ישראל תישאר בחוץ? ההימור החדש של האמירויות להקמת מסדרון חוצה יבשות

ארה"ב הציגה בספטמבר 2023 בקול תרועה רמה את תוכנית IMEC, שאמורה לחבר בין הודו לאירופה, דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל. עם זאת, שנתיים חלפו מבלי שום שינוי מהותי בשטח, נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן מקיים ביקור בוושינגטון ללא קשר למיזם, ואף לאחרונה חל מפנה שצריך להדאיג את ישראל: הענקית האמירותית DP וורלד החלה להפעיל את נמל טרטוס בסוריה, במסגרת חוזה למשך 30 שנה בשווי 800 מיליון דולר. אותו חוזה עלול לאפשר לסחורות שעוברות במפרץ, להגיע לים התיכון דווקא דרך סוריה.

● "מלחמת המל"טים" בין ישראל לטורקיה: סוריה היא רק שדה קרב אחד
● בצל התוקפנות הטורקית: יוון מאיצה את המגעים לסגירת עסקת הענק עם משרד הביטחון הישראלי

המהלך החל בחודש יוני, עת משטרו של אחמד א־שרע (אבו מוחמד אל־ג'ולאני) החליט לבטל את החוזה שחתם משטר אסד עם החברה הרוסית "סטרויטרנסגז" בשנת 2019, בטענה שלא השקיעה חצי מיליארד דולר בשדרוג התשתיות בנמל טרטוס - כפי שנדרשה בחוזה. בד בבד, בדמשק הגדירו את החוזה "לא הוגן", מאחר שהוא כלל העברת 35% מההכנסות לסוריה, והיתר לחברה הרוסית.

סימן לדאגה: נמל טרטוס הסורי יתחרה בישראל?

המדיניות של הממשל הסורי בנושא משתקפת בחוזה שנחתם במאי עם ענקית הספנות הצרפתית CMA CGM. זה כולל הסכם להפעלת נמל לטקיה במשך 30 שנה, שבו מובטחת השקעה צרפתית בסך 260 מיליון דולר בשדרוגו, וכן מודל חלוקת הכנסות שונה לחלוטין מזה שנקט משטר אסד עם הרוסים. בשלב הראשון, הצדדים סיכמו על 60% לממשלת סוריה, כשהתאמות ייבחנו בעתיד בהתאם להגדלת הפעילות בנמל.

ד"ר יואל גוז'נסקי, שבעבר ריכז את הטיפול בנושא איראן והמפרץ במל"ל וכיום מכהן כראש תוכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אומר כי טרטוס עשויה להוות סימן לדאגה, הן משום שסוריה יכולה להוות תחרות לישראל והן משום שהמיזם מגיע מאיחוד האמירויות, שעל בסיס DP יודעת להשקיע במיזמי תשתיות בעולם.

"האמירותים זהירים מאוד מול א־שרע", הוא מדגיש. "למרות זאת הם בוחרים לשים את הכסף כי הם בונים על טרטוס. אני סקפטי לגבי IMEC, יש יותר דיבורים וניירות מאשר מעשים. האמירותים מכינים פרויקטים חלופיים ומגדרים סיכונים, בעזרת תקיעת רגל בסוריה. מי שפעילים במדינה הזו אף הרבה יותר הם הקטארים והסעודים".

המסדרון נתקע, ובינתיים טורקיה מתקדמת

בניגוד להשקעות המשמעותיות בסוריה, במרבית חלקי IMEC לא נרשמו השקעות של ממש. היוצאת מן הכלל היא דווקא ערב הסעודית, שאמנם מצננת את הציפיות לנורמליזציה עם ישראל - אבל התחייבה להשקיע בפרויקט 20 מיליארד דולר. אולם, אף אחת מהמשתתפות לא "צבעה" תקציבים עבור מיזם המסדרון. יתרה מכך, הסכום שעליו הצהירו הסעודים הוא זניח ביחס לשאיפה של מדינות G7 להגיע לתקצוב של כ־600 מיליארד דולר עד 2027 לתוכניות שינסו לבלום את יוזמת החגורה והדרך הסינית. כך לפי "פירסט פוסט" ההודי.

לעומת זאת, מי שדווקא מקדמת מהלכים באופן משמעותי היא טורקיה, שבגלל דרישת ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי לא נכללת ב־IMEC. במקום זאת, אנקרה האיצה את "דרך הפיתוח": מסדרון יבשתי טורקי־עיראקי שמיועד להוות חיבור תחבורתי מיועד בין מחוז בצרה בדרום עיראק לטורקיה, ואורכו כ־1,200 ק"מ. לפי הערכות, התקציב הנדרש יעמוד על 17 מיליארד דולר.

בה בעת, הטורקים מקדמים מיזם שעשוי להועיל מאוד להובלת סחורות מהמפרץ לכיוון טרטוס ולטקיה: אנקרה פועלת מול סוריה וירדן לחידוש מסילת הרכבת החיג'אזית. באמצעותה, רוצים הצדדים להוביל סחורות במסילה מחודשת מערב הסעודית עד לטורקיה. חיבור תשתיות שכזה עלול להפחית משמעותית את ההיתכנות הכלכלית לתוכנית IMEC, במעורבות ישראל. זו טרם טיפלה בסוגיות עקרוניות ברמה המיידית, שבטווח הארוך יהוו גם כורח המציאות בנוגע ל־IMEC.

האתגר הגדול ביותר מחכה בוושינגטון

מצב המעברים בין ירדן לבין ישראל בכי רע, והתורים בהם ניכרים. במאמר שחיברו השנה יונתן קויפמן מאוניברסיטת רייכמן ועו"ד אלכסיי פודגור מאיגוד לשכות המסחר הם ציינו כי ההשקעה במעברים בין המדינות יכולה להגיע ממקורות פרטיים שיזהו בהם פוטנציאל רווח ויפעיל אותם בשיטת BOT. כלומר, בנה־הפעל־העבר לתקופה קצובה שבסיומה הנכס חוזר לידי המדינה.

ד"ר גוז'נסקי מסכם כי לישראל יש אינטרס כי תוכנית IMEC תקרום עור וגידים בגלל שהיא נמצאת במרכזו, אבל שנתיים של מלחמה, חוסר יציבות אזורית, והתחרות בין מדינות המפרץ - כאשר כל אחת מהן רואה אחרת - מהוות בעיה. עם זאת, האתגר הגדול ביותר טמון בוושינגטון ככלל ובנשיא דונלד טראמפ בפרט.

"מי שנתן פוש ל־IMEC הוא ביידן, אבל אז פרצה המלחמה והוא כבר לא היה בשיא כוחו. ההודים דוחפים מאוד, אבל לא נראה שטראמפ מחויב במיוחד, ובוחר ללכת על דברים אחרים", אומר ד"ר גוז'נסקי. "המפרציות, מצידן, מהססות מול הסינים, בגלל התחרות של IMEC לחגורה והדרך, אף שלהודו זה חשוב. ייתכן שהסינים לוחצים על המפרציות להימנע מקידום התוכנית, תוך שהם חשובים לסעודים ולאמירותים. למה לקלקל את היחסים עם סין עבור משהו שנמצא על הנייר?".