סניף קרפור בתל אביב / צילום: גלית חתן
לפעמים עדיף להסתפק בפחות כסף אבל לפחות לקבל משהו, מאשר להתעקש על מחיר גבוה ולהישאר בלי כלום. את הלקח הזה למד לאחרונה על בשרו נחום ביתן, מייסד רשת השיווק יינות ביתן, מהאחים זלקינד ומצביקה שווימר, הבעלים והמנכ"ל של חברת אלקטרה צריכה - שהחליט לתבוע אותם בבית המשפט המחוזי בניסיון לשנות את המצב.
● הרבעון השלישי מציג שיפור לקרפור ישראל, אבל הדרך עוד ארוכה
● התוכנית החדשה של קרפור ישראל: סניף ענק בכפר סבא לצד מהלך פיטורים
● אלקטרה צריכה נסוגה מההחלטה לתת הלוואה למנכ"ל שלה
אלקטרה צריכה הפכה לבעלת השליטה בפועל ביינות ביתן במאי 2021, כאשר רכשה מביתן 35.05% מהמניות יחד עם 15% של הפניקס, לפי שווי של כ־500 מיליון שקל. בידי ביתן נותרו 41%, וה־9% הנותרים נשארו אצל הבנקים הנושים והעובדים.
ביתן קיווה שאלקטרה צריכה תרכוש ממנו את יתרת החזקותיו לפי שווי של 900 מיליון שקל, מה שהיה משלשל לכיסו מאות מיליוני שקלים, ואז הופתע לגלות שזה לא קורה. בפנייה לבית המשפט הוא מנסה לכפות עליהם לרכוש ממנו את המניות כעת, תמורת 430 מיליון שקל (מה שמשקף לקרפור שווי של 1.05 מיליארד שקל, יותר מהשווי עליו דובר במקור).
מאחר שאין חובה חוקית לממש אופציה, ביתן נתלה בנושאים אחרים, כמו העובדה שאלקטרה צריכה לא תצליח להנפיק את החברה בבורסה לפני סוף דצמבר, כפי שהתחייבה לעשות במקרה שלא תממש את האופציה - למעשה הוא קורא לבית המשפט לאסור על דילול חלקו, לפחות עד ההנפקה, שאתה הוא דורש תוך שלושה חודשים. עוד הוא קובל על כך שלא קיבל דמי שכירות שלכאורה מגיעים לו על השכרת שטחים לקרפור. ביתן דורש לחייב את אלקטרה צריכה לרכוש ממנו את חלקו, ובינתיים להחזיר לו את השליטה בדירקטוריון.
רמז לכך שביתן לא היה מרוצה מההתפתחויות ניתן היה למצוא במספר שורות בדוחות לרבעון השלישי של השנה, שפורסמו בשבוע שעבר, לפיהן בספטמבר "התגלעו מחלוקות בין החברה ומשפחת ביתן, אשר כללו חלופת מכתבים בין עורך הדין של החברה ושל משפחת ביתן, בדבר אופן ניהול החברה, שכירות נכסים ממשפחת ביתן, מקורות מימון לחברה הנכדה והשקעות נוספות ועתידיות בחברה הנכדה". במשפט האחרון כנראה מסתתר הרמז לכך שחלקו של ביתן בחברה עלול להתכווץ בקרוב עקב מהלך של דילול.
אישוש נוסף לדבר ניתן למצוא בעובדה שהשבוע גייסה אלקטרה צריכה עוד 68 מיליון שקל מהמוסדיים - מגדל, הפניקס, מנורה ועוד. נזכיר כי בשנה האחרונה עברו עשרות סניפים של יינות ביתן ומגה הסבה לסניפי קרפור, כשההשקעה במהלך מוערכת בכ־250 מיליון שקל. באופן רשמי הכסף המגויס כעת אמור להיות מועבר לחברה־הנכדה גלובל ריטייל (השם הרשמי של קרפור בדוחות אלקטרה צריכה), ומשם להמשך הסבת הסניפים לקרפור. או כמו שהחברה קוראת לזה - "לבסס את הצמיחה העתידית של פעילותה כקבוצת קמעונאות".
אבל ייתכן גם שהסכום נועד לכך שבידי אלקטרה יהיו עוד מזומנים להקטנת חלקו של ביתן בקרפור. הכסף מהגיוס נכנס לאלקטרה צריכה, בעלת השליטה. כשהכסף בקופה, היא יכולה להודיע על הזרמה לקרפור (בתיאום עם הפניקס), ואם ביתן יבחר לא להזרים עוד כסף לחברה, החלק שלו יקטן, והוא ידולל. ההערכה בשוק הייתה שהוא לא ירצה לסכן עוד כסף כדי לשמור על חלקו.
פיספס את הרמזים
אם התרחיש המתואר יתממש, זו תהיה המכה השנייה שתנחית אלקטרה צריכה על ביתן. הפעם הקודמת הייתה כאמור אי־מימוש האופציות מהסכם רכישת השליטה ביינות ביתן. ההחלטה הפתיעה את ביתן, ובחברה הסבירו כי הסיבה היא השינוי ב"תנאים המסחריים של האופציה". מהם אותם שינויים? בעיקר נפילת המניה של אלקטרה צריכה עצמה - שגוזרת שווי נמוך יותר ליינות ביתן.
ככל הידוע, במהלך השנה האחרונה אלקטרה צריכה ניסתה לשדל את ביתן להסכים למימוש האופציות לפי שווי חברה נמוך משמעותית, אך הוא סירב לכך. זאת תוך שהוא מפספס את הרמזים ששוק ההון נתן לו, כאשר הפיל את מניית אלקטרה צריכה עצמה בשנה וחצי האחרונות ב־60%, ואותת שיינות ביתן שווה הרבה פחות מ־900 מיליון שקל.
בשנים שלפני מכירת השליטה ניסה ביתן שוב ושוב למצוא קונים, ללא הצלחה. בסופו של דבר, ההפסדים והחובות הגדולים של יינות ביתן חלחלו לדוחות של אלקטרה צריכה, העבירו אותה להפסד והפילו את המניה.
לא בטוח שבעלי השליטה, האחים דני ומייקי זלקינד, רצו להזרים עוד כספים כדי להציל את יינות ביתן (קרפור), שכוללת כ־150 סניפים והיא מהרשתות הגדולות בישראל. גם בכלל לא בטוח שמראש הם תכננו לממש את האופציות הללו, בוודאי שלא לפי השווי הגבוה. אבל ייתכן שהיה כאן תרגיל שבו הם לקחו סיכון מחושב ובחרו ליהנות מהזכות שעמדה להם להמתין עם מימוש האופציות. מרגע שפקע מועד המימוש, אלקטרה צריכה כבר לא מחויבת לביתן, ויכולה להזרים כסף פנימה, לקרפור - במקום החוצה אליו. בכך היא גם תדלל את חלקו, אלא אם גם הוא יכניס כסף.
מהבחינה הזו, הנפילה במניית אלקטרה צריכה שיחקה לטובתם של בעלי השליטה (למרות שלא סביר שהם צפו אותה), שלא התאמצו להסביר לשוק שלדעתם המצב בקרפור שונה, ועזרו גם לשוק ההון להירדם.
עננת קילשטיין
שוק ההון התעורר בעקבות הדוחות בשבוע שעבר, כשהתברר כי מכירות קרפור ברבעון השלישי קפצו ב־47.1% לעומת המכירות טרם ההסבה. הרווחיות הגולמית הגיעה ל־29.4%, טוב יותר מהמתחרות בענף, וההפסד הצטמצם דרמטית ל־7 מיליון שקל (לעומת 51 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד). כל אלה הזניקו את מניית אלקטרה צריכה ביום אחד ב־11%. בנוסף, החברה דיווחה על שיפור משמעותי בביצועי אוקטובר־נובמבר (מלחמת "חרבות ברזל").
המניה אומנם רחוקה מהשיא, אבל נראה כי השוק מתחיל להאמין שהסבת סניפי יינות ביתן לקרפור עשויה להצליח. כאן בלטה התחזית של קרפור, שצופה ברבעון הרביעי מעבר לרווחיות תפעולית, וכן EBITDA של 40 מיליון שקל, שיצטרפו ל־8 מיליון ברבעון האחרון - קצב שנתי של 100 מיליון שקל.
מדובר בשיפור משמעותי, אך טוב יותר רק ב־5 מיליון שקל יותר מצפי תוצאות יינות ביתן ללא הסבת הסניפים, שפרסמה אלקטרה צריכה לפני יותר משנה. כך שהדרך לשינוי מהותי ביינות ביתן עוד ארוכה, אבל האופטימיות של אלקטרה צריכה כבר כתובה בדוחות שחור על גבי לבן.
מצד שני, מעל קרפור רובצת עננה - עזיבתו של המנכ"ל אורי קילשטיין. מנכ"ל לא אמור לעזוב מהרגע להרגע, ולכל הפחות לבצע חפיפה למנכ"ל חדש, בטח לא כאשר רק חודש קודם לכן הוא משדר שהחברה רק מצליחה. במילים אחרות, חובת ההוכחה תהיה על החברה ברבעונים הבאים.
מאלקטרה צריכה, אורי קילשטיין ונחום ביתן לא נמסרה תגובה.