מגמה דו קוטבית

הטיולים לאזורי הקטבים לעולם לא יהיו פופולריים כמו קפיצות ללונדון או לרומא, אבל נגישותם הרבה בשנים האחרונות העלתה במאות אחוזים את מספר הישראלים שמוכנים להתעטף בכל מלבוש אפשרי, להוציא מכיסם סכומים נכבדים מאוד של כסף, ולצאת למסע אל קצות העולם. בתמורה, הם מקבלים חוויות שעשויות לגרום לדמעות האושר שלהם לקפוא על פרצופם

מי שמקיש את הערך "לפלנד" במנוע חיפוש, עשוי להגיע למסקנה שכל עם ישראל נוסע בימים אלה לחופשת חורף ברובניימי (Rovaniemi), בירתה של המדינה. ואכן, זה כמה שנים שלפלנד היא כמעט יעד סטנדרטי לטיולי ועדים שמעוניים להעניק עובדיהם חוויה של אופנועי שלג, מזחלות רתומות לכלבים ולאיילי צפון, ספינות שוברות קרח וסנטה קלאוס. "עניין של אופנות", אומר דודו בן צור, מדריך ומארגן טיולים בחוג הארקטי. לדבריו, "מה שתרם משמעותית לטרנד הוא זמינותן של טיסות צ'רטר ישירות מתל אביב לרובניימי ושיווק אגרסיבי. סביב הטיסות האלה בנו טיולי כוכב וסללו את הדרך לכיבוש לפלנד על-ידי כוחותינו. להערכתי, כמה מאות ישראלים מגיעים מדי שנה לרובניימי".

העובדה שמדובר בטיולים לא יקרים יחסית ליעד מרוחק למדי, שעד לפני כשבע שנים לא חלם להיות על מפת התיירות מישראל (המחירים נעים בין כ-1,600 ל-3,200 אירו), תרמה גם היא לפופולריות. "כבר לפני שנים הבנתי שרובניימי זו לא לפלנד", אומר בן צור. "זה כמו לומר שאילת זה סיני. כשהגעתי לשם לראשונה ב-1995, הייתי בטוח שכבשתי את הקוטב. אחר כך הבנתי שלפלנד האמיתית מתחילה צפונית ל-Ivalo (כפר בצפון פינלנד) ומשם צפונה לכיוון הפיורדים בנורבגיה. איך אתה יודע שהגעת באמת ללפלנד? כשאתה מתחיל לראות שלטים שעליהם כתוב בפינית ובסאמית. בטיולים שלי בלפלנד, אנחנו בכלל לא מגיעים לרובניימי".

נופי סבלבארד / צילום: מאקו טיולימ שטח
נופי סבלבארד / צילום: מאקו טיולימ שטח

הדבר הבא אם כך הוא הפלגה לחוג הארקטי שבצפון כדור הארץ או לאנטרקטיקה שבדרומו. אף שמדובר בטיולים יקרים מאוד, שמחיריהם נעים בין 7,000 ל-20 אלף דולר לאדם ויותר, נראה שיותר ויותר ישראלים יוצאים לחופשות מהסוג הקוטבי. לקטבים, כך נדמה, יש קסם מיוחד. זה הריחוק, הרומנטיקה, ההרפתקה, התחושה שמפליגים אל קצה העולם, וגם הקלות היחסית שבה ניתן להגיע אליהם כיום. דמיינו למשל שאתם ניצבים בקו רוחב 90. כן, כן, אתם עומדים בקוטב הצפוני בכבודו ובעצמו, בנקודה שבה נפגשים כל קווי האורך כולם, כוסית שמפניה ביד, רועדים מקור, אבל בתחושה שלאן שלא תפנו מבט – אתם מביטים דרומה. אחרי שתצטלמו, תנופפו בדגלונים, ואם אתם ממש אמיצים, אולי אף תטבלו במים המקפיאים. בערב תוזמנו לארוחה חגיגית לציון המעמד והספינה תתחיל לעשות את דרכה בחזרה דרומה בים הקרח.

נופי סבלבארד / צילום: מאקו טיולימ שטח
נופי סבלבארד / צילום: מאקו טיולימ שטח

תמורת הזכות להשתתף בהפלגה של שבועיים אל הקוטב, היוצאת בחודשים יוני-יולי מנמל מורמנסק (Murmansk) שבצפון רוסיה על גבי שוברת הקרח הגרעינית Fifty Years of Victory , תצטרכו להיפרד מסכום של 28 עד 44 אלף דולר לאדם בתא זוגי, וזה עוד בלי 1,750 הדולרים שעולה הטיסה מהלסינקי למורמנסק. חוויית הקוטב האולטימטיבית והמפנקת הזאת מוצעת השנה לראשונה על-ידי שתי חברות שיט, Quark ו-Poseidon, ומשווקת בארץ על-ידי החברה הגיאוגרפית וחברת אקו טיולי שטח.

"להגיד לך שאלפי ישראלים ייסעו לאזורי הקטבים, כפי שנוסעים כיום ללפלנד או ליעדים אחרים שפעם היו מחוץ למפה? אף פעם לא. עבור רוב האנשים זה נראה קצה העולם", אומר מולה יפה, מייסד החברה הגיאוגרפית. "ובכל זאת, יותר ויותר יעדים שהיו פעם אנונימיים לחלוטין והגיעו אליהם רק מתי מעט, הופכים נגישים יותר. אם להפלגה הראשונה שהוצאנו לאנטרקטיקה בשנת 2001 יצאו רק שבעה אנשים, מספר המטיילים השנתי שלנו כיום לאזורי הקטבים נע בין 200 ל-300, עלייה של פי 30".

גם טלי גפן, מנהלת מחלקת טיולי השיט בחברת אקו טיולי שטח, מדווחת על גידול בתיירות לקטבים. "למסע הקבוצתי הראשון שהוצאנו לאנטרקטיקה בשנת 2008 יצאו 31 ישראלים. ב-2016 הוצאנו לשם כ-60 מטיילים. בשנים האחרונות אנחנו מוציאים גם בין 30 ל-40 מטיילים בשנה לצידו השני של הכדור, לאיי שפיצברגן [שפיצברגן הוא האי הראשי בארכיפלג סבלברד ( Svalbard), הנמצא במחצית הדרך בין נורבגיה לקוטב הצפוני, ג' ג']. בנוסף, ב-2016 הוצאנו כמה ישראלים להפלגה בת כשבועיים לאיי פרנץ יוזף שנמצאים מזרחית לאיי שפיצברגן ושייכים לרוסיה – אזור שהיה סגור לתיירים עד לאחרונה. זהו עדיין אחד היעדים הפחות מוכרים והראשוניים באזור הארקטי, והשנה נציע אותו למטיילים עצמאיים, לפי מידת ההתעניינות".

נופי סבלבארד / צילום: מאקו טיולימ שטח
נופי סבלבארד / צילום: מאקו טיולימ שטח

שבעה דובים על לווייתן

אף שההפלגה לאזורי הקטבים מזמנת נופך של הרפתקה, היא נעשית לרוב בתנאים נוחים, עם ארוחות כיד המלך ורמת הדרכה גבוהה מאוד על-ידי חוקרים ומדריכים מטעם הספינה. רוב הקבוצות המאורגנות מישראל יוצאות בליווי אנשי טבע ומדריכים ישראלים כמו דנדן בולוטין, אייל ברטוב, רפי נצר ואחרים. מבין יעדי הקטבים, נראה שהנגיש ביותר לישראלים הוא שפיצברגן. ההפלגה בין האיים קלה יחסית, עוברת ברובה במפרצים מוגנים, והמחיר נע בין כ-4,000 לכ-7,000 דולר לאדם (לא כולל טיסות ותלוי בתאריך, בספינה וברמת התא).

כשפנינו לכיוון אנטרקטיקה, הבחין סגן הקפטן בקרחון ענק שלא ידעו על קיומו. ככל שהתקרבנו, התבררו ממדיו המפלצתיים: כ-42 קילומטר אורך, ורוחב שלא ניתן היה לאמוד

מה שלא יהיה המסלול, מומלץ ועדיף לשוט בספינה קטנה יחסית שנושאת על סיפונה עד 120 תיירים. "בניגוד להפלגות בספינות גדולות - שהן מגושמות יותר וקשה להן לבצע את התמרונים הנדרשים כדי להגיע לנקודה שבה יש התרחשות מעניינת, כמו למשל דובים לבנים - בספינה קטנה, ההפלגה מתאימה את עצמה לסצנה ולטבע בזמן אמת", אומרת גפן.

נזכרתי בחוויה האישית שלי עם דובי הקוטב. כשהיינו בדרכנו ל-Raudfjorden, מהיפים בפיורדים של ארכיפלג Svalbard, קיבל מנהל המסע, הביולוג הדני טרולס יעקובסן, הודעה שלתוך מפרץ Sallyhamna נסחף לווייתן מת ובמקום נצפו כמה דובים לבנים. הקפטן ארנסטו ורגס שינה מיד כיוון, וכשהצוות איתר את המקום וכמה דובים לבנים אכן נראו מבעד למשקפות, ירדנו ללא דיחוי מהספינה לסירות הזודיאק.

הסירות התקרבו בזהירות. המחזה שנגלה לעינינו עלה על הציפיות הפראיות ביותר. במים הרדודים בסמוך לחוף צף פגר של לווייתן מצוי ועל גבו עמד ענק לבן שעיר. בציפורניו הוא קרע את עורו הקשה והצפוד של הלווייתן והתענג על שכבת השומן העסיסית. אחר כך המשיך לנבור והגיע לשכבת הבשר. במהרה הגיע דוב נוסף, ובעוד הוא וחברו זוללים, הגיעו עוד דובים לסביבה.

שבעה דובים ספרנו שם בבוקר ההוא. הסירות התקרבו לאט ושייטו במרחק של לא יותר מעשרה מטרים מהענקים הלבנים, שהביטו בנו בחוסר עניין. הסעודה שנקרתה להם ריתקה אותם הרבה יותר מאיתנו, והסירחון שנדף מהפגר לא עשה עליהם שום רושם. בעוד אחד או שניים אוכלים, גלשו האחרים בשלג, התגוששו, שחו במי המפרץ הקרים, ונדמה היה שהם נהנים מכל רגע. למי היה בכלל ראש להתבונן בשחפים לבני הכנף שעמדו גם הם על גב הלווייתן? אפילו שני השחפים השנהביים הנדירים למדי, וכלב הים המזוקן שהגיח לרגע, נזנחו בחגיגת הדובים הגדולה.

כשהגדולים סיימו לשבוע, הגיע תורה של הדובונת, גורה כבת שבעה חודשים. למרות גילה הצעיר, היא ידעה בדיוק מה לעשות, קרעה את עור הלווייתן בציפורניה, חפנה מהשומן, חפרה מתוך קרביו, שלחה לשון שחורה וארוכה, זללה והתלקקה. במשך כשעתיים שייטו הסירות סביב הלווייתן המת, ואנחנו זכינו למחזה של פעם בחיים. בימים הבאים המשכנו לשייט בים מטולא במדפי קרח, פגשנו ניבתנים, איילי צפון ופה ושם שועל ארקטי, כשמעל ראשינו חולפים אווזים שצוויחותיהם נשמעו כמו נערות של חמור.

כל הכפר דג לוויתן

ההפלגה לאיי Wrangel מזכירה את הסיפור על היהודי שהוזמן להתארח ביאכטה מפוארת והתעניין במחירה. אם אתה שואל, ענו לו, אתה לא יכול להרשות לעצמך. אף שהשיט לאיים האלה - הנמצאים באוקיינוס הארקטי מעל חצי האי Chukotka ומיצרי ברינג ושייכים לרוסיה - נעשה בספינה צנועה למדי, מחירו מרקיע לכמה עשרות אלפי דולרים (את מועדי ההפלגה והמחיר תמסור לכם החברה הגיאוגרפית רק בטלפון, 03-563-9040).

בידודם הגיאוגרפי של האיים הפך אותם לאזור עשיר במיוחד בבעלי חיים ארקטיים ושפע של עופות, ובזכות השינויים הפוליטיים ברוסיה, מתאפשרת אליהם כיום הגעתם של כמה עשרות מטיילים בשנה. "כשהגענו לכפר Uelen שבאיי Wrangel, השוכן במרחק של כמה קילומטרים מהנקודה המזרחית ביותר ביורו-אסיה, דייגי הכפר שתושביו הם ממוצא צ'וקצ'י בדיוק חזרו מדיג מוצלח של לווייתן", מספר מולה יפה. "הכפר הוא אחד המקומות האחרונים בעולם שבהם ניתן לתושבים היתר מיוחד לצוד כמה לווייתנים בשנה על מנת לאפשר להם לשמר את אורח חייהם. בתוך שעתיים-שלוש קולף עורו של הלווייתן הענקי וכל תושבי הכפר, לבושים במחלצות, השתתפו בחלוקת השלל. זו הייתה חוויה אנתרופולוגית בלתי נשכחת".

כשהגענו לאי סאות' ג'אורג'יה, תרועות הפינגווינים דמו לתקיעת חצוצרות של צבא המתכונן לקרב, סירחון הלשלשת הרקיע שחקים, וכל מה שרציתי היה להישאר שם שבוע

בעקבות הזוהר

מגוון ההפלגות הוא כמעט אינסופי, בין אם שיט מאיסלנד למזרח גרינלנד , הפלגת חורף למערב גרינלנד , ועד שיט קצר או ארוך לאנטרקטיקה. אבל גם מי שלא מתלהב מהפלגות יכול לטעום את הטעם. דודו בן צור מציע מסע חורף במזחלות כלבים עם האינואיטים שבגרינלנד. זהו טיול אקסטרים אל אחד מהמקומות היפים בחוג הארקטי - אזור Ilulissat ומפרץ Disco שבמערב גרינלנד, כ-250 קילומטר צפונית לחוג הארקטי. קרחוני ענק שנשברים מקרחון יבשתי, נסחפים שם אל הים ובמהלך החורף הם "נתקעים" במים הקפואים וניתן לשייט ביניהם ולזכות בחוויית קרחונים מהיפות שיש. התנאים במהלך מסע המזחלות די בסיסיים והלינה בבקתות קטנות בדרך.

נופי סבלבארד / צילום: מאקו טיולימ שטח
נופי סבלבארד / צילום: מאקו טיולימ שטח

"המסע במזחלות הכלבים מזמן נקודות תצפית מרהיבות על הקרחונים בים והקרחון היבשתי, ובמסגרתו לומדים להכיר את האינואיטים, את מזחלת הכלבים המסורתית המשמשת לתנועה על גבי הים הקפוא ולמטרות ציד, את כלבי המלמוט הגרינלנדי ואת אורחות החיים בחוג הארקטי של גרינלנד", אומר בן צור (3,850 אירו לאדם).

גם טיול חורף באיסלנד , האי הקטן (יחסית) שמדרום מזרח לגרינלנד, מזמן חוויה ארקטית של קרחונים, הרי געש ומפלים קפואים. יש הטוענים שנופיו המיוחדים של האי יפים עוד יותר בחורף, כשחלק מהאי תחת מעטה שלג. "והעיקר", אומר בן צור, "בשום מקום, לא באלסקה וגם לא בלפלנד, בנורבגיה או בגרינלנד, לא ראיתי זוהר צפוני כה יפהפה". (2,950 אירו לאדם. לפרטים: http://davidbenzur.com)

קטבים / צילום: מאקו טיולימ שטח
קטבים / צילום: מאקו טיולימ שטח

רצפת הריקודים של השטן

בקוטב הדרומי אין דובים לבנים, וגם את סנטה קלאוס לא תמצאו שם. פרט לצלמים של הנשיונל ג'יאוגרפיק או חוקרים שמוכנים לבלות ארבעה עד שישה חודשים מחייהם בחורף האנטרקטי, הנחשב לקשה מכולם, אין מי שמגיע לאנטרקטיקה בחורף. גם בחודשי הקיץ הקצרים של חוג הקוטב הדרומי (נובמבר-מארס) לא רבים מגיעים לכאן. ההפלגה הארוכה בים הפתוח ובמצרי דרייק הידועים לשמצה (שמכונים רצפת הריקודים של השטן) וכמובן המחירים הגבוהים להחריד, מרתיעים רבים. אבל למי שמגיע, מזומנת חוויית חיים ייחודית.

בסוף נובמבר 2014 הגענו ל-Ushuaia, בירת ארץ האש שבקצה הדרומי של ארגנטינה, וב-1 בדצמבר עלינו על הספינה Plancius. בדרך לאנטרקטיקה הספינה עגנה באיי פוקלנד, מובלעת בריטית סחופת רוחות בקצה הדרומי של הכדור. רובנו שמענו לראשונה על האיים האלו כשגברת הברזל מרגרט תאצ'ר שלחה לכאן ב-1982 את הארמדה הבריטית הגדולה כדי לתבוע בחזרה מידי צבא ארגנטינה את השליטה על האיים. רוב תושבי האי, כ-2,900 במספר, מתגוררים בסטנלי הבירה ומתפרנסים מדיג, מחקלאות ומגידול כבשים, וכן ממעט התיירים הפוקדים את המקום בדרכם לאנטרקטיקה.

המשכנו להפליג דרומה אל האי סאות' ג'ורג'יה. מהספינה הוא נראה כמו גוש אפרפר, רוחש וצווחני. רגע אחרי שירדנו מסירות הזודיאק כבר עמדנו עם חיוך אווילי על הפרצוף, צופים על מושבת הפינגווין המלכותי הגדולה באי. כ-200,000 פינגווינים ומאות פילי ים צעירים מילאו מאופק לאופק מישור ענק המשתרע בין קרחונים, נהרות, מורנות (סחופת קרחונים) והרים מושלגים. תרועות הפינגווינים דמו לתקיעת חצוצרות של צבא המתכונן לקרב, סירחון הלשלשת הרקיע שחקים, וכל מה שרציתי היה להישאר שם שבוע. אני חושבת שבכלל לא הרגשתי בגשם הדק שירד. אחר הצהרים טיפסנו על גבעה חלקלקה מעל מפרץ Godthul (בנורבגית, המפרצון הטוב), הזרועה באלפי תלוליות של עשב מקומי הצומח במין זרי ענק בקוטר ובגובה של מטר. על כל תלולית כזו רבץ אריה ים כמו זקיף ששומר עליה. בדרך בחזרה לסירות עוד ערכנו ביקור במושבת פינגוויני Gentoo, שמקוריהם אדומים וקולם כנעירת חמור. אפרוח זעיר, מהראשונים שבקעו העונה, הציץ מהקן.

הים רגש מעט, הספינה התנדנדה, ולבסוף נכנעתי והצמדתי מאחורי האוזן מדבקה נגד מחלת ים. עמדתי על הסיפון ועשיתי שלום לבני הלוויה הקבועים של הספינה - אלבטרוסים שונים, בהם האלבטרוס הנודד בעל מוטת הכנפיים הארוכה מכולן (כ-3.5 מטרים), יסעורים ממינים שונים שחלקם נראים כמו עפיפונים בלבן-שחור, וכמה מיני לווייתנים, בהם לווייתן גדול סנפיר, אורקות, ובאחד הימים אף הופיע לווייתן כחול, הגדול מכולם. הם פלטו סילונים, עלו על פני המים, הרימו זנב וצללו.

הרפתקאות בפיורד Drygalsk / צילום: גליה גוטמן
הרפתקאות בפיורד Drygalsk / צילום: גליה גוטמן

קפטן קוק היה פה קודם

הראשון שהציג כף רגל בסאות' ג'ורג'יה, בינואר 1775, היה מגלה הארצות הנודע קפטן ג'יימס קוק, בחשבו שסוף-סוף הגיע ל"יבשת הגדולה הלבנה", היא אנטרקטיקה. "ירדנו לחוף", רשם ביומנו ג'ורג' פורסטר, חוקר הטבע של הספינה, "להפתעתם הגמורה של כלבי הים והפינגווינים, תושבי חבל הארץ הזה". לאכזבתו של קוק לא היה גבול כאשר כמה ימים מאוחר יותר, כשהספינה הגיעה לפינה הדרום-מערבית של ה"יבשת", התברר שזהו אי צר וארוך, שצורתו כשל שלד של לווייתן קדמון, אורכו כ-170 קילומטר ורוחבו נע בין שניים ל-40 קילומטר. הפינה נקראת מאז "כף האכזבה", מה שלא הפריע לקוק להכריז על האי כטריטוריה בריטית ולקרוא לו על שמו של ג'ורג' השלישי, מלך אנגליה באותם ימים.

הרפתקאות בפיורד Drygalsk / צילום: גליה גוטמן
הרפתקאות בפיורד Drygalsk / צילום: גליה גוטמן

הסנפנו ככל שניתן את האי הפראי והמרוחק הזה, שנופיו הדרמטיים הם יופי חסר גבולות של שדות שלג, קרחוני ענק והרים משוננים מכוסי שלג עד. זהו גם נווה אנטרקטי של טבע מופלא, שבו חיים מיליוני פינגווינים ממינים שונים, אריות ופילי ים, ועופות ים בהמוניהם. באחד הימים הספינה הגיעה אל פיורד Drygalski, שאת יופיו באמת שאין מילים לתאר. היה יום שמש מופלא עם ענני נוצה וים שקט, וכך יכול היה הקפטן שלנו, ייבגני לבקוב, לנווט את הספינה במעבר הצר המוביל לפיורד. כל 112 התיירים ורוב אנשי הצוות עמדו על הסיפון מכושפים, כמעט נוגעים בקרחונים ובצוקים. כך במשך יותר משעתיים, עד שהספינה ביצעה סיבוב ועזבה.

זמן קצר אחרי שיצאנו מהפיורד והספינה פנתה דרומה-מערבה לכיוון אנטרקטיקה, יאנוס, סגן הקפטן, הבחין על מסך הרדאר בקרחון ענק שלא ידעו על קיומו, משייט באופק. ככל שהתקרבנו, התבררו ממדיו המפלצתיים: כ-42 קילומטר אורך (יותר מהמרחק בין תל אביב לאשדוד), את רוחבו לא הצליחו לאמוד, וכדי לעקוף אותו, הספינה נאלצה לשייט לאורכו במשך כשעה וחצי. כמו כדי להמחיש את נושא הקור והקרחונים, אחת מהמדריכות שבספינה, ד"ר קטיה רידל, סיפרה על החורף שבילתה בתחנת מחקר באנטרקטיקה. יום אחד בעת טיול במזחלת היא החלה לבכות מכל היופי מסביב, הדמעות הפכו לקרח והיא נאלצה לקלף אותן מהפנים בייסורים.

בימים הבאים ספגנו את המראות של אנטרקטיקה. התגלגלנו מצחוק למראה פינגווינים שקיפצו בין קוביות קרח למרגלות צוקי הר געש כמו הוביטים קטנים; ראינו בפעולה עופות ימיים דורסים שהתנהגו כמו בריונים שכונתיים ולנגד עינינו חטפו כמה אפרוחי פינגווין ובלעו אותם בשלוק. הייתה לי תחושה שאנחנו באיזה יקום מקביל.

כמה חברות בארץ מציעות הפלגות לאנטרקטיקה, בהן החברה הגיאוגרפית, אקו טיולי שטח ואופקים. המחירים מתחילים ב-6,500 דולר לאדם בתא לשלושה במסלול הקצר שבו מפליגים ישירות מאושואייה לחצי האי אנטרקטיקה, ובין כ-14 ל-27 אלף דולר לאדם בתא זוגי למסלול הארוך הכולל גם את איי פולקלנד והאי דרום ג'ורג'יה. המחירים אינם כוללים טיסות.

ההגעה לפיורד / צילום: גליה גוטמן
ההגעה לפיורד / צילום: גליה גוטמן
שתפו כתבה