נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי
עשור אחרי שהורשע בהרצת מניות של קונצרן אי.די.בי, ושש שנים אחרי ששוחרר מהכלא, נוחי דנקנר יעלה הבוקר (ג') לדוכן העדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי להעיד בתביעה האזרחית שהוגשה בפרשה. מדובר בתביעה ייצוגית בגובה 50 מיליון שקל (אשר עמדה במקור על 90 מיליון שקל) שהגיש בעל מניות באי.די.בי נגד דנקנר ונגד איש שוק ההון איתי שטרום. ההליך הפלילי בתיק הסתיים כאמור.
● הסדר חוב חדש לנוחי דנקנר: יעביר לבנקים מיליונים במזומן וייפרד מנכס בירושלים
● הפשרה קרסה, וגם היחסים: מה גרם לנוחי דנקנר לשנות גרסה אחרי יותר מעשור?
תחילת הפרשה בשנת 2012, כאשר אי.די.בי גייסה 321 מיליון שקל מאנשי עסקים המקורבים לדנקנר, ובהם צביקה לבנת, אבי פישר, יצחק מנור, שלמה אליהו, מיכאל ורעיה שטראוס, עופר נמרודי, יאיר המבורגר ואילן בן דב. המהלך זכה לכינוי "הנפקת החברים".
ב-2016 הורשעו דנקנר ושטרום כי לפני ההנפקה הריצו את מניות אי.די.בי כדי להגביר את הביקוש לרכישתן. בית המשפט המחוזי גזר על דנקנר שנתיים מאסר, אך בית המשפט העליון החמיר את עונשו לשלוש שנים. שטרום נדון במחוזי ל-12 חודשי מאסר, אך עונשו הוחמר בעליון לשנתיים. שטרום שוחרר מהכלא ביולי 2019, ודנקנר שוחרר בפברואר 2020.
הפשרה בוטלה
ב-2018 הגיש אריה רהב, בעל מניות באי.די.בי, באמצעות עורכי הדין סיני אליאס ואיתן חיימוביץ', בקשה לתביעה ייצוגית נגד דנקנר ושטרום בעקבות פרשת הרצת המניות. השופטת רות רונן, שמאז מונתה לבית המשפט העליון, אישרה ב-2021 לנהל את התביעה.
בסוף 2024 נחתם הסכם פשרה בגובה 10 מיליון שקל בין רהב לבין דנקנר, המיוצג על-ידי עורכי הדין ניר כהן, אמיר בן-ארצי ושיראל שוקרון; ושטרום, המיוצג על-ידי עורכי הדין אורי שורק וארז חבר. לפי הפשרה, דנקנר אמור היה לשלם 7.5 מיליון שקל, ושטרום 2.5 מיליון שקל, וזאת מבלי להודות באחריות.
אלא שהפשרה בוטלה אחרי שדנקנר לא הצליח להעמיד ערבות לתשלום מקרוב משפחתו, כפי שדרש ההסכם. בעקבות זאת, הדיון בתביעה התחדש, ובית המשפט הטיל עיקול על נכסי דנקנר בגובה 50 מיליון שקל כדי להבטיח שיוכל לשלם את סכום התביעה, אם זו תתקבל.
בהמשך הפחיתה השופטת סיגל יעקבי את גובה העיקול ל-20 מיליון שקל בעקבות הסכמות בין הצדדים. ההסכמות נועדו לאפשר לדנקנר להגיע להסדר מעודכן עם הבנקים לגבי תשלום חובות בגובה 400 מיליון שקל.
באוגוסט 2025 אישרה השופטת יעקבי הסכם פשרה נפרד בין רהב לבין שטרום, אשר במסגרתו לקח על עצמו האחרון להגדיל את הסכום שישלם לסיום ההליך ל-7.5 מיליון שקל. הפשרה ייחסה לדנקנר אחריות בהיקף של 75%, לעומת אחריות של 25% בלבד לשטרום.
אצבע מאשימה לשטרום
במסמך שהגיש דנקנר לבית המשפט בעקבות אישור הפשרה עם שטרום, יצא דנקנר נגד חלוקת האחריות בשיעורים הללו וטען כי שטרום הוא זה הנושא ברוב האחריות לפרשה. "שטרום היה זה שיזם אותה וניצח עליה, שימש כעמוד התווך בה והיה פעיל ודומיננטי בביצועה, בין היתר באמצעות מתן הוראות מפורשות על-ידו לשלג (עדי שלג, שותפו לשעבר של שטרום, ששימש עד מדינה בפרשה - ע'ג') ומתן אישור לביצוע פעולות, וזאת בהתאם לשיקול-דעתו הבלעדי", כתב דנקנר.
לדבריו, "מי שיזם את פעילות המסחר בשוק ואת רכישת המניות היה שטרום. שטרום החליט לבצען 'ויהי מה', מתוך מניעים מעורבים, מבלי שהנתבע (דנקנר - ע"ג) ביקש ממנו ו/או הורה לו לעשות כן. שטרום גם לא פעל בשליחות הנתבע".
עורכי הדין של דנקנר הוסיפו כי גם הוא אם ידע לגבי פעולותיו של שטרום, האחרון "הוא זה שככלל התקשר אל הנתבע ביוזמתו מדי פעם ועדכן אותו על פעולות מסחר כאלה ואחרות, וכאשר הנתבע ממילא לא היה מצוי בפרטיהן. כאמור, הנתבע לא ביקש משטרום בשום שלב, ובוודאי שלא הורה לו, לפעול במניה באופן כזה או אחר".