בנימין נתניהו, הליכוד / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
היום (א') ראש הממשלה בנימין נתניהו העביר, באמצעות בא כוחו עו"ד עופר חדד, בקשת חנינה באורך 111 עמודים ללשכת נשיא המדינה יצחק הרצוג. אבל עוד לפני שצוללים לבקשה כולה, רצוי לדעת כיצד פועל מנגנון החנינה, ואילו תרחישים אפשריים במסגרתו. גלובס עושה סדר.
● ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש בקשת חנינה לנשיא הרצוג
● חנינה בלי הרשעה: האם הנשיא יכול לחלץ את נתניהו ממשפט?
מי רשאי להעניק חנינה?
המקום היחידי בספר החוקים הישראלי בו החנינה מוזכרת היא בסעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". כלומר, מי שצריך לקבל את ההחלטה הסופית לגבי החנינה לנתניהו הוא הנשיא הרצוג.
עם זאת, בקשת החנינה היא רק תחילת הדרך. לאחר מכן החנינה תעבור במחלקת החנינות של משרד המשפטים, שם ייאסף חומר לבחינת הבקשה של נתניהו על מנת לגבש חוות דעת. רק אז הבקשה תעבור להחלטה סופית של הנשיא. ברוב המקרים הנשיא מקבל את חוות הדעת של משרד המשפטים, אך הוא לא מחויב אליה.
למה היה צריך את הבקשה של נתניהו?
לפי אתר משרד המשפטים, "מגיש הבקשה (לחנינה) יכול להיות המבקש הנדון, בא כוחו או קרוב משפחתו מדרגה ראשונה". הדבר הביא לכך שכאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כתב להרצוג שיש לחון את נתניהו, נשיא המדינה השיב שעל ראש הממשלה להגיש בקשה בזכות עצמו. כעת, משבקשה זו הוגשה לפי הספר, תהליך שקילת החנינה יוכל להתחיל.
האם יש צורך בהודאה באשמה לצורך קבלת החנינה?
לא. כפי שמוסבר במאמרה של ד"ר דנה בלאנדר במכון הישראלי לדמוקרטיה, "חנינה היא מעשה של חמלה וצדק הנעשה משיקולים לגופו של אדם ובהתחשב בנסיבות הייחודיות והאישיות של כל מבקש חנינה. לכן אין תנאים מוקדמים לחנינה, והחוק אינו קובע מה צריכים להיות שיקוליו של הנשיא בבואו לדון בבקשות החנינה". בהתאם, גם הודאה באשמה אינה נדרשת.
למעשה, כך אומר סעיף 3 לבקשת החנינה של נתניהו: "ראש הממשלה סבר מתחילת הדרך, והוא סבור גם עתה, כי אם ההליך המשפטי יתנהל עד סופו הוא יסתיים בזיכוי מלא".
האם יש צורך שנתניהו יורשע כדי להעניק לו חנינה?
עקרונית, סעיף 11(ב) מדבר על חנינת "עבריינים", כלומר מי שהורשעו בדין. ואולם, כבר ישנו תקדים להענקת חנינה טרם הרשעה: בפרשת קו 300 בשנות השמונים. אז, הנשיא חיים הרצוג חנן את אנשי השב"כ המעורבים בפרשה עוד טרם עמדו בדין, לאחר שאלו הודו באשמה וראש השב"כ התפטר. "עשיתי זאת מתוך מטרה לסיים את מחול השדים סביב הפרשה ולמנוע פגיעה קשה נוספת בשרות הביטחון הכללי", נימק הנשיא. "החלטתי ניתנה מתוך הכרה עמוקה שטובת הציבור בהמשך הפרשה וטובת המדינה מחייבים להגן על ביטחוננו ולהציל את שרות הביטחון הכללי מן הנזק הכרוך בהמשך הפרשה".
הדבר הגיע לפתחו של בג"ץ, שקבע שבמקרים נדירים ניתן להעניק חנינה עוד לפני הרשעה, אך רק בהינתן "נסיבות חריגות לחלוטין, בהן עולים אינטרס ציבורי עליון או נסיבות אישיות קיצוניות ביותר, ואשר בהן לא נחזה פתרון סביר אחר". בהתאם, הנחיית יועמ"ש 4.4000 קובעת ש"כלל, אין נשיא המדינה מטפל אלא בבקשות המתייחסות לאדם שהורשע. טיפול בבקשות טרם הרשעה לא יהיה אלא במקרים נדירים".
בדומה לנימוק של הרצוג, כך גם בקשת החנינה של נתניהו מבססת את הצורך בחנינה על האינטרס הציבורי: "ראש הממשלה נכון לצעוד בדרך זאת של בקשת חנינה מכבודו, למרות שבכך הוא יוותר על זכותו לנהל את ההליך המשפטי בעניינו עד תום, וזאת כאמור, מתוך ראיית האינטרס הציבורי בכללותו. טובת העם והמדינה תמיד הייתה ותמיד תהיה לנגד עיניו של ראש הממשלה, וכך גם עתה". אבל, כפי שאמר לנו בעבר פרופ' מרדכי קרמניצר, מומחה למשפט פלילי מהאוניברסיטה העברית ומהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בהינתן קיומה של האפשרות להסדר טיעון, קשה לטעון שאין "פתרון סביר אחר", כלשון בג"ץ.
האם יש ביקורת שיפוטית על מתן החנינה?
סעיף 13(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה קובע: "לא ייתן נשיא המדינה את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה". עם זאת, נקבע כבר בפסיקה שישנה אפשרות לביקורת שיפוטית מצומצמת ביותר, שניתנת רק במקרים חריגים, גם על פעולות הנשיא או על גורמים אחרים שמעורבים בהחלטה. בלם נוסף על פעולות הנשיא הוא חתימת הקיום, שבענייני חנינות לרוב ניתנת על ידי שר המשפטים. ברוב המקרים השר מספק את חתימת הקיום, ובהתחשב במצב הפוליטי ניתן להניח שכך יהיה גם כעת, אבל במקרים חריגים הוא כן יכול להימנע מלספק אותה. דרך אחת לפנות לבג"ץ תהיה עתירה נגד חתימת קיום מצדו של השר יריב לוין, אם כי לא בטוח שזו תתקבל.
*** חזקת החפות: ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הורשע, ועומדת לו חזקת החפות.