד - משחק במהירות מטורפת, תחרויות, גביעים. זה עושה חשק לעוד ועוד. נשים יכולות לשפר את הענף הזה, זה הרי הכוח שלנו, לשנות".


שתפו כתבה