כבר יותר שנה שמשרד החוץ הישראלי מתפאר בתרגילים דיפלומטיים שעד כה הורידו סנקציות כלכליות על ישראל ברמת האיחוד האירופי מהשולחן. פעם מדובר בגיבוש גוש חוסם גרמני-איטלקי, פעם בחילופי ממשל פרו-ישראלים בסלובניה, ופעם בהתחייבות פומבית של צ'כיה לנצל את הקונצנזוס הדרוש ברמת האיחוד האירופי כדי לטרפד החלטות נגד ישראל. בכל פעם ההתפארות היא בכך שישראל "הצליחה לסכל", "פעלה בהצלחה" נגד "מדינות אנטי-ישראליות" ולמעשה מנצחת "גוש פרו-פלסטיני" בזירה הפנים-אירופית.
● מענק של 2,000 אירו וגירוש מהגרים: הניצחון שמסעיר את גרמניה ומלחיץ את ישראל
● אירופה מתחמשת, והנדל"ן ביבשת מרוויח
כל אותו הזמן, ישראל התעלמה מהתמונה הגדולה: מדינות אירופה שינו כיוון, העלו הילוך והן מוכנות להטיל סנקציות כלכליות על ישראל בתגובה למדיניות שלה בשטחים ובעזה. אירועי היממה האחרונה הוכיחו כי אם לא הלך באפיק האיחוד האירופי, הן לא היססו לפעול באופן עצמאי. הולנד התהפכה כבר לפני יותר משנה, ומאז הצטרפו עוד ועוד מדינות למה שהפך להיות קונצנזוס באירופה: איסור על סחר עם התנחלויות, שמאיים למעשה על מנגנוני הסחר של ישראל עם האיחוד האירופי, השותף הגדול ביותר שלה, עם 15 מיליארד אירו ביצוא סחורות מדי שנה.
האסימון אפילו לא נפל בישראל כאשר הולנד גיבשה מנגנון חוקי מחמיר (שייכנס לתוקף ב-22 בספטמבר), שמאיים בשש שנות מאסר על מי שביודעין יקנה מוצרים שייוצרו מעבר לקו הירוק או ברמת הגולן. הצעד הסמלי בתגובה היה לגרש אותה מכוח הפיקוח על הפסקת האש בעזה, ולאיים לעשות זאת מול כל מדינה אחרת. בירושלים הוציאו הודעות לגבי אישורי בנייה באזור E1 שמהווים "סדין אדום" לאירופה, ותוך כדי חגגו שגרמניה ואיטליה "עדיין בצד שלנו". בפועל, מדינות אירופה פשוט פנו לאפיק עצמאי בריטי-צרפתי להטלת סנקציות כלכליות.
העוגן להחלטה של 12 מדינות, 11 מהן אירופיות, שהוכרזה אתמול היא פסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) ב-2024 בנוגע לאי חוקיות הכיבוש הישראלי מעבר לקו הירוק. אירלנד וספרד היו החלוצות בשימוש בנימוק זה כדי ליזום חרם לאומי על מוצרי התנחלויות, בעוד שבעבר הוכרז כי האיחוד האירופי הוא זה שאחראי על נושאי סחר. ההחלטה של ה-ICJ שינתה את התמונה. אליהן הצטרפו בלגיה והולנד, וכעת עוד שורה ארוכה של מדינות: בריטניה, צרפת, קנדה, שבדיה, פינלנד, איסלנד, פולין, פורטוגל, דנמרק נכון לעכשיו.
סחר בשווי של כ-300 מיליון דולר בסכנה
בריטניה נטלה את ההובלה אחרי חילופי הממשלה. אנדי ברנהאם שהחליף את קיר סטארמר עמד בפני לחץ אדיר מתוך המפלגה, שראתה כיצד היא מאבדת מושבים ל"ירוקים" על הנושא הפלסטיני, והכריז על "אתחול-מחדש" של היחסים עם ישראל. הוא ניסה למנוע מבוכה רבתי בכינוס המפלגה הראשון שלו בהמשך החודש. כדי להגן על בריטניה מתגובה אמריקאית חריפה, כדי למצוא כוח במספרים, פנתה בריטניה ואירגנה מדינות נוספות שיצטרפו להכרזה. הקרקע היתה מוכנה, הן רצו בהטלת הסנקציות עוד כשהיה מדובר ביוזמה שבדית-צרפתית בתוך האיחוד האירופי.
כעת סחר בשווי של בין 200 ל-300 מיליון דולר בשנה (אם היצוא מהתנחלויות הנמצאות מעבר לקו הירוק עומד על כ-2% מיצוא הסחורות הכולל, כפי שמוערך) עומד בסכנה מיידית. תמרים, יין, מוצרי טיפוח ועוד הם עכשיו על הכוונת. עד כה, כמעט כל מג'הול שנמכר במחירים גבוהים בסופרמרקטים באירופה הגיע מישראל. בעוד שנה, התמונה יכולה להיות שונה לגמרי. ומה שמדאיג הוא שהאיסור על סחר צפוי לכלול גם "רכיבים" מהתנחלויות. כך קיים בחוק ההולנדי המוקפד. יין של יקב הנמצא בשטחי ישראל שמקורו בכרם הנמצא מעבר לקו הירוק יהיה אסור ליבוא, למשל.
השאלה היא עד כמה יאכפו מדינות אירופה שהכריזו על החרם את האיסורים, ועד כמה יקפידו עליהם. ועד כמה ינצלו ארגונים פרו-פלסטינים באיחוד את החקיקה המתגבשת כדי ליצור תקדימים משפטיים שעשויים להתחיל עם איסור מוצרים ולהגיע עד לאיסור כולל על סחר עם חברות ישראליות משום שהן קשורות בעקיפין להתנחלויות. וכמובן החשש הוא מהאפקט המצנן שהדבר יצור לגבי עסקים עם ישראל בכלל: מדוע שחברה אירופית תרצה להסתכן ולקרוא עמודים של חוות דעת משפטית על סחר עם מדינה, כאשר היא יכולה פשוט לגדר סיכונים ולוותר על כך.
המפולת המדינית שהפתיעה את אזרחי ישראל, ואולי גם את ירושלים, למעשה כבר היתה קיימת מזמן. היא הועלמה מעיני הציבור האדיש במיני הכרזות על ניצחונות דיפלומטיים, כאילו היה משרד החוץ חלק מזרועו הארוכה של צה"ל. היום קיבל הציבור הצצה לתמונת המצב האמיתית של תדמית ישראל באירופה, והיא מפחידה.
