הפריחה היא אחד הלהיטים הגדולים והאהובים במיוחד של החורף הישראלי. למשך כמה שבועות בשנה, פתאום מזנקים מן האדמה - שתקופה ארוכה כל-כך הייתה יבשה וחרבה - המוני פרחים, שהנדירות שלהם והתקופה הקצרה יחסית שבה הם מכבדים אותנו בנוכחותם, הופכים אותם ללגמרי לא מובנים מאליהם. לא במקרה הקמפיין הסביבתי הכי מוצלח אי פעם בישראל היה ההגנה על פרחי הבר.

נרקיסים בדימונה / צילום: יותם יעקובסון
נרקיסים: כבר עכשיו, בדצמבר, פורחים נרקיסים, מפרחי הבר הריחניים ביותר בארץ. בדרך כלל הם פורחים בינואר, אבל בשנים האחרונות הם מקדימים או מאחרים את פריחתם בהתאם למזג האוויר. ריכוזי פריחה יפים במיוחד של נרקיסים ניתן למצוא בכל רחבי החבל הים-תיכוני ובשוליו: באחו נוב שבדרום הגולן, בתל אנפה שבמזרח עמק החולה, בנחל חצץ שבנגב, בפאתיה המזרחיים של דימונה ואפילו באחו גלילות, צפונית לרמת אביב בתל אביב.
רקפות: מתחת לסלע פורחת לפלא? לאו דווקא. בניגוד לשיר המפורסם של לוין קיפניס, לא תמיד רקפות נחבאות אל הכלים. לעיתים, ברוב ענווה, הן יוצרות משטחי פריחה יפים בחיק היער. פריחת רקפות יפה ניתן למצוא בגבעת הרקפות ליד קיבוץ גלעד שברמות מנשה, בשולי היישוב כוכב יאיר, ביער בן שמן (בסמוך לפארק הקופים), בשמורת אלוני יצחק, ליד מושב טל שחר ובכניסה למושבים צלפון-גיזו.
כלניות: מי לא שמע על פסטיבל "דרום אדום" הנערך מדי שנה בינואר-פברואר, כשצפון מערב הנגב מתכסה במרבדי פריחה של כלניות אדומות? המונים נוהרים אל בתרונות בארי ובתרונות רוחמה, יער שוקדה ואל גבעת הכלניות, שבה קבורים לילי ואריאל שרון. בשולי האזור נותרים מרבדי פריחה מתוירים פחות, למשל בואך חורבת זעק, מזרחית לקיבוץ דביר, והלאה משם, סביב היישוב אשכולות.
פריחת כלניות מרהיבה ניתן למצוא גם סביב היישובים אמציה וכרמי קטיף, מזרחית ללכיש. במקומות צפוניים יותר ניתן למצוא פריחת כלניות מגוונת בצבעיה. האתר המוכר ביותר הוא מנחת מגידו, אך מרבדים נאים של כלניות בשלל גוונים ניתן למצוא גם ביער בית קשת.

כלניות ביער שוקדה / צילום: יותם יעקובסון