דרישת החנינה של טראמפ ממלכדת את נתניהו?

נכון - האמירה נכונה ברובה המוחלט
לא מדויק - חלקים מהותיים מהאמירה שגויים
מטעה - האמירה יוצרת מצג שווא או מוציאה עובדות מהקשרן
לא נכון - האמירה שגויה
לשיפוטכם - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת ציון חד־משמעי

שם: יאיר לפיד
מפלגה: יש עתיד
פלטפורמה: איקס
תאריך: 12.11.25
ציטוט: "החוק הישראלי קובע שהתנאי הראשון לקבלת חנינה היא הודאה באשמה והבעת חרטה על המעשים"
ציון: לא נכון

בעקבות פנייתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג, ובו ביקש לחון את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה יאיר לפיד פרסם ברשת איקס: "תזכורת: החוק הישראלי קובע שהתנאי הראשון לקבלת חנינה הוא הודאה באשמה והבעת חרטה על המעשים". בדקנו מה אומר החוק לגבי חנינה.

לפי מאמר של עו"ד אודית קורינלדי־סירקיס, עו"ד מיכל צוק־שפיר וטל רוזנווסר מ־2019 בכתב־העת של פרקליטות המדינה, מקור סמכות החנינה בישראל הייתה בידי הנציב העליון (כנציגו של המלך הבריטי בשטחי המנדט). לאחר הקמת המדינה הסמכות עברה בתחילה לממשלה הזמנית. בהמשך הכנסת הראשונה העבירה את הסמכות לנשיא המדינה במסגרת חוק המעבר, וב־1964 הסמכות ניתנה לו כחלק מחוק יסוד: נשיא המדינה.

הסמכות הזו מוסדרת בסעיף 11(ב) לחוק היסוד, שקובע: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על־ידי הפחתתם או המרתם". חוק היסוד אינו מפרט מעבר לכך ולא דורש תנאים מסוימים.

לפי האתר הממשלתי, מי שיכולים להגיש בקשה לחנינה הם מי שזקוק לחנינה, בא־כוחו או קרוב משפחה מדרגה ראשונה - מה שגם מסביר למה הרצוג הגיב לבקשת החנינה של טראמפ בדרישה משלו שנתניהו יגיש בקשה בצינורות המקובלים.

האתר גם מוסיף: "סמכות החנינה אינה חוליה נוספת במערכת המשפט ואינה משמשת ערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט. מדובר בסמכות של חסד ורחמים הנתונה לנשיא המדינה ומיועדת למקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן". טופס הבקשה שנמצא באתר לא מבקש לעמוד בתנאים מיוחדים להגשת הבקשה.

אם כן, אין בחוק הישראלי או במקורות המידע הממשלתיים התייחסות לצורך להודות באשמה. על כך גם מוסיף מאמר של ד"ר דנה בלאנדר למכון הישראלי לדמוקרטיה: "ככלל, חנינה היא מעשה של חמלה וצדק הנעשה משיקולים לגופו של אדם ובהתחשב בנסיבות הייחודיות והאישיות של כל מבקש חנינה. לכן אין תנאים מוקדמים לחנינה, והחוק אינו קובע מה צריכים להיות שיקוליו של הנשיא בבואו לדון בבקשות החנינה [...] אין חוק הדורש הודאה באשמה כתנאי לחנינה. החנינה יכולה להינתן גם לאדם העומד על חפותו, והיא נועדה לאפשר מחילה, תיקון או שיקום - לא לבחון אשמה או חפות".

עוד לפי שני המאמרים, שיקול־דעתו של הנשיא רחב מאוד (אם כי לפי בלאנדר, לרוב הוא מאמץ את חוות־הדעת של מחלקת החנינות במשרד המשפטים, אליה מוגשת בתחילת הבקשה לחנינה), והבקרה עליו מצומצמת. המנגנונים הם חתימת הקיום של שר המשפטים, שנדרש לאשר את החנינה, דבר שלרוב נעשה אך במקרים חריגים השר יכול להימנע מלספק את החתימה; וביקורת שיפוטית, אם כי גם היא נדירה בשל החסינות של הנשיא, שאומנם אינה מוחלטת אבל כן מגבילה את בית המשפט.

עו"ד קורינלדי־סירקיס, לשעבר יועמ"שית בית הנשיא, הרחיבה על עניין הביקורת השיפוטית בשיחה עם המשרוקית, והסבירה כי החסינות הקבועה בסעיף 13 לחוק יסוד: נשיא המדינה אינה מונעת תקיפה עקיפה של החלטת החנינה בבג"ץ, שכן על־פי פסיקת בית המשפט, העובדה שהנשיא זוכה לחסינות ולא ניתן לתקוף אותו ישירות בבג"ץ, אינה אומרת שלא ניתן לתקוף את מעשיו. יחד עם זאת, צריך לציין שבית המשפט חזר וקבע כי היקף ההתערבות בהחלטות החנינה של הנשיא הוא מצומצם עד מאוד.

ייתכן כי לפיד התכוון שיש צורך שנתניהו יודה באשמה כדי שיוכל להיחשב לעבריין, שכן חוק היסוד מקנה לנשיא "סמכות לחון עבריינים", קרי מי שהורשעו בדין. כאן, ככלל, לפיד צודק. אלא שכפי שמראה ד"ר בלאנדר, וכפי שגם הוצג בעבר בכתבה של המשרוקית בנושא החנינה, במקרים נדירים ניתן להעניק חנינה גם תוך כדי ההליך המשפטי - לאחר שבפרשת קו 300 בשנות ה־80 הנשיא חיים הרצוג נתן חנינה לאנשי השב"כ המעורבים בפרשה עוד בטרם הועמדו לדין. במקרה זה הם כן הודו באשמה כחלק ממתן החנינה, וראש השב"כ התפטר. עם זאת, הדבר היה כה חריג, עד שהגיע לבג"ץ (ראו בג"ץ 428/86), שם הוחלט כי הנשיא מוסמך לתת חנינה עוד לפני הרשעה, אך רק כ"סמכות חריגה שיש להפעילה רק כשסתום ביטחון".

בהתאם, הנחיית יועמ"ש 4.4000 קובעת כי "כלל, אין נשיא המדינה מטפל אלא בבקשות המתייחסות לאדם שהורשע. טיפול בבקשות טרם הרשעה לא יהיה אלא במקרים נדירים". העיקרון הוא לא להביא למצב בו הנשיא הופך לגורם שעוקף את רשויות אכיפת החוק, דבר שיאיים על שלטון החוק.

מטעם ראש האופוזיציה יאיר לפיד לא נמסרה תגובה.

בשורה התחתונה, החוק הישראלי לא מפרט תנאים בהם ניתן לבקש חנינה ונותן לנשיא שיקול־דעת רחב בנושא. בהתאם, לא נדרשת הודאה באשמה, וחנינה יכולה להינתן גם למי שעומדים על חפותם. כמו כן, במקרים נדירים הנשיא יכול להעניק חנינה גם למי שטרם הורשעו בדין. לכן, דברי לפיד לא נכונים.