בנימין נתניהו, איילת שקד, איימן עודה, יאיר לפיד / צילומים: כדיה לוי, לשכת ח"כ איימן עודה, שלומי יוסף
כחול לבן: לא נרתעים מהבוץ הכלכלי
כחול לבן מתגאה במגוון רעיוני. נציגיה נוהגים לכנות אותה "מפלגת מרכז עם דופן ימנית ודופן שמאלית". ואכן, כשבודקים באילו עובדות הם מתמקדים בהופעותיהם בתקשורת, מוצאים גיוון: בריאות, דת ומדינה, יחסים בינלאומיים, זכויות עובדים. הנתונים לרוב מביכים לממשלה, אך לא תמיד מדויקים.
גם הדוברים מגוונים, מבוגי יעלון בימין ועד יעל גרמן בשמאל. במרכז נמצא לא היו"ר בני גנץ, אלא יאיר לפיד - לא רק מבחינה אידיאולוגית, אלא בחריצות שבה הוא מפיץ טענות עובדתיות: מתוך שמונה קביעות עובדתיות של חברי הרשימה שבדקנו לעומק, ארבע יצאו מפיו. הן התמקדו לרוב בהשוואת הישגיו כשר אוצר לאלה של ממשיכו, במאמץ עקבי להפגין שליטה בשדה הכלכלי. אולי במענה לטענות שהיה שר כושל.
בפועל, השליטה של לפיד בנתונים לא-מושלמת. ההוצאה הציבורית ב-2018 לא "עלתה ב-10%", רק ב-4%. הצמיחה ברבעון האחרון לא הייתה "הנמוכה זה עשור"; היו רבעונים גרועים יותר. הממשלה הנוכחית לא ביטלה את התמריץ לרופאים-מתמחים בפריפריה, ולפיד לא היה האיש שיזם אותו.
לזכות לפיד ייאמר שבניגוד לגנץ, הוא לא פוחד להיכנס לעובי הקורה הכלכלית. גנץ הוא מין טפלון לבודקי עובדות: מאז שנכנס לפוליטיקה לא תפסנו אותו בשום אמירה מדויקת מספיק כדי לבדוק אותה.
הליכוד: קובעים עובדות בשטח: רה"מ זכאי
35 חברי כנסת היו לליכוד בכנסת היוצאת, והם הרבו להתראיין. הנושא שבו הם הרעיפו הכי הרבה מידע על המאזינים היה הליכוד עצמו: כוחו, סמכויותיו, ובעיקר מצבו המשפטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. המשרוקית בדקה 16 אמירות של חברי ליכוד מאז פיזור הכנסת - 8 מהן התמקדו בנושאים האלה.
לעתים קרובות הם לא דייקו. נתניהו סיפר שהתערבותו לטובת ערוץ 20 זכתה לאישור היועמ"ש, ולא סיפר שנאסר עליו לגעת במועצת הכבלים. דוד אמסלם טעןשפרסום המלצות המשטרה נגד סגן שר הבריאות יעקב ליצמן נעשה בניגוד לחוק שהוא עצמו קידם לסיכול פרסום של ההמלצות נגד נתניהו. גם זה לא היה נכון. ציפי חוטובלי הדפה טענות לשלטון יחיד בליכוד כשאמרה שהליכוד היא המפלגה הדמוקרטית היחידה שנשארה בישראל, אבל שכחה כמה מפלגות אחרות, ואת העובדה שבפריימריס האחרונים נתניהו היה מועמד יחיד.
מעקב המשרוקית גילה שוב עד כמה נציגי הליכוד מתואמים במסריהם, לא רק בעניין תיקי ראש הממשלה. בין שמדובר במספר הפיגועים בגדה המערבית, בהתקפות הטילים מעזה או בהדתה במרחב הציבורי - כל הדוברים בדרך כלל מיושרים, והניסוחים דומים.
הרשימה המשותפת: מצע לדיון בבעיות חברתיות
על מה היה חשוב לחברי הרשימה המשותפת לדבר? התקשורת העברית לא מרבה לראיין פוליטיקאיות ופוליטיקאים ערבים, וכבודקי עובדות דוברי עברית אנחנו מקבלים לצערנו פחות הזדמנויות לבחון אמירות שלהם. אבל כשהם באו מוכנים לראיונות, המידע שהם השתדלו להעביר לא נגע לתחום המדיני ולמצב הפלסטינים בשטחים, אלא לשאלות חברתיות-כלכליות.
מאז הבחירות הקודמות בדקנו שש טענות של חברי הרשימה המשותפת. ארבע מהן הוקדשו לנתונים על מצוקות חברתיות, בחברה הערבית ובכלל. היו"ר איימן עודה דיבר על 50 אלף הבתים ביישובים הערביים שלא חוברו לרשת החשמל, אם כי התכוון למעשה למבנים ללא-היתר. אחמד טיבי ציטט נתון על שיעור הנשק שזולג לעבריינים בחברה הערבית מצה"ל, שלמעשה לא היה מבוסס. אוסאמה סעדי דייק למדי בקשר לשיעור הגבוה של הרוגים ערבים בכבישים, וכמוהו עאידה תומא-סלימאן שדיברה על שיעורי העוני במשפחות עובדות.
עם זאת, חברי הרשימה המשותפת לא נרתעו מהשתתפות במלחמת העובדות בשדה החוץ והביטחון. שמענו את אחמד טיבי משווה את התוכנית של טראמפ לזו של קרי מ-2013, ואת יוסף ג'בארין שסיפר ש-500 עצירים מנהליים מוחזקים בידי ישראל ללא משפט. שניהם היו קרובים לאמת.
ימינה: הסיפוח יורד לפסים מעשיים
אם הקרב על התודעה מתבטא בהזרמה עקבית של עובדות לשיח הציבורי, אנשי ימינה מצטיינים בו. מאז הבחירות הקודמות חקרנו לא-פחות מ-11 טענות שהם השמיעו בתקשורת, הרבה מאוד בהתחשב בגודל הרשימה, ועל התבטאויות רבות אחרות נאלצנו לוותר מקוצר זמן. הדוברים הבולטים ברשימה היו היו"ר איילת שקד ושר התחבורה בצלאל סמוטריץ' - שני ספקי מידע בלתי נלאים שכל ראיון איתם רצוף במספרים ואחוזים, בהשוואות ובתזכורות היסטוריות.
מה שהתחדש הפעם בבליץ העובדות של ימינה היה ההתמקדות בתוכניות הסיפוח. בימי הקיץ הצטיידו דוברי ימינה בנתונים שימחישו כי החלת החוק הישראלי בשטחים היא לא סיסמה מופשטת, אלא אפשרות ריאלית. שקד חזרה והדגישה טענה, שכבר העלתה בעבר, שסיפוח שטח C יוביל לאזרוח של 100 אלף פלסטינים בלבד (פעם אחת, בשידור חי בפייסבוק, הודתה שיש הערכות גבוהות יותר). כשהציגה את מתווה הבנייה ליהודים במערב השומרון, סיפרה שגוש דן כבר צפוף יותר מעזה. סמוטריץ' סיפר שמהיר יותר להגיע לתל אביב מאלקנה מאשר מרעננה. כל הנתונים האלה מופרזים, כלפי מעלה או מטה, אבל מעטים הפוליטיקאים שניסו לסתור אותם.