נתניהו לא הגיש בקשת חנינה אלא כתב "אני מאשים"

לא בכדי נעדרת הכותרת "בקשת חנינה" מהמסמך שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא יצחק הרצוג, ובמקומה מתנוסס שמו של ראש הממשלה. למרות תוכנו, המסמך הוא הכול חוץ מבקשת חנינה. אין בו הודאה באשמה, אין בו לקיחת אחריות ולו מינימלית על המעשים שבגינם הואשם ראש הממשלה בשלוש פרשות פליליות, ואין בו הכאה על חטא לגבי מחול השדים שמובילים נתניהו והכוורת שלו נגד מערכת המשפט מאז פרצו לחיינו תיקי האלפים.

● בקשת החנינה של נתניהו: איך זה עובד והאם יש צורך בהודאה באשמה
● ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש בקשת חנינה לנשיא הרצוג

מה כן מופיע במסמך? חזרה על ההאשמות המוכרות נגד החוקרים והפרקליטות, האדרה עצמית ותיאור החנינה כטובה שנתניהו עושה למערכת - שכן האינטרס האישי שלו הוא בכלל להמשיך את המשפט (ממנו הוא פועל במרץ להיעדר) עד לזיכוי המלא. במילים אחרות - התמהיל המוכר לעייפה של התקרבנות, פולחן אישיות ודה-לגיטימציה כלפי שומרי הסף.

נתניהו אף שב ומבהיר במסמך כי פניו להמשך הכהונה כראש הממשלה, והוא כלל אינו מעלה על הדעת לפרוש. החנינה נועדה אפוא להסיר מעליו את עננת האישומים, וקבלתה ללא לקיחת אחריות צפויה רק להעצים את מעמדו הציבורי של ראש הממשלה ולהעניק לו תחמושת יקרה מפז להמשיך את המערכה נגד מערכת המשפט - הפעם עם חותמת הכשר לאמירתו ש"התיקים התפורים קרסו".

ועדיין, החלק המדאיג באמת בבקשת החנינה הוא דווקא תגובתו של הנשיא הרצוג. למרות מופרכות הבקשה, הנשיא מיהר להודיע כי ישקול אותה "באחריות ובכובד-ראש". הרצוג רמז כבר בעבר כי הוא עשוי לחון את ראש הממשלה, והודעתו כעת מצטרפת לקו הפושר שמוביל הנשיא לנוכח הפגיעה במערכת המשפט, ומבשרת כי אין לתלות ציפיות באזרח מספר 1 בכל הנוגע לעמידה איתנה על שלטון החוק.

מה יקרה בבג"ץ?

סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, מסתמך - ובצדק מבחינתו - על פרשת קו 300 כתקדים למתן חנינה עוד בטרם הרשעה. היה זה לא אחר מאשר הנשיא חיים הרצוג, אביו של הנשיא המכהן, שהעניק אז חנינה לראשי השב"כ על מעורבותם ברצח מחבלים שנתפסו חיים עוד בטרם הורשעו. בג"ץ בראשות נשיא העליון דאז, מאיר שמגר, אישר את המהלך - נגד דעת המיעוט של השופט ולימים הנשיא, אהרן ברק. מאז, המקרה מוסיף ללוות כצל את הדמוקרטיה הישראלית.

היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, המובילה ביחד עם פרקליטות מיסוי וכלכלה את התביעה נגד ראש הממשלה - ואשר דחתה בעבר את קריאת שופטי נתניהו לפרקליטות למשוך את האישום נגד ראש הממשלה בשוחד בתיק 4000 - צפויה להתנגד לחנינה במתכונתה הנוכחית. אלא שהרצוג עשוי כאמור לפעול בניגוד להמלצתה.

במקרה כזה, התיק צפוי להגיע לבג"ץ. באקלים הנוכחי, לא יהיה זה קשה לדמיין את בית המשפט, שהכשיר את מינויו מועמדו של נתניהו לראש השב"כ ואת התערבות שר המשפטים יריב לוין בחקירת הפצ"רית, סומך את ידיו גם על מתן חנינה בטרם הרשעה.

כמה סמלי יהיה זה אם הפגיעה שחוותה הדמוקרטיה השברירית שלנו לפני 40 שנה בפסק הדין של קו 300 (הידוע כ"הלכת ברזילי"), תכשיר את המהלומה האנושה שתונחת עליה אם נתניהו יזכה לפטור רשמי מהאישומים נגדו מבלי ליטול ולו גרם של אחריות.

גם אופציית הזיכוי על השולחן

גם אם מהלך החנינה לא יבשיל, והמשפט יימשך, לנתניהו יש סיבות טובות לחייך. מי שהזדמן לאולם בית המשפט מאז שנפתחה החקירה הנגדית של ראש הממשלה על-ידי הפרקליטות, יכול היה להתרשם משתי מגמות הפוכות: הראשונה - תשובותיו של נתניהו לשאלות התביעה הן לא אחת סותרות, מסורבלות ולפרקים מביכות, והוא חוזר להפליג בנאומים היסטוריים במקום לספק תשובות. המגמה השנייה - הדבר אינו משנה לשופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם, שמתעקשים לרוב להפגין אהדה לקו ההגנה של נתניהו.

דוגמה בולטת לכך היא החקירה הנגדית של ראש הממשלה בתיק 1000. זהו תיק המתנות, אשר לגביו נטען כי נתניהו לא יוכל לחמוק בו מאחריות כי אין מחלוקת שקיבל הטבות במאות אלפי שקלים מבעלי הון. אלא שהדינמיקה הנחשפת בפני מי שפוקד את אולם בית המשפט מעידה כי השופטים רחוקים מלהשתכנע כי התנהלותו של נתניהו אפילו בפרשה המובהקת הזו הייתה בעייתית.

כך, בתחילת עדותו, נתניהו ניסה להגחיך את האישומים ולתאר את הפרקליטות כמי שרודפת אותו בגלל "בובת באגס באני" שקיבל בנו יאיר לפני שנים בניו יורק מארנון מילצ'ן. ניתן היה לצפות מהשופטים שיבינו כי מדובר בהמחשה אחת מיני רבות ליחסי התן-וקח שניהל נתניהו עם מיטיביו ולזרם הבלתי פוסק של דרישות למתנות ולטובות הנאה שהפנו בני הזוג נתניהו לבעלי הון כבר משנות ה-90'. אלא שהשופטים בחרו דווקא "לזרום" עם הקו המגחיך של נתניהו, ודרשו מהתובע, עו"ד יהונתן תדמור, לעבור הלאה, תוך שהם מסמנים כי אין מקום לדון עוד "בבאגס באני".

גם כאשר החקירה הנגדית עברה לתיק 4000, והתובעת, עו"ד יהודית תירוש, עימתה את נתניהו עם טענותיו כי מעולם לא התעניין במיוחד בסיקור התקשורתי שלו, נתניהו בחר להשיב בהרצאה ארוכה לגבי תמיכת התקשורת במדינה פלסטינית ולגבי מדיניותו לעודד את "גיוון התקשורת".

השופטת פרידמן-פלדמן אומנם תהתה קצרות "איך זה עונה לשאלה", אך בהמשך הצטרפה לחבריה להרכב, וביחד הם אסרו על עו"ד תירוש להציג דברים שאמר שלדון אדלסון המנוח לגבי החשיבות שייחס נתניהו לתקשורת. השופטים גם בלמו שאלות לגבי מעורבותה של שרה נתניהו בדרישה להטיית הסיקור.

יש הסבורים כי השופטים יוצאים מגדרם לתת לנתניהו "את יומו בבית המשפט", רק כדי שלא ניתן יהיה לבוא אליהם בטענות בעתיד, כאשר ירשיעו אותו. הסברה הזו מנותקת מהמתרחש באולם. שם, כבר חמש וחצי שנים שהשופטים מקרינים בהתנהלותם שהפרשנות שמציג נתניהו לעובדות נשמעת להם לכל הפחות לגיטימית, אם לא עדיפה. מכאן שהאפשרות שהמשפט יסתיים בזיכוי, כולל בתיק 1000, מצויה לגמרי על השולחן. ואם כך יקרה, מי צריך חנינה?

*** חזקת החפות: ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הורשע, ועומדת לו חזקת החפות.