האח סירב לפנות את הבית שהאם הורישה לאחיו. מה קבע ביהמ"ש?

א' נפטרה בפברואר 2019 והותירה אחריה מקרקעין ואת בית מגוריה וכן בית נוסף צמוד לנכס, בו התגורר אחד מבניה מאז שנת 2013. בצוואה שערכה בשנת 2012 ציוותה האם, כי זכויותיה במקרקעין ועיזבונה יחולקו בין ילדיה, למעט הבן המתגורר בבית הצמוד לביתה.

לאחר מות האם חתמו האחים היורשים על שני הסכמים עם האח המתגורר בנכס, לפיהם עליו לפנות את הנכס ולשלם להם דמי שכירות עד לפינוי, בתמורה לנתח מעיזבון האם המנוחה. האח קיבל את הנתח מהעיזבון, אך לא פינה את הנכס. בתגובה הגישו האחים לבית משפט השלום תביעה לסילוק ידו מהמקרקעין.

המחלוקת סבבה סביב השאלה האם זכות המגורים שהעניקה האם המנוחה לאח היא זכות בלתי הדירה (בלתי ניתנת לביטול), כטענתו, או זכות הדירה - כטענת יתר האחים. בית משפט השלום קיבל את טענות האחים כי זכות המגורים ניתנת לביטול, וקבע כי על האח לפנות את הנכס תוך 60 יום.

בפסק הדין צוין, כי האח המתגורר בנכס קיבל מן המנוחה בחייה נכס מקרקעין, להבדיל משאר היורשים. עוד צוין, כי האח לא החזיר את הכסף שקיבל מאחיו בתמורה לפינוי הנכס, נהג בבריונות ואף הודיע כי לא יפנה את המקרקעין אלא אם יסכימו לדרישות כספיות שונות שהעלה.

האח ערער על קביעות אלה לבית המשפט המחוזי, בטענה כי האם התירה לו ולאשתו לגור בבית עד שארית ימיהם, תחילה בשל מצבו הכלכלי הקשה ובהמשך בשל מצבו הבריאותי.

השופטים צבי ויצמן, צבייה גרדשטיין פפקין ואלי ברנד דחו את הערעור וציינו כי על פי הפסיקה, על מנת שרשות תהא בלתי הדירה נדרשת הסכמה מפורשת מצד בעל הזכות הקניינית במקרקעין, וכי ככלל, רשות חינם אינה יכולה להיות בלתי הדירה, והיא ניתנת לביטול בכל עת.

משמעות הפסיקה: הסקת הענקתה של רשות בלתי הדירה שלא ניתנה במפורש תעשה רק במקרים חריגים

מספר תיק: עמ"ש 27830-12-24

חברה פרטית העוסקת, בין היתר, ביבוא בוטוקס לישראל, הגישה תביעה נגד ספקית שירותים בתחום היבוא והמכס, ששימשה עבורה כסוכנת מכס. תפקידם של הסוכנים המייצגים עסקים מול רשויות המכס הוא בעיקר למלא את הטפסים הנדרשים בתהליכי היבוא והיצוא השונים.

בבסיס המחלוקת עמדה שאלת סיווגו הראוי של בוטוקס שיוצר באירלנד - האם נכון לסווגו כ"תרופה" או כ"רעלן". מוצרים המסווגים כתרופה פטורים מתשלום מכס, אך אלה המסווגים כרעלן חבים בתשלום מכס בשיעור של 6%.

עם זאת, גם מוצרים המסווגים כרעלן יהיו פטורים מתשלום מכס, אם יוצרו במדינה לה הסכם סחר עם ישראל, ואם תצורף להם 'הצהרת מקור' המאשרת זאת. מאחר שלישראל קיים הסכם סחר עם אירלנד, יבוא הבוטוקס ממנה פטור ממכס גם אם סווג כרעלן, בתנאי שצורפה הצהרת מקור כנדרש.

בביקורת שערך המכס התעוררה מחלוקת באשר לסיווגו של הבוטוקס. רשויות המכס טענו כי סיווגו של המוצר כתרופה על ידי היבואנית היה שגוי, וכי יש לסווגו כרעלן. עוד התברר כי בין יולי 2015 ליולי 2016 הוגשו דיווחים בגין שבעה משלוחים של בוטוקס שלא כללו הצהרת מקור. בשל כך דרש המכס מהתובעת לשלם את מלוא המס בגובה 6%, בסכום כולל של כ־730 אלף שקל כולל קנסות והפרשי הצמדה וריבית. בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסדר שלפיו תשלם היבואנית כ־420 אלף שקל מס.

בעקבות החיוב תבעה החברה באמצעות עוה"ד דוד קוגן את סוכן המכס להשיב לה את המס ששילמה, בצירוף שכ"ט עוה"ד.

השופט זיוון אלימי קיבל את התביעה וקבע כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת - הן בכך שלא וידאה את קיומה של הצהרת מקור במסמכים שהגישה בשמה למכס, והן בכך שלא התריעה בפני התובעת על האפשרות שהבוטוקס יסווג כרעלן, באופן שמחייב וידוא של צירוף הצהרת מקור מצד היצרן. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של כ־542 אלף שקל.

משמעות הפסיקה: עמיל מכס הוא הגורם המגיש את המסמכים למכס עבור לקוחותיו, והאחראי לתוכנם, אלא אם כן העביר באופן מפורש את האחריות לכך ללקוח

מספר תיק: ת"א 47353-11-20

ששת בני משפחת זמיר, זוג הורים וארבעת ילדיהם, שומרי מצוות ואינם מחללים שבת, הזמינו טיסה מצרפת לישראל ללילה שבין חמישי לשישי. אלא שבפועל נאלצו להישאר בפריז עד ליום ראשון אחר הצהריים - כ־60 שעות לאחר מועד הטיסה המקורי, בשל עיכוב של יותר מ־20 שעות במועד טיסתם. עיכוב זה הפך את הטיסה הלכה למעשה ל"טיסה שבוטלה", וגם לכזו שבני המשפחה לא יכלו כלל לעלות עליה.

תחילתו של האירוע בטיסה אחרת של ארקיע, שיצאה יומיים קודם לכן לשדה התעופה באיסלנד, שם התגלתה תקלה בצמיג המטוס. התקלה תוקנה, והמטוס המריא מאיסלנד לישראל, אך משהגיע לארץ התעכבה יציאתו לטיסת ההמשך לצרפת. לפי החברה, העיכוב נגרם תחילה בשל היעדר כוח אדם זמין לפריקת הגלגל התקול, ובהמשך עקב הצורך להמתין ל"חלונות זמן לטיסות מאושרות". כך נוצר מצב שבגינו נאלצה משפחת זמיר להישאר מחוץ לישראל במשך כל סוף השבוע.

בני המשפחה הגישו תביעה נגד ארקיע על סך כ־92 אלף שקל, בגין החזר הוצאות שנגרמו עקב ביטול הטיסה, פיצויים סטטוטוריים הקבועים בחוק שירותי תעופה (שאינם דורשים הוכחת נזק בפועל), הפסד ימי עבודה ותשלום שכר טרחת עורך דין.

השופט אביים ברקאי דחה את טענת ארקיע שלפיה מדובר בעיכוב בלבד ולא בביטול, וכי מקור העיכוב בנסיבות מיוחדות ובלתי צפויות שאינן בשליטתה - תקלה טכנית בגלגל המטוס.

נקבע, כי טיסה שיוצאת 20 שעות מהמועד המקורי שלה היא טיסה שבוטלה, גם אם מתעלמים מכך שהתובעים שומרי שבת.

עוד קבע השופט כי מעדויות נציגי ארקיע עלה שאירוע של סיום חיי גלגל המטוס הוא אירוע צפוי - תקלה שבחברה כלל אינם מונעים מראש, אלא ממתינים להתרחשותה ומחליפים את הגלגל רק כאשר היא מתרחשת בפועל. לפיכך, ביטול הטיסה לא נבע מתקלה פתאומית ובלתי צפויה, אלא דווקא מאירוע צפוי שהמתין למימושו.

משמעות הפסיקה: חברות תעופה אינן יכולות להתחמק מאחריותן לביטול טיסה ולנזקים שנגרמו לנוסעים בתירוץ "נסיבות חריגות ובלתי צפויות"

מספר תיק: ת"א 8509-05-23