בנימין נתניהו וישראל כ"ץ / צילום: Abir Sultan, רויטרס
הכוונה של התעשייה האווירית, אמדוקס והפניקס לפטר מאות עובדים כל אחת קרעה את המסכה - המשבר הכלכלי הוא לא זמני, החל"ת איננה תוכנית מעבר. מדינת ישראל כבר לא דוהרת למשבר הכלכלי החמור בתולדותיה, היא נמצאת בעיצומו. ואיש לא לוקח אחריות. מסביב רק כאוס, ריק, ואקום.
פיטורים של מאות עובדים בכל אחת מהחברות הגדולות הם דרמה, לא מכיוון שדמם של העובדים הללו סמוק יותר, אלא משום שזו רק תחילת הדרך. סנונית ראשונה למגמה. זה לא רק "המשבר של הצעירים" או של "העשירונים הנמוכים" - מדובר במשבר כלכלי רוחבי שמחלחל לכל פינה במשק. ההשלכות על הצריכה הפרטית אולי מתעכבות בינתיים בחסות החופש הגדול, אבל גם הן יגיעו. בקצב הזה, מגזרים שלמים יימחקו, החוב יגדל, היוזמה העסקית תיבלם, גם היצוא. שיעורי אבטלה דו-ספרתיים יובילו לקפיצה בחובות ולחובות שלא יוחזרו. ישראל הולכת לאחור. הכלכלה הישראלית תשקיף מרחוק גם על שיעורי הצמיחה במדינות המפותחות, בדיוק כפי שאנחנו משקיפים היום מרחוק על השמיים שהולכים ונפתחים ברחבי אירופה.
כמעט 100 ימים חלפו מאז השיקה הממשלה את תוכנית החילוץ הכלכלית של המשק. 100 ימים במונחים של מגפה עולמית הם נצח, ולמרות זאת רק כמחצית מהתוכנית יושמה בפועל. בשעה שמדינות אחרות חידשו פעם אחר פעם את כלי התמיכה, ישראל השתרכה מאחור. ההחלטה הכלכלית המשמעותית היחידה מתחילת המשבר - להוציא את המשק לחל"ת - התקבלה בכלל על ידי מנכ"ל הביטוח הלאומי (ולא על ידי קובעי המדיניות), וגם היא התבררה בדיעבד כאסון.
תמונת המשק בנקודת הזמן הזו רחוקה מלהיות מעודדת, אבל היא יחסית בהירה. המצב קשה, ושורה של נתונים מהשבוע האחרון מעידים על כך: שיעור האבטלה עומד על 21%, שהם 852 אלף איש, זאת לעומת 4% בלבד ערב המשבר. נתונים של הביטוח הלאומי שפורסמו השבוע חשפו כי גם קרן סיוע של 6 מיליארד שקל (המזוהה בעיקר עם הראל ויזל, בעלי פוקס) לא הצליחה לתמרץ חזרה לעבודה. בדקה ה-90, רגע לפני שפג המועד, האריך השבוע שר האוצר ישראל כ"ץ את הזכאות לדמי אבטלה. הוא עשה את זה למרות שכמה ימים קודם לכן עוד התהדר "בנתוני גוגל" שמעידים לשיטתו על נהירה בחזרה למקומות העבודה. במהרה הוא נאלץ להודות שהנהר השוטף איננו אפילו זרזיף.
הוא גם עשה זאת באיחור ניכר. בקנדה ובהולנד האריכו מבעוד מועד את דמי האבטלה עד לחודש אוגוסט; בניו זילנד ובאוסטרליה עד לספטמבר; באנגליה עד לאוקטובר; ובארה"ב ובסינגפור עד לסוף השנה.
המנהיגות הכלכלית של ישראל משותקת
תמונת הראי היא הדוחות הכספיים הקשים שפרסמו השבוע חברות ציבוריות כמו קסטרו, גולף ופתאל. החברות הבורסאיות שמדווחות כרגע על תוצאותיהן עד לסוף חודש מרץ (השבועיים הראשונים של המשבר בלבד), ביצעו עד כה התאמות חשבונאיות. בצד התפעולי הרע מכול עוד לפניהן. גם לפנינו. ואפילו תחזית הצמיחה המעודכנת של האוצר מעידה על כך עם צפי לצמיחה שלילית של 5.4% השנה.
אבל נתונים לחוד ומעשים לחוד. שר האוצר מתרשל, ראש הממשלה נפקד, שר הכלכלה החדש מנמנם ופקידי האוצר לוקים בקיבעון מחשבתי חמור. המנהיגות הכלכלית של ישראל כה משותקת, שאפילו הסכמות על תקציב מדינה אין. גם לא הסכמה על זהות התקציב (שנתי או דו-שנתי). לחוק ההסדרים זרקו פקידי האוצר רפורמות שנשלפו ממגירה מאובקת ולא רלוונטית, תקציבי הסיוע תקועים, והעיקר שרשות המסים מעזה לבקש בחזרה כסף מעצמאים.
תתעוררו.