אף שההפלגה לאזורי הקטבים מזמנת נופך של הרפתקה, היא נעשית לרוב בתנאים נוחים, עם ארוחות כיד המלך ורמת הדרכה גבוהה מאוד על-ידי חוקרים ומדריכים מטעם הספינה. רוב הקבוצות המאורגנות מישראל יוצאות בליווי אנשי טבע ומדריכים ישראלים כמו דנדן בולוטין, אייל ברטוב, רפי נצר ואחרים. מבין יעדי הקטבים, נראה שהנגיש ביותר לישראלים הוא שפיצברגן. ההפלגה בין האיים קלה יחסית, עוברת ברובה במפרצים מוגנים, והמחיר נע בין כ-4,000 לכ-7,000 דולר לאדם (לא כולל טיסות ותלוי בתאריך, בספינה וברמת התא).
כשפנינו לכיוון אנטרקטיקה, הבחין סגן הקפטן בקרחון ענק שלא ידעו על קיומו. ככל שהתקרבנו, התבררו ממדיו המפלצתיים: כ-42 קילומטר אורך, ורוחב שלא ניתן היה לאמוד
מה שלא יהיה המסלול, מומלץ ועדיף לשוט בספינה קטנה יחסית שנושאת על סיפונה עד 120 תיירים. "בניגוד להפלגות בספינות גדולות - שהן מגושמות יותר וקשה להן לבצע את התמרונים הנדרשים כדי להגיע לנקודה שבה יש התרחשות מעניינת, כמו למשל דובים לבנים - בספינה קטנה, ההפלגה מתאימה את עצמה לסצנה ולטבע בזמן אמת", אומרת גפן.
נזכרתי בחוויה האישית שלי עם דובי הקוטב. כשהיינו בדרכנו ל-Raudfjorden, מהיפים בפיורדים של ארכיפלג Svalbard, קיבל מנהל המסע, הביולוג הדני טרולס יעקובסן, הודעה שלתוך מפרץ Sallyhamna נסחף לווייתן מת ובמקום נצפו כמה דובים לבנים. הקפטן ארנסטו ורגס שינה מיד כיוון, וכשהצוות איתר את המקום וכמה דובים לבנים אכן נראו מבעד למשקפות, ירדנו ללא דיחוי מהספינה לסירות הזודיאק.
הסירות התקרבו בזהירות. המחזה שנגלה לעינינו עלה על הציפיות הפראיות ביותר. במים הרדודים בסמוך לחוף צף פגר של לווייתן מצוי ועל גבו עמד ענק לבן שעיר. בציפורניו הוא קרע את עורו הקשה והצפוד של הלווייתן והתענג על שכבת השומן העסיסית. אחר כך המשיך לנבור והגיע לשכבת הבשר. במהרה הגיע דוב נוסף, ובעוד הוא וחברו זוללים, הגיעו עוד דובים לסביבה.
שבעה דובים ספרנו שם בבוקר ההוא. הסירות התקרבו לאט ושייטו במרחק של לא יותר מעשרה מטרים מהענקים הלבנים, שהביטו בנו בחוסר עניין. הסעודה שנקרתה להם ריתקה אותם הרבה יותר מאיתנו, והסירחון שנדף מהפגר לא עשה עליהם שום רושם. בעוד אחד או שניים אוכלים, גלשו האחרים בשלג, התגוששו, שחו במי המפרץ הקרים, ונדמה היה שהם נהנים מכל רגע. למי היה בכלל ראש להתבונן בשחפים לבני הכנף שעמדו גם הם על גב הלווייתן? אפילו שני השחפים השנהביים הנדירים למדי, וכלב הים המזוקן שהגיח לרגע, נזנחו בחגיגת הדובים הגדולה.
כשהגדולים סיימו לשבוע, הגיע תורה של הדובונת, גורה כבת שבעה חודשים. למרות גילה הצעיר, היא ידעה בדיוק מה לעשות, קרעה את עור הלווייתן בציפורניה, חפנה מהשומן, חפרה מתוך קרביו, שלחה לשון שחורה וארוכה, זללה והתלקקה. במשך כשעתיים שייטו הסירות סביב הלווייתן המת, ואנחנו זכינו למחזה של פעם בחיים. בימים הבאים המשכנו לשייט בים מטולא במדפי קרח, פגשנו ניבתנים, איילי צפון ופה ושם שועל ארקטי, כשמעל ראשינו חולפים אווזים שצוויחותיהם נשמעו כמו נערות של חמור.