נשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן / צילום: ap, Achmad Ibrahim
בפעילות משותפת של שב"כ והמשטרה נעצרו לחקירה בשבועות האחרונים כמה אזרחים ישראלים, תושבי כפר קאסם ורהט, בחשד למעורבות בהעברות אמצעי לחימה וכספים בדרכים חשאיות מטעם אחמד צרצור, אזרח ישראלי שפעל מטעם ארגון הטרור חמאס, ממקום מושבו בטורקיה. הפעילות הזו משקפת את החירות הגדולה, יותר מכל מקום אחר בעולם, שהנשיא רג'פ טאייפ ארדואן מעניק לחמאס - וחמור מכך את האסקלציה בפעילויות הטרור שמוכוונות מאיסטנבול.
● ראיון | העיתונאית הסורית שמלמדת על ישראל: "לחיזבאללה הייתה הילה סביבו, כמו בועה שישראל פוצצה עם חיסול נסראללה"
● ראיון | "חמאס לא יפורז, איראן לא למדה את הלקח": מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר בראיון בלעדי
● העסקה שמסבכת את מנכ"ל מיקרוסופט האגדי בחקירה מתוקשרת של ה-NBA
בעבר, עיקר העיסוק היה בהכוונת פיגועים ביהודה ושומרון, והחירות הפיננסית של חמאס בטורקיה. שתי סוגיות משמעותיות במיוחד כשהחשובה מכל היא, דווקא, תיק הנכסים של חמאס בסך כחצי מיליארד דולר שמנוהל מאיסטנבול. משוחרר עסקת שליט זאהר ג'בארין אמון על החברות, הנכסים והרשתות הבינלאומיות המשמעותיות מכל שמזינות את חמאס, ולא נפגעו במלחמה. חמאס הציבו את בסיס הפעילות בטורקיה מסיבה פשוטה מאוד: כל המערך הפיננסי הטורקי, בין אם מדובר בבנקים, בבורסה באיסטנבול או במשרדי הממשלה, עומד פתוח לרווחה. לרוב כשמדברים על כספי טרור עוסקים בהעברות סבוכות, כאן זו כלכלה של מדינה שמוענקת לרוצחי ה־7 באוקטובר - לפני הטבח וגם אחריו.
בהווה, חמאס ראו כי טוב, ועברו להפעיל טרוריסטים בשטח ישראל. אין מדובר בחציית "גבולות" שהציב משטר ארדואן לארגון הטרור, פשוט כי אין כזה. באנקרה מגדירים את חמאס - גם לאחר 7 באוקטובר - בתור "ארגון שחרור". יתרה מכך, אין פעילות משמעותית של חמאס שלא מתואמת עם סוכנות המודיעין הטורקית (MİT). לא בכדי ראש הסוכנות אברהים קאלין נוכח מול המצלמות בכל פגישה בין בכירי המשטר לבין בכירי חמאס. מעבר לכך, נוכחותו הספציפית בשיחות בשארם א־שייח' שהביאו להפסקת האש, משקפות את הקשר הישיר והשפעתו על חליל אל־חיא ויתר הארכי־טרוריסטים.
ארדואן מנסה להפוך את סוריה למדינת חסות
עם זאת, חמאס הם רק "כלי" אחד שמפעילה טורקיה במסגרת שאיפתה להחזיר "עטרה ליושנה" ולהפוך לאימפריה. אנקרה למדה מאיראן את שיטת לוחמת הפרוקסי, ושדרגה אותה. ארדואן לא משתמש אך ורק בארגוני טרור, אלא גם הופך מדינות נחשלות למדינות חסות. זה קרה בסומליה, המדינה הכושלת ביותר באפריקה, וקורה בימים אלה בסוריה.
טורקיה ניצלה שעת כושר כדי להפיל את הדיקטטור בשאר אסד ולהציב דיקטטור בובה אסלאמיסט במקומו, אבו מוחמד אל־ג'ולאני (אחמד אל־שרע, במסגרת הניסיון לשנות את תדמית איש אל־קאעידה). מדינות המערב כמו צרפת עטות על ההזדמנות, אבל שנה מאז ההפיכה מסמלת שתי מגמות: הראשונה, הפיכת סוריה למדינת בובה טורקית עם אמל"ח טורקי, והשנייה - כישלון כלכלי מהדהד. כך, למשל, במאמר שפורסם ב"ראי אל־יום" דווח, כי מחיר חבילת פיתות זינק מכ־400 לירות סוריות ל־6,000. הפיתה היא בבואה ברורה לסיטואציה בכל מקום בעולם הערבי.
על אף כל זאת, זה לא מפריע לאל־ג'ולאני (או א־שרע, כל אחד יחליט לעצמו) לאפשר חופש פעולה לטרוריסטים ג'יהאדיסטים פר אקסלנס, כדוגמת ג'מעה אסלאמיה. אפשר לסכם את ארגון הטרור הזה בשאיפה להקים "ח'ליפות", ובמערכת יחסים קרובה עם חיזבאללה. כשכוחות חטיבה 55 יצאו למבצע מעצרים בעיירה בית ג'ן בשישי לפנות בוקר, זה הסתיים בשישה קצינים ולוחמי מילואים פצועים, שלושה מתוכם באורח קשה. חילופי האש התבצעו במרחק של 11 ק"מ בלבד מגבול ישראל, במה שמשקף את החשיבות הרבה בפעילות בעומק סוריה.
אסטרטגיית ההטעיה שבישראל לא מפנימים
ממושגים של "טבעת החנק" האיראנית שכמובן קרסה, ניכר כי נוצר פה ניסיון "טבעת חנק" טורקי. אבל הטורקים, כמו שהטורקים יודעים תמיד לעשות, משחקים בכל המגרשים. בעת שקיים אמברגו סחר טורקי, הם ניגשים לאקדמאים ישראלים ומשכנעים אותם כי "אתם תופתעו מאיזו מהירות תהיה נורמליזציה", ומנסים להלבין את אל־ג'ולאני. בעת שאין נציגויות דיפלומטיות טורקיות מתפקדות כראוי באנקרה ובאיסטנבול, 50 דיפלומטים טורקים פועלים בישראל.
ייעוד הפעילות הדיפלומטית הטורקית בישראל משתקף היטב מפיזור הנציגים בישראל: 30 בתל אביב ו־20 בקונסוליה בירושלים. הקונסוליה הזו לא מהווה מבחינתם נציגות בישראל, כי אם ב"פלסטין" - עד כדי כך שהקונסול אסמעיל צ'ובאנאולו, דיפלומט ותיק שכיהן לפני כן כשגריר בח'רטום, הביא את כתב האמנה ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. היעד הטורקי, אם פוקחים עיניים, הוא הגברת ההשפעה בירושלים, ושירות האינטרסים הפלסטיניים בעיר.
ישראל היא מדינה דמוקרטית, אבל טורקיה לא - וזה מביא לכך שהאסטרטגיה של אנקרה, על כלל גופיה והיבטיה, היא אחת. בזמן שבכירים טורקיים מספרים סיפורים למכוני מחקר ישראלים וקשרי מודיעין עדיין מתקיימים, זה לא בגלל שיש אדם במשטר ארדואן שאוהב את ישראל. זו אסטרטגיית הטעיה, שבישראל לא מפנימים אותה.
המעקב העמוק אחרי הרפובליקה האסלאמית של איראן הביא לידיעה הקבועה כי משתמשים בהטעיות, וכך זה גם עם הטורקים. בטווח זמן הקצר הם מנסים בכל דרך להכשיר את כניסת הכוחות הצבאיים שלהם לעזה, אירוע שאסור בתכלית האיסור לישראל לאפשר - אפילו במחיר של עימות עם וושינגטון. בטווח הארוך, נשיא טורקיה, כאיש האחים המוסלמים, רוצה שישראל תחדל מלהתקיים. פשוטו כמשמעו.
בגין זאת, ישראל מוכרחה לגבות מחיר מטורקיה. אין מדובר במחיר צבאי, אלא מחיר דיפלומטי. צריכים להציב לטורקיה אולטימטום פשוט מאוד: הפסיקו את אמברגו הסחר ואפשרו פעילות דיפלומטית בשטחכם, או שוויזות הדיפלומטים שלכם יקוצצו דרסטית. אין זה הגיוני כי מדינה שוחרת חיים תאפשר למדינה תומכת טרור להחזיק במקל שתי קצוותיו: צד אחד תומך טרור, וצד אחד מפעיל עשרות דיפלומטים במדינה שסובלת מאותו טרור.
בסיכומו של דבר, ישראל מוכרחה ליצור גורם מתכלל בקנה מידה לאומי שיטפל באתגר הטורקי. אנקרה מנצלת את העבודה המבוזרת בישראל של משרדי החוץ והביטחון, המוסד, וכל הגורמים שנוגעים בהם, עבור יצירת בלבול. שר התפוצות עמיחי שיקלי הציע בשבוע שעבר לראש הממשלה בנימין נתניהו להקים צוות בין־משרדי שיבחן את פעילותה של טורקיה בירושלים. זו נקודה חשובה בטווח זמן המיידי, אבל האיום הטורקי הוא כאן כדי להישאר. ועבור איום ארוך טווח, נדרשים למענים ארוכי טווח, כשהדרך לשם עוברת בצוות לאומי לטיפול באתגר הטורקי. זו הדרך היחידה ליצור מדיניות אחידה מול המדיניות האחידה הטורקית.