עכשיו במיטבם

החורף הוא העונה הטובה ביותר לטיולים בארץ: איפה רואים פרחים וצופים בציפורים? איך נכון לחוות שיטפון? מהם מסלולי ההליכה שמתאימים רק בחורף? ואילו מקומות יפים במיוחד דווקא בגשם? מצעד הלהיטים של החורף הישראלי

לתפוס את הרגע: טיולי פריחה

הפריחה היא אחד הלהיטים הגדולים והאהובים במיוחד של החורף הישראלי. למשך כמה שבועות בשנה, פתאום מזנקים מן האדמה - שתקופה ארוכה כל-כך הייתה יבשה וחרבה - המוני פרחים, שהנדירות שלהם והתקופה הקצרה יחסית שבה הם מכבדים אותנו בנוכחותם, הופכים אותם ללגמרי לא מובנים מאליהם. לא במקרה הקמפיין הסביבתי הכי מוצלח אי פעם בישראל היה ההגנה על פרחי הבר.

נרקיסים בדימונה  / צילום: יותם יעקובסון
נרקיסים בדימונה / צילום: יותם יעקובסון

נרקיסים: כבר עכשיו, בדצמבר, פורחים נרקיסים, מפרחי הבר הריחניים ביותר בארץ. בדרך כלל הם פורחים בינואר, אבל בשנים האחרונות הם מקדימים או מאחרים את פריחתם בהתאם למזג האוויר. ריכוזי פריחה יפים במיוחד של נרקיסים ניתן למצוא בכל רחבי החבל הים-תיכוני ובשוליו: באחו נוב שבדרום הגולן, בתל אנפה שבמזרח עמק החולה, בנחל חצץ שבנגב, בפאתיה המזרחיים של דימונה ואפילו באחו גלילות, צפונית לרמת אביב בתל אביב.

רקפות: מתחת לסלע פורחת לפלא? לאו דווקא. בניגוד לשיר המפורסם של לוין קיפניס, לא תמיד רקפות נחבאות אל הכלים. לעיתים, ברוב ענווה, הן יוצרות משטחי פריחה יפים בחיק היער. פריחת רקפות יפה ניתן למצוא בגבעת הרקפות ליד קיבוץ גלעד שברמות מנשה, בשולי היישוב כוכב יאיר, ביער בן שמן (בסמוך לפארק הקופים), בשמורת אלוני יצחק, ליד מושב טל שחר ובכניסה למושבים צלפון-גיזו.

כלניות: מי לא שמע על פסטיבל "דרום אדום" הנערך מדי שנה בינואר-פברואר, כשצפון מערב הנגב מתכסה במרבדי פריחה של כלניות אדומות? המונים נוהרים אל בתרונות בארי ובתרונות רוחמה, יער שוקדה ואל גבעת הכלניות, שבה קבורים לילי ואריאל שרון. בשולי האזור נותרים מרבדי פריחה מתוירים פחות, למשל בואך חורבת זעק, מזרחית לקיבוץ דביר, והלאה משם, סביב היישוב אשכולות.

פריחת כלניות מרהיבה ניתן למצוא גם סביב היישובים אמציה וכרמי קטיף, מזרחית ללכיש. במקומות צפוניים יותר ניתן למצוא פריחת כלניות מגוונת בצבעיה. האתר המוכר ביותר הוא מנחת מגידו, אך מרבדים נאים של כלניות בשלל גוונים ניתן למצוא גם ביער בית קשת.

כלניות ביער שוקדה  / צילום: יותם יעקובסון
כלניות ביער שוקדה / צילום: יותם יעקובסון

ציידי השיטפונות: עוצמת המים

אחת התופעות החורפיות המרשימות בארץ היא השיטפונות. בשנים האחרונות נעשה אופנתי יותר ויותר לתור אחריהם, וגם המודעות להיזהר מפניהם השתפרה - אם כי עדיין מדי שנה מחולצים לא מעט תיירי שיטפונות שחשבו שהם יודעים איך עושים את זה נכון. אפשר ומומלץ להצטרף לתצפיות מאורגנות, עם מדריכים מוסמכים שיודעים לאן ללכת (ולאן לא). שיטפונות מזוהים בעיקר עם מדבר יהודה ועם הנגב, אבל הם קיימים בהחלט גם בשאר חלקי הארץ. להלן כמה מהאתרים המוצלחים לציד שיטפונות:

מפל נחל צאלים/ צילום: יותם יעקובסון
מפל נחל צאלים/ צילום: יותם יעקובסון

מפל צאלים: אחת מנקודות התצפית המרשימות ביותר לראות ממנה שיטפון היא התצפית על מפלי צאלים בדרום מדבר יהודה. ההגעה אליה מחייבת הליכה (שביל ברור יוצא מהעיקול האחרון של דרך הרכב המובילה לבריכת צפירה, רגע לפני שהיא יורדת. הדרך משובשת, בפרט אחרי גשם, ולא מתאימה לכל כלי רכב). מנקודת התצפית, החולשת על הנקודה שבה ערוץ הנחל הופך קניוני תוך איבוד גבהים משמעותי בדרכו לים המלח, נראים שני המפלים שוצפים בעוז. מראה בל יישכח.

נחל אוג: נחל אוג הוא אחד הצפוניים שבנחלי מדבר יהודה. מעל ערוצו חולף כביש הגישה, המוכר היטב לכל שריונר, לנבי מוסא. היתרון בכך הוא שניתן לעמוד על הגשר, לצד הרכב החונה, ולחכות לשיטפון שיגיע. שביל קצרצר מאפשר ירידה אל הערוץ וצפייה בזרם המים ממרחק "הושט היד וגע בם".

חוף ים המלח: שצף הקצף של השיטפונות מרשים גם כשהוא מגיע לסופו. המראה של המים העכורים נשפכים אל תוך ים המלח התכול - מרהיב. בדרך כלל, בימים שבהם זורמים השיטפונות במדבר יהודה, השמיים מתקשטים בעננים חגיגיים, ולא אחת נראות קשתות בענן. מי השיטפונות המתוקים והעכורים יוצרים בתוך ים המלח מעין "בלונים" חומים בתוך הכחול. לאורך כביש 90 (כל עוד הוא פתוח, או אם חלילה נתקעים בדרך), ישנן לא מעט נקודות שבהן אפשר לצפות בזרימה לים: נחל צאלים, חבר, דרגות, חצצון ועוד.

נחל סער: שיטפונות, כאמור, יש גם בצפון הארץ. אחת הנקודות הנגישות ביותר לראות בהן זרימה שיטפונית עזה היא מפלי נחל סער. במקום שבילי הליכה ונקודות תצפית מסודרות, המאפשרות מבט על המפלים המרשימים הללו מכמה זוויות שונות.

מפלים בגולן / צילום: יותם יעקובסון
מפלים בגולן / צילום: יותם יעקובסון

מסדר כנפיים: צפרות ונדידת עופות

רוחות החורף מביאות אלינו שפע של עופות נודדים. בסתיו הם עושים דרכם דרומה, אל הארצות החמות, ובאביב שבים צפונה, לאזורי הקינון. בין לבין (ויותר ויותר, אגב, לאור התחממות האזור), מיני עופות רבים נשארים לעשות את החורף בארץ.

החולה: החולה על שני חלקיה, הן הגן הלאומי והן האגמון, שטחי ההצפה החדשה בניהול קק"ל, הפכו לאתרי תצפית בציפורים שחשיבותם עולמית. לצד להקות העגורים העצומות, שרבים מחבריהן ראו כי טוב והחליטו לעשות את החורף כאן ולא לנדוד הלאה דרומה, יש כאן מינים רבים של עופות ובעלי חיים.

אילת: גם צמחיית המלחה מצפון לאילת היא תחנה חשובה של ציפורים נודדות. בבריכות המלח בעברונה שמצפון לאילת, חורפת דרך קבע להקה גדולה של פלמינגו ורודים. מראה העופות על רקע הרי אדום יפה במיוחד לעת שקיעה.

מעגן מיכאל וכפר רופין: עופות נודדים רבים, ביניהם חסידות לבנות ושחורות, שקנאים, אנפות ואנפיות, שחפים ושחפיות, ברווזים ועוד, חונים בבריכות דגים, היכן שיש להם מזון בשפע. הקיבוצים מעגן מיכאל וכפר רופין הקימו בשטח הבריכות שלהם עמדות תצפית בציפורים ואף עורכים סיורים מודרכים בשטחן.

אנפה אפורה בבריכות הדגים מעגן מיכאל  / צילום: יותם יעקובסון
אנפה אפורה בבריכות הדגים מעגן מיכאל / צילום: יותם יעקובסון

המראה המחמיא: החורף יפה להם

יש מקומות שבמשך רוב השנה הם אפרוריים ודהויים למראה. מנת גשמים הגונה מנערת מהם את האבק ומצמיחה ירק שגורם להם להיראות אחרת לחלוטין. הנה כמה כאלה:

יער יתיר: יער יתיר, בדרום הר חברון (בתוך הקו הירוק), הוא היער הגדול ביותר שקק"ל נטעה אי פעם. בשל סמיכות האזור למדבר ודלות המשקעים שבו, ניטעו העצים במרווחים גדולים זה מזה ולא גדלו כמו אחיהם הצפוניים. היער האפרורי הזה הופך להיות מקסים בחורף. דווקא דלילות הנטיעות מאפשרת צמיחתה של פלומת עשב שמשובצת בשפע פרחי בר, ים-תיכוניים ומדבריים. ביער שפע מסלולי טיול, נקודות פיקניק ותצפית.

הנחלים פיראן-תלכיד: מסלול מעגלי המעפיל בערוץ אחד במעלה רכס אום זוקא ויורד בנחל מקביל. השטח הלוהט והיבשושי הופך במהלך חורפים גשומים לחגיגה צבעונית ומסחררת של צבעים. מבין חגווי הסלע פורצים נרקיסים ורקפות. מאוחר יותר, אפשר למצוא כאן כלניות, נוריות, חרציות, סביונים, תורמוסים, קחוונים ופרגים. זוהי רק רשימה חלקית, שניתן להוסיף בה מיני פרחים נוספים רבים.

סרטבה: או בשמה האחר, מצודת אלכסנדריון, היא אחד המבצרים המרשימים ביותר בארץ. מהמבצר עצמו אמנם שרד מעט מאוד, אולם מיקומו בראש הר שגיא במיוחד נותר לא פחות ממהמם. תולדותיו של האתר רבי תהפוכות, וקשורים ישירות בזימונו של פומפיוס על-ידי שני אחים יריבים מבית חשמונאי לבוא ולעשות סדר, מה שאיפשר לו להשתלט על הארץ בשיטת שניים רבים, שלישי זוכה. אבל מי צריך לנבור בהיסטוריה כשנוף כה מרהיב נשקף לכל עבר? בסמוך לנקודת ההתחלה של המסלול הרגלי הוקמו לאחרונה טיילת קצרה ומרפסת תצפית המותאמות לבעלי מוגבלויות.

כן, דווקא בגשם

יש מקומות שיפים במיוחד דווקא כשיורד גשם. יש דברים שאפשר לראות רק בגשם. על כן, קחו מעיל ומטרייה וצאו לטייל! כל עוד לא נושבות רוחות מקפיאות וטיפות הגשם ניתכות בצורה אופקית - צפויה לכם חוויה.

יער אודם:  חורש האלונים הפתוח בצפון הגולן מוכר כאתר פיקניקים קיצי. מה יותר נוח מאשר לחנות בשולי הדרך ולפרוס מפה תחת עץ עתיק יומין. ליער יש עדנה כשהגולן מושלג, אבל מי מגיע לכאן בגשם? למי שיגיע - מובטחת חוויה יוצאת דופן. היער, הטובל כולו בערפילים, מסתיר טפח ומגלה טפחיים. כמו באגדות.

פסגת המירון: אין כמעט טיילן שלא מכיר את שביל הפסגה בהר מירון, אבל כמה מטיילים כבר עשו אותו בגשם? עם תרמיל ומקל, מעיל ושכמיית גשם, מובטחת חוויה מופלאה. הנוף לא נראה מחמת העננים שסוגרים עליו, והיער כמו מתכנס בשקט אל תוך עצמו. רק טיפות הגשם נשמעות. חזזיות העצים הרבות מוריקות באחת וצלליות עצי האלון נראות לא פחות ממכושפות.

סלמנדרות: אגדה דרוזית גורסת כי הסלמנדרות נופלות מהשמיים בלילות סערה חורפיים, ולכן הן שחורות כלילה ומנומרות בהבזקים צהובים שמקורם בברקים. צבעיה הבולטים - גופה השחור והכתמים הכתומים-צהובים שמעטרים אותה לאורך כל גופה - משכו את תשומת לבם של בני האדם מאז ימי קדם. גם חז"ל סיפרו בהקשר דומה כי הסלמנדרה נולדה מהאש, אך היא אינה שולטת בה.

הזואולוגים מספרים כי הסלמנדרה נמנית עם מחלקת הדו-חיים (שלה יש בארץ עוד כמה נציגים, ובהם הקרפדה, צפרדע הנחלים, האילנית והטריטון). אפשר לפגוש סלמנדרות כשיורד גשם בשמורת תל דן, בעין זקן שבהר מירון ובבורות הנמלאים מי גשם בחורבת סומק שבכרמל.

טיול חורף / צילום: יותם יעקובסון
טיול חורף / צילום: יותם יעקובסון

בריכות חורף וגלים גבוהים

בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לשמר את בריכות החורף האחרונות שנותרו במישור החוף, ולזכותן של עיריות כגון נתניה והרצליה יש לזקוף מאמצי שימור נאים. בזכות הגשמים נוצרים מאגרי מים, שמשמרים בתי גידול הולכים ונכחדים. תענוג חורפי אחר הוא לצפות בים הסוער, כמובן ממרחק בטוח.

בריכת החורף בנתניה / צילום: יותם יעקבסון
בריכת החורף בנתניה / צילום: יותם יעקבסון

נתניה והרצליה: שתי בריכות החורף הללו הן אולי הנגישות ביותר. בשוליהן שבילי הליכה (המונגשים גם לבעלי מוגבלויות), ובסמוך אליהן הוקמו פארקים נאים ואף בתי קפה ומכולת. באתרים הוצבו גם שלטי הסבר המבארים מהי שלולית חורף, כיצד שומרים עליה ומהם מיני הצומח והחי החיים בה.

יער חדרה: אחת מבריכות החורף הגדולות והיפות בארץ נחבאת בשולי יער חדרה. בחלקיה המזרחיים צומחים איקליפטוסים מתוך המים ומשתקפים בהם ביופי נדיר. בבריכה שפע של עופות מים. אין שביל בנוי, וחלק מההליכה בבוץ.

שלולית החורף נחל עיט  / צילום: יותם יעקובסון
שלולית החורף נחל עיט / צילום: יותם יעקובסון

מפל עיט: ממש מעל מפל עיט השוצף ברמת הגולן נוצרת בעקבות גשמים שלולית חורף קטנה ויפה במיוחד. לקראת סוף החורף היא עטורה ירק וזמן קצר אחר כך מתחלף הירק בצהוב עמוק של חרציות.

סידנא עלי: כן, באמצע יום עבודה כדאי לסטות מכביש החוף מערבה, אל סידנא עלי, לחנות ולגשת אל שפת מצוק הכורכר; לעמוד מול הרוח העזה, להביט בגלים העצומים שמתגבהים ושועטים אל עבר החוף. לספוג את העוצמה הזו, אפילו לכמה דקות, ולחזור לרכב.

ים סוער בסידנא עלי/ צילום: יותם יעקובסון
ים סוער בסידנא עלי/ צילום: יותם יעקובסון

עכשיו הזמן ללכת, ללכת

העונה הטובה ביותר לטייל בהרבה ממסלולי ההליכה בארץ היא דווקא החורף. בחורף לא כל-כך חם ולא אחת הראות טובה יותר. בנוסף, פלומה של ירק מעטרת את הנוף. עם זאת, יש לזכור ששעות האור בחורף מועטות והימים קצרים. יש לתכנן את המסלול כך שלא ניקלע לחשיכה. בנוסף, בימים שבהם קיימת סכנת שיטפונות, יש להימנע מהליכה בערוצי נחלים.

אלה ארץ ישראלית/ צילום: יותם יעקובסון
אלה ארץ ישראלית/ צילום: יותם יעקובסון

מכתש גדול, סנפיר קטן: סנפיר גדול, מסלול מעגלי היוצא ומסתיים באתר החולות הצבעוניים במכתש גדול, מאפשר להרגיש את התצורות הגיאולוגיות ברגליים; הולכים לאורך נחל חתירה המנקז את המכתש ועוברים דרך הפתח שהוא מבקיע במצלעות. מעפילים במעלה השכבות הנטויות ומרומן משקיפים אל המכתש. לאורך המסלול אין צל, אבל בשמש החורפית זה לא נורא.

הר מסור: מסלול מעגלי בשולי הערבה. מגיעים אליו בדרך מעט ארוכה וקופצנית, אך המסלול עצמו משובב. הוא כולל העפלה דרך ערוץ נחל מעוטר פה ושם בצמחייה מדברית אל פסגת הר צר וארוך, כסכין משונן, ומכאן שמו. ממרומי הר מסור נשקפים הערבה וההרים שמנגד.

הר אמיר: אחד המסלולים היפים ביותר בהרי אילת. מתחיל בגבעת יוכבד הסמוכה לעמודי עמרם ומסתיים בנחל שחורת. הוא כולל העפלה וירידה מהר אמיר בגאיות שמתהדרים בתצורות סלע מרהיבות: מפטריות אבן וסלע דמוי גמל רובץ ועד דוגמת נטיפים המכסה את פני האבן. מלמעלה ניתן להשקיף על ההרים, על מפרץ אילת ועל הרי אדום.

נובט מתוך השחור: טיול באזורי שריפות

הגשם מביא מזור לאזורים שנשרפו, וכאלו לדאבון לבנו יש השנה רבים מדי. מדהים בכל פעם מחדש לגלות עד כמה מהר מתחדש הטבע, באיזו חיוניות נובטים זרעים שנטמנו בקרקע מתוך השחור. המראה של פרחי בצל ופקעת ששרדו את השריפה ומתהדרים בפריחה שעולה מתוך האפר הוא לא פחות מסוריאליסטי.

נחל כפירה: השריפה סביב היישוב נטף חיסלה שטחי יער וחורש נרחבים, אבל לא פגעה בטופוגרפיה המדהימה של האזור. שביל נוח יורד מכביש הגישה אל נטף, אל עין כפירה. אין כאן מסלול מעגלי (אלא אם כן, מאריכים מאוד את הדרך ומקיפים את נטף), אבל המראות מהשביל כה יפים, שאין סיבה לא ללכת בו הלוך ושוב. בעקבות הגשמים יעלו נבטים מתוך האפר ולצדם רקפות, נרקיסים ועוד.

כרמל: ניתן לחזות בפלאי הטבע המשקם את עצמו בשטחי השריפה הגדולה, הנוכחית וזו הקודמת. לצד הצמחייה החד-שנתית שנובטת בעקבות הגשמים האחרונים, ישנם עצים צעירים שצומחים מתוך שרידי האפר. אפשר לבקר באנדרטת אסון הכרמל ולצאת למסלול הליכה קצר ממנה למחצבות קדומים.

מבט ממרומי הר כרמים על צפון הרמה המושלגת/ צילום: יותם יעקובסון
מבט ממרומי הר כרמים על צפון הרמה המושלגת/ צילום: יותם יעקובסון

ארכיאולוגיה לא משמימה: התלים קמים לתחייה

ישראל משופעת באתרים ארכיאולוגיים חשובים. אבל מה לעשות, למי שאינו ארכיאולוג, גם כשמדובר בממצאים חשובים, הביקור ברבים מהתלים הארכיאולוגיים נותר משמים למדי. כשהתל הקירח לובש מעטה ירק ופריחה, הטיול בו הופך נעים יותר וקל יותר להקים את האבנים לתחייה.

מגידו: מגידו הייתה אחת הערים החשובות ביותר בכנען. בחפירות ארכיאולוגיות התגלו בה 22 שכבות התיישבות שונות ובהן שרידי ארמונות, מקדשים, ביצורים, במות פולחניות ומערכת מים מתוחכמת. על-פי המסורת, בהר מגידו, הלוא הוא ארמגדון, בשולי העמק שבו התחוללו קרבות רבים מספור, יתקיים קרב אחרית הימים בין האור לחושך.

ערד: ייחודה של ערד העתיקה כפול: יש בה עיר חד שכבתית שלמה המסתתרת כחצי מטר מתחת לפני השטח (רק חלקים ממנה נחפרו) ובראשה מצודה בת תקופות רבות. בתוך המצודה נחבא דביר שבתוכו מזבח, מקטרים לקטורת ומצבות אבן. זהו הממצא הפולחני היחיד שהתגלה עד כה מימי בית המקדש הראשון.

גזר: גזר היא עיר מקראית חשובה ששכנה בשולי דרך הים ומשקיפה על סביבתה. בתל ישנם שרידי ביצורים, מערכת מים, אתר מצבות אבן ועוד. בין השאר, התגלה כאן לוח גזר, ממצא חשוב ביותר מהמאה ה-10 לפנה"ס המתאר לוח שנה חקלאי. לוח גזר המקורי נמצא במוזיאון לארכיאולוגיה באיסטנבול. העתקים שלו נמצאים במקומות רבים בעולם וביניהם מוזיאון ישראל.

שתפו כתבה