גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שר החקלאות עודד פורר, ישראל ביתנו, חמש בערב, גל”צ, 20.7.22 / צילום: יוסי כהן

כששרת הכלכלה אורנה ברביבאי הודיעה לפני כשבועיים על עלייה חדה במחירי הלחם המפוקח, בשיעור של עד 36%, הדבר עורר שיח תקשורתי נרחב ובתוכו לא מעט תגובות של פוליטיקאים. כששר החקלאות עודד פורר נדרש לנושא, הוא טען כי לא רק ש"רוב הלחם שצורכים היום הוא לחם שלא נמצא בפיקוח", המהלך לא אמור להשפיע במיוחד אפילו על בעלי הכנסות נמוכות. "אם אני מסתכל על משפחות גם בעשירונים התחתונים, הן צורכות יותר פיתות, שבכלל לא נמצאות בפיקוח". 

■ לפיד וברביבאי סיכמו: עליית מחירי הלחם תתמתן, הפיקוח יוסר במהלך 2023
■ הקרב על הלחם: לפיד מסתער בכל הכוח על המטרה הלא נכונה | פרשנות
■ לפיד הורה לאוצר לסבסד את מחירי הלחם כדי למנוע התייקרות
■ שרת הכלכלה ביקשה, ורשתות המזון יידחו את עליית מחיר הלחם המפוקח
■ אחרי החלב והביצים: מחיר הלחם המפוקח יעלה ב-20%    

כיום ישנם חמישה מוצרי לחם שמחיריהם מפוקחים: לחם אחיד (פרוס ולא פרוס), לחם לבן (פרוס ולא פרוס) וחלה מלבנית (חשופה). פיקוח המחירים על מוצרי הלחם הללו בא לידי ביטוי בכך שכל העלאת מחירים דורשת אישור של ועדת המחירים שמורכבת משני נציגי משרד הכלכלה ומשני נציגי משרד האוצר, ולאחר מכן היתר מהמפקח על המחירים במשרד הכלכלה והתעשייה.

כפי שהזכרנו בפתיחה, לאחרונה אישור כזה אכן ניתן, ומוצרי הלחם היו אמורים לעלות בשיעור של בין 11% ל-36%. אלא שאמש (ב') בישר ראש הממשלה יאיר לפיד כי הצדדים הגיעו להסכמות שלפיהן העלייה תהיה הדרגתית יותר ותחולק לפעימות. אבל מה לגבי טענתו העקרונית של פורר? בדקנו. 

בחמישון התחתון אוכלים יותר פיתות

סקירה שפרסם לפני שלושה חודשים מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) כללה ניתוח של נתוני צריכת הלחם על פי נתוני הלמ"ס ל-2018 (הסקר העדכני ביותר). בסקר של הלמ"ס מופיעה הקטגוריה "לחם פרוס", שכוללת גם לחמים בפיקוח וגם כאלה שאינם בפיקוח, אך לצורך הבדיקה ננקוט גישה מרחיבה שמניחה שכל הקטגוריה היא בפיקוח.

מהנתונים עולה כי בחמישון ההכנסה התחתון (20% ממשקי הבית בעלי ההכנסה הנמוכה ביותר), ההוצאה החודשית על לחמים בפיקוח עומדת על 12.5 שקל, בעוד שההוצאה על כל מוצרי הלחמים עומדת על כ-110 שקל. כלומר, מדובר בקטגוריה שמלכתחילה מהווה רק כ-1% מסך ההוצאה על תצרוכת בקרב האוכלוסייה הזאת; ומתוכה רק שיעור קטן, 11%, מוקדש למוצרים שנמצאים בפיקוח (וגם זאת, כאמור, בהנחה מרחיבה). בכלל האוכלוסייה נתון ההוצאה על לחמים בפיקוח נמוך עוד יותר ועומד על 8.5% מההוצאה בקטגוריה.

ואילו לחמים בכל זאת צורכים בחמישון התחתון? גם כאן נראה כי פורר צדק. ההוצאה החודשית הממוצעת בקרבם על פיתות עמדה על 48.6 שקל - כמעט פי ארבעה מההוצאה על לחמים בפיקוח. וככל שעולים בחמישוני ההכנסה, ההוצאה על פיתות קטנה, וההוצאה על לחמים מיוחדים גדלה. "חמישוני ההכנסה הנמוכים מוציאים יותר על מוצרים מקמח לבן, לאו דווקא המפוקח, וחמישוני ההכנסה הגבוהים מוציאים יותר על לחמים מיוחדים שנחשבים בריאים יותר", מסבירים בממ"מ.

תום שדה, חוקר בפורום קהלת, ערך ניתוח מעמיק יותר של הסוגיה והראה כיצד ההוצאה הזאת משתנה גם לפי מגזרים. כך, למשל, בחברה הערבית עיקר ההוצאה הוא על פיתות (66 שקל בחודש למשק בית ממוצע), ובחברה החרדית מוציאים בעיקר על חלות (29 שקל בחודש). בכל מקרה, גם כשבוחנים כל אחת מהחברות הללו בנפרד, ניתן לראות שההוצאה בהן על לחם בפיקוח תופסת נתח קטן יחסית.

בשורה התחתונה: דבריו של פורר נכונים. מעיבוד של הממ"מ לנתוני הלמ"ס עולה כי בקרב כלל האוכלוסייה בישראל רק 8.5% מההוצאה בקטגוריית הלחם מוקדשת ללחם שנמצא בפיקוח, כשבחמישון התחתון התמונה דומה (11%). במקביל, ההוצאה על פיתות בחמישון התחתון אכן מהווה נתח משמעותי מתוך הקטגוריה, ועומדת על כ-44% ממנה.

תחקיר: יובל אינהורן