אושרה בקשה לניהול תובענה ייצוגית נגד נוחי דנקנר ואיתי שטרום בפרשת IDB

שופטת בית המשפט הכלכלי בתל אביב קיבלה חלקית בקשת אישור לניהול תובענה ייצוגית נגד נוחי דנקנר ואיתי שטרום, שהורשעו בפרשת הרצת המניות בחברת איי.די.בי • בקשת אישור התובענה התייחסה לנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה, כתוצאה מעבירות ניירות ערך בהן הורשעו השניים

נוחי דנקנר / צלם: תמר מצפי
נוחי דנקנר / צלם: תמר מצפי

שופטת בית המשפט הכלכלי בתל אביב, רות רונן, קיבלה חלקית בקשת אישור לניהול תובענה ייצוגית נגד נוחי דנקנר ואיתי שטרום שהורשעו בפרשת הרצת המניות בחברת איי.די.בי.

השניים הורשעו בעבירות ניירות ערך, ודנקנר הורשע גם בעבירת הדיווח - זאת מאחר שהוא לא דיווח בתשקיף כי הוא היה שותף לתוכנית ההשפעה על שער המניה בתקופת ההנפקה, וכן משום שלא דיווח על תוכנית ההשפעה בדיווח מיידי.

בקשת אישור התובענה התייחסה לנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה, תוך חלוקה בין שלוש תת קבוצות שונות - מי שרכשו את המניות בהנפקה; מי שרכשו את המניות בבורסה בתקופת ההרצה; ונזק נטען נוסף למי שרכשו מניות החל מיום 21.2.2012 ולא מכרו אותן עד יום 27.11.2012.

בקשת האישור מסתמכת במידה רבה על פסקי הדין הפליליים שניתנו בהליך הפלילי שהתנהל נגד דנקנר ושטרום, כאשר בסופו של ההליך הורשעו השניים וערעורם לבית המשפט העליון נדחה.

דנקנר ושטרום טענו בהקשר זה בין היתר כי הרכיבים של נזק, קשר סיבתי, והסתמכות, אינם חלק מיסודות העבירות מכוח חוק ניירות ערך ולכן בתי המשפט בהליכים הפליליים לא נזקקו להם.

לטענתם, אף אם יש אמירות בפסקי הדין הפליליים בקשר ליסודות אלה, הן אינן קבילות משום שהן לא נדרשו להרשעה ולכן לא ניתן להסתמך עליהן במסגרת בקשת האישור.

השופטת רונן דחתה את הטענה וכתבה כי "ספק אם המבקש נדרש להסתמך על אמרות בפסקי הדין הפליליים שלא ביססו את ההכרעה בהם כדי לעמוד בנטל שהוטל עליו. על כל פנים, כאשר המדובר בשלב בקשת האישור, ניתן להסתמך על כל הקביעות של בתי המשפט בהליך הפלילי, גם בהנחה שחלקן לא היו הכרחיות לצורך הכרעת הדין וההרשעה. בקשת האישור היא בקשת ביניים שהדיון בה איננו מסיים את ההליך".

לדברי רונן, "המבקש עמד בנטל שהוטל עליו והוכיח כי לו ולחברי הקבוצה נגרם נזק בשיעור כלשהו כתוצאה מהרצת המניות בשלה הורשעו המשיבים בהליך הפלילי".

רונן הוסיפה וכתבה כי היא סבורה שהמבקש "ביסס כנדרש לשלב זה את דרישת הקשר הסיבתי ביחס לשתי תת הקבוצות של בעלי מניות שרכשו מניות בהנפקה או בבורסה בתקופת ההרצה".

עוד נכתב בהחלטה כי "די בכך שחברי הקבוצה הסתמכו על מחיר השוק ככזה שנקבע בדרך הוגנת - ולא בדרך של הרצת מניות תרמיתית, כדי לקבוע שהמבקש עמד בנטל והוכיח את רכיב ההסתמכות גם בעילות שמחוץ לחוק ניירות ערך".

האם ירידת הערך היא בת פיצוי?

לגבי תת הקבוצה השלישית, דהיינו רוכשי המניות מיום 21.2.2012 ועד לדיווח אודות חקירת דנקנר, כתבה רונן כי בנסיבות העניין "השאלה היחידה שיש לבררה בהקשר זה היא האם ירידת ערך מניות החברה כתוצאה מהחקירה ומהגילוי של בעלי המניות אודות החשדות המיוחסים לבעל השליטה, דנקנר, היא בת פיצוי במסגרת התביעה הייצוגית דנן".

לדבריה, "אני סבורה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. התביעה דנן הוגשה כתביעה ייצוגית בקשר עם הרשעת המשיבים בעבירות ההשפעה בתרמית וההנעה בניירות ערך. עבירות אלה מיועדות כאמור להגן על בעלי מניות מפני מניפולציות המשנות את מחיר המניות באופן החורג מכללי השוק.

"כאשר מדובר בעבירות המשפיעות על מחירי הרכישה של המניות - ניתן להגיש בגינן תביעות ייצוגיות של בעלי המניות שנפגעו כאשר רכשו מניות במחיר שאינו משקף את ערכן הכלכלי הריאלי. ואכן הנזק הנטען בבקשת האישור לגבי שתי תת הקבוצות הראשונות (ומועד ה"גילוי" לפיו) הוא נזק שהוא קורלטיבי לעבירות הללו ולערך המוגן מכוחן".

רונן הבהירה כי "ככל שמדובר בתת הקבוצה השלישית שנטען כי נפגעה מהפרסום אודות החקירה הפלילית של דנקנר, פני הדברים הם שונים. ראשית, יש להבחין בין ההטעיה הנטענת בכך שהמשיבים לא דיווחו אודות עצם ביצוע פעולות ההרצה על ידיהם לבין ההטעיה הנוגעת לחקירה בקשר עם ביצוע העבירות הללו.

"ככל שמדובר בחקירה, מובן כי המשיבים והחברה לא היו יכולים לדווח אודותיה לבעלי המניות עד שהחקירה החלה בפועל (ובמועד זה הם אכן דיווחו על כך, ואז ירד מחיר המניה). לכן לא ניתן לייחס למי מהמשיבים אחריות בקשר עם הדיווח אודות החקירה עצמה".

לאור זאת קבעה רונן כי "אין בהקשר זה הבדל בין מצב בו בעל השליטה היה נחקר בקשר עם עבירה פלילית שאינה קשורה לניהול החברה (תקיפה, חבלה, הטרדה וכד'); לבין חקירה הנוגעת לעבירה מכוח חוק ניירות ערך. בכל המצבים היה נדרש בעל השליטה לעסוק בהגנתו תוך הסטת תשומת-לבו כולה או חלקה מניהול החברה".

לדברי רונן, "הנזק שנגרם כתוצאה מהחשיפה אודות החקירה נגד דנקנר איננו נזק לבעלי המניות אלא, אם בכלל, נזק לחברה. זהו נזק הנובע מהערכת השוק את ההשלכה של קיום החקירה על האופן בו יוכל דנקנר לנהל את החברה, הערכה שהביא לתמחור של החברה (ושל כל מניותיה) במחיר נמוך יותר.

"כלומר, קיומה של החקירה פגע בשווי החברה וגרם לה נזק. הנזק שנגרם לבעלי המניות שהחזיקו במניות החברה במועד זה (שהוא אותו נזק עצמו לכל בעלי המניות), הוא לכן נזק משני, שאינו מזכה אותם בהגשת תביעה ייצוגית בגינו. משכך, אני סבורה כי יש לדחות את טענות המבקש ביחס לנזק לתת הקבוצה השלישית".

עוד קבעה רונן כי יש לדחות חלק מעילות בקשת האישור בשל התיישנות.

בסופו של דבר קבעה השופטת רונן כי הקבוצה תכלול את כל מי שרכש ניירות ערך של חברת אי.די.בי חברה להחזקות בע"מ החל מיום 21 לינואר 2012 ועד ליום 23 לפברואר 2012. "לצורך חישוב הנזק יוגדרו שתי תת קבוצות - תת הקבוצה הראשונה תכלול את כל מי שרכש ניירות ערך כאמור במסגרת ההנפקה; תת הקבוצה השנייה תכלול את כל מי שרכש ניירות ערך כאמור במסגרת המסחר בבורסה".

התובע המייצג הוא אריה רהב, ובאי כוחו יהיו סיני אליאס ושות' וכן איתן חיימוביץ ושות'.

דנקנר ושטרום יצטרכו להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.