על אף האפיל המסחרי של השווקים, היין החם רחוק מלהיות המצאה חדשה. יתרה מזאת - שתו אותו כאן הרבה לפני שהרוב המכריע של הערים האירופיות שבהן ניתן למצוא כיום שווקי חג מולד בכלל הוקמו.

ווייס גלוויין בסגנון גרמני / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
רשמים על חיילים רומאים שלוגמים בפרובינציות האימפריה השונות יין מתובל בדבש, קינמון ומגוון תבלינים שונים ומשונים (שיפורטו בהמשך) מתוארכים לימי תחילת ספירת הנוצרים.
הגרסה החמה של היין (אז עוד לא קראו לו מתובל, פשוט מכיוון שכל היינות היו מתובלים, תעשיית היין העולמית החלה בתהליך מדורג מאוד של ויתור על המתקה ותיבול יינות רק לפני 300 שנה) צברה פופולריות בפרובינציות הקרירות והחדשות שלגדות הריין, וכמובן בבריטניה, שם כבר ישב חיל מצב רומאי באותן שנים.
בדומה לכל חבל ארץ שאותו כבשו, גם כאן, בפאתי המעוז החדש לונדיניום, ניסו הרומאים - וללא הצלחה - לשתול כרמים. כשהתייאשו, החלו לייבא חביות מצידה השני של תעלת לה-מאנש - מחבל שמפאן הסמוך בפרובינציה הגאלית, שם מערות גיר שכ**רו לצורך שמירת יינות בתקופה הרומאית משמשות את בתי השמפניה הגדולים של ימינו לאותם צרכים בדיוק. הן גם העניקו למרתף היין את שמו בצרפתית - קאב (cave), מערה בעברית.
מתכוני היין החם הוותיקים ביותר ששרדו את תלאות הזמן, מתוארכים למאה ה-15 וכוללים מוסקט, דפנה, דבש, זעפרן ושרף עץ (מעין וריאציה גסה למסטיקה, שפופולרית עד היום במטבח הבלקני, במיוחד במשקאות אניס).
מאז, עברו הרבה מים בנהרות אירופה, ועם השנים, התפתחו במקומות שונים ביבשת מתכוני יין חם שהלמו את ההיצע המקומי ואת הטעם.
אז, כמו היום, הגרמנים אוהבים את היין החם שלהם עתיר תבלינים; בסקנדינביה מבכרים מיץ ותפוזים בתוספת סליל מקליפתם; וברומניה ובמולדוביה שותים איזב*ר (ראו מתכון*) - יין חם עם פירות יבשים, בפרט שזיפים.
יינות ורמוט - הידועים יותר בשמות המותגים הגדולים שמייצרים אותם, מרטיני, צינזאנו ולילט - מזכירים כיום יותר מכול את טעמם של היינות כפי שהיו בימי הביניים ובימי קדם - והם עובדים נהדר גם כשמחממים אותם (אף שקצת חבל לעשות את זה).
יין חם, קל וכיף להכין בבית. אפשר בהחלט להשתמש לצורך העניין ביין פשוט, שלא לומר פושט. מבשלים לאט-לאט ובחום נמוך ויוצקים לאחר כבוד במצקת מרק לכוסות מאג מחוממות. התוצאה: עונג בניחוח זר, שיתגמל אתכם גם בשינה ערבה במיוחד, בעיקר אם היד על הפורט או על הרום שמוסיפים למשקה כבדה מספיק.
שני טיפים לפני שממשיכים: ראשית, הכמויות הרשומות בצמד המתכונים שלפניכם הן רשות ולא חובה; ניתן להוסיף ולהוריד תבלינים על-פי רצונכם. שנית, בנוגע לבישול היין: מכיוון שאלכוהול מתנדף בטמפרטורה נמוכה יחסית, יש לבשל את היין החם על להבה נמוכה ככל האפשר וכשהסיר מכוסה ושומר על האלכוהול בחובו.
יין חם מסביב לעולם
כמעט בכל מדינה שבה חוגגים את חג המולד יש גרסה מקומית ליין חם. הצרפתים קוראים לו ואן שו (Vin Chaud), הספרדים - סנגרייה דה נאבידאד או וינו קליאנטה, במילאנו שותים יין ברולה (Vin brule) בגרמניה - גלוויין (Gluhwein), בסקנדיביה - גלוג והרשימה נמשכת ונמשכת. מגישים בספלי חרס או פורצלן.