בג"ץ ידון מחר (ג') בשידור חי בהרכב של חמישה שופטים בדיון נוסף על ההחלטה שלפיה ניתן לכנס את ועדת המינויים, לבקשת שר הכלכלה ניר ברקת, כדי להדיח את עו"ד מיכל כהן, ראש רשות התחרות - מהלך שברקת מנסה להוציא לפועל זה שלוש שנים.
● בלי כרטיס אשראי ודרכון: נוחי דנקנר מתחיל חיים חדשים כפושט רגל
● רשות התחרות: אייל רביד הבין היטב את משמעות ההתבטאויות בתקשורת
לדיון יש חשיבות ציבורית רבה, מאחר שהוא צפוי לשרטט את סמכויות נציב שירות המדינה בכל הנוגע להפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים בשירות הציבורי.
בג"ץ ידון בפרשנות הנחיות נציבות שירות המדינה ובשאלה מהי התשתית הראייתית הנדרשת לקידום הדחת בכיר הממונה על אכיפת החוק, כמו במקרה של כהן. בלב ההליך ניצבת השאלה האם לנציבות יש סמכות לחסום בקשה של שר לכנס את ועדת המינויים כדי להביא להפסקת כהונת נושא משרה בכיר, או שמא הייעוץ המשפטי של הנציבות צריך לבצע "בדיקה מקדמית" לפני כינוס הוועדה.
היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה, שהגישה את הבקשה, טוענת כי יש להגן על שיקול-הדעת העצמאי של מי שעוסק באכיפת החוק, ויש חשש שהליכי הדחה יופעלו בשרירות או ינוצלו לרעה. ארגון "לביא", שהגיש את העתירה, וגם השר ברקת, טוענים כי על נציב שירות המדינה לכנס את הוועדה, ואין לו שיקול-דעת בנושא.
הנציב החדש לא התערב
מאז שהנציב דניאל הרשקוביץ לא כינס את הוועדה, ובכך בלם למעשה את ההדחה של כהן, הוא פרש, ובמאי נכנס לתפקיד הנציב החדש דורון כהן. הנציב החדש לא התערב בהחלטת קודמו. למעשה, הוא הגיע למצב נתון שבו בג"ץ כבר עיכב את פסק הדין שלפיו על הנציבות לכנס את הוועדה, ויש להמתין להכרעה בדיון הנוסף.
הרשקוביץ עצמו לא נקט פעולה, והיוזמה להגשת הבקשה לדיון נוסף הייתה של היועצת המשפטית לממשלה, בידיעת הנציב, והיא זו המייצגת אותו בדיון. השר ברקת טען כי הבקשה הוגשה שלא על דעת הנציבות, אך נשיא העליון יצחק עמית קבע כי טענה זו לא נתמכה בתצהיר, וכי הנציבות לא העלתה כל טענה בעניין.
ברקת עומד גם היום על רצונו לפטר את כהן, והוא מיוצג בהליך באופן פרטי על-ידי עורכי הדין אהרון טופר וגל רוזנפלד. לעמדתו, הבדיקה המקדמית שאותה ביקש הנציב הקודם לבצע הפקיעה ממנו את סמכותו לפעול להפסקת כהונת כהן.
ברקת גם טען כי התעקשות היועמ"שית שלא לאפשר לוועדת המינויים להתכנס מנוגדת לאינטרס הציבורי, מאחר שטובת הציבור היא להחליף את הממונה על התחרות, ולחלופין, לו הוועדה הייתה דוחה את עמדתו - הייתה מוסרת העננה מעל הממונה המכהנת.
כהן מונתה לתפקיד בשנת 2022 על-ידי שרת הכלכלה דאז, אורנה ברביבאי, לשש שנים. קודם לכן שימשה כיועצת המשפטית של רשות התחרות. לאחר כינונה של ממשלת נתניהו, במאי 2023, זימן אותה ברקת וביקש ממנה לסיים את תפקידה. הוא טען כי בחן את תפקודה של רשות התחרות, ולעמדתו, "העובדה שחברות המזון, המונופולים ושווקים ריכוזיים רבים איבדו את הרסן בכל הנוגע להעלאות מחירים, נובעת בראש ובראשונה מחולשתה של הרשות כגורם מרסן ומהיעדר אימוץ של מדיניות אקטיבית ונחרצת לטיפול בסוגיות הליבה של הרשות, ובעיקר הגברת התחרות".
חמישה ממונים על התחרות לשעבר פנו אז לברקת והביעו התנגדות. הם טענו כי מדובר במהלך שנעשה מחוסר הבנה של מעמדה הייחודי של רשות התחרות ושל החשיבות של עצמאות הרשות לכלכלה.
כהן סירבה, ובמכתב ששלחה לעובדי הרשות כתבה כי היא "ממשיכה כרגיל", וכי "רשות תחרות עצמאית שאינה כפופה לשיקולים פוליטיים ולחצים של בעלי הון חיונית לשם שמירה על התחרות החופשית בישראל".
"חילוקי דעות ממושכים"
מאז ובמשך שלוש השנים האחרונות, מיכל כהן ממשיכה לכהן בתפקיד, והיא וברקת מקיימים פגישות עבודה ומשתפים פעולה ביוזמות חקיקה ועמדות לממשלה, וקיים שיח בין הצוותים של השר ורשות התחרות.
בעקבות סירובה של כהן להתפטר, ברקת ביקש בתחילת 2024 לכנס את ועדת המינויים של הנציבות לשם הדחתה, בנימוק כי יש ביניהם "חילוקי דעות מהותיים וממושכים", וכי היא אינה מתאימה לתפקיד. אך הנציב דאז הרשקוביץ דחה את בקשתו, בנימוק כי אין "תשתית עובדתית לכאורה" התומכת בבקשתו להדחת כהן - ובכך בלם את ההדחה. עמדת היועצת המשפטית לממשלה, באמצעות המשנה ד"ר גיל לימון, הייתה כי יש לעבור תחילה "בדיקה מקדימה" לפני כינוס ועדת המינויים.
ארגון הימין "לביא" עתר לבג"ץ נגד החלטת הרשקוביץ, ולפני שנה ניתן פסק הדין שהורה - בדעת רוב של יוסף אלרון (שפרש מאז) והשופט אלכס שטיין נגד דעתו החולקת של חאלד כבוב - לכנס את ועדת המינויים המיוחדת כדי לדון בהדחתה של כהן. נקבע כי הנציב לשעבר לא היה רשאי לדחות את בקשת ברקת.
בהחלטת בג"ץ נקבע כי לא בית המשפט הוא שיכריע במחלוקות המקצועיות בין ברקת לכהן, וכי זהו אחד מתפקידיה של ועדת המינויים. דעת הרוב קבעה כי לנציב שירות המדינה אין סמכות להחליט לבדו על הימנעות מכינוס הוועדה. "הנציב לא תואר עד עתה כגורם מקצועי אשר קיים לו שיקול-דעת מהותי לצורך בחינת המינוי או הפסקת הכהונה, שלא כחלק מהוועדה. אין באמור כדי להפחית כהוא זה מחשיבות תפקידו של הנציב בכלל, ובמסגרת תפקידו כיו"ר ועדת המינויים בפרט. אלא שמעמדו זה ומומחיותו המקצועית אינם מקנים לו את הסמכות להכריע בבקשה מבלי להעמיד את הבקשה לבחינת הוועדה".
באשר לעילת משבר האמון, נקבע כי "אכן קיים חשש שאלו ישמשו "כ'מילות קסם' המסוות את העילה האמיתית להפסקת הכהונה המבוקשת. מכאן ההצדקה לבדוק היטב אם משבר האמון הוא 'אותנטי', וזאת תוך היעזרות ברכיבים אובייקטיביים מסוימים, משיקולים ראייתיים".
על פסק הדין הגישו כאמור הנציב הרשקוביץ והיועצת המשפטית לממשלה בהרב-מיארה, באופן חריג, בקשה לדיון נוסף. נשיא העליון עמית קיבל את הבקשה וקבע דיון בהרכב של חמישה שופטים, שבראשו יעמוד הנשיא ולצידו המשנה נעם סולברג, השופטת דפנה ברק-ארז והשופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב. השניים האחרונים היו חלק מההרכב שדן בפסק הדין במקור.
