האלגוריה הנוקבת של ג'ורג' אורוול על קבוצת חיות שמבצעות מהפכה נגד בני האדם עדיין רלוונטית מתמיד • הספר שהפך למשל ידוע על הביקורת נגד משטרים טוטליטאריים זכה במשך השנים לעיבודים רבים על המסך • כעת בעידן של שחיקת אמת, הציטוט "כל החיות שוות, אבל יש חיות ששוות יותר" מחוויר מול המציאות
שינוי בתקנות רואי החשבון שעבר היום עתיד לשנות דרמטית את הפרקטיקה הנהוגה בעת החלפת רואי חשבון במהלך תקופת הביקורת • בלב השינוי עומדת הוראה המבטלת את הדרישה הקיימת כיום לקבל את הסכמת רואה החשבון המוחלף למעבר הלקוח לרואה חשבון חדש; וכן ביטול היכולת של המוחלף לעכב את החלפתו במקרה של סכסוך כספי בינו לבין הלקוח
הוא מתוקצב ב-420 מיליון שקל ומחזיק 600 נושאי משרה, אבל כבר שנים שמשרד מבקר המדינה לא מצליח להרתיע את הגורמים הרלוונטיים או לגרום להם ליישם את דוחותיו: "משתמשים בהם רק כדי להגביה את השולחן" • גם בקשתו החודש לחקור את המלחמה הסתיימה ב"סכסוך" מתוקשר עם הרמטכ"ל • אז איך קרה שהמוסד החשוב כל־כך איבד מכוחו?
משוב כן ואמיתי הוא חלק אינטגרלי ממקום עבודה, אולם הוא עלול להיות מסובך יותר כאשר הוא מתרחש בין אנשים ששונים זה מזה במגדר, בתרבות ובגיל • כך תוכלו לקיים משוב ושיתופי־פעולה שיגרמו לצוות שלכם לפרוח הודות לנקודות מבט מגוונות
מחקרים מראים כי כאשר אנשים מזדהים עם מותג, הם מגנים עליו מפני התקפה • צרכנים שנתקלים בביקורות שליליות על מותגים שנתפסים כרלוונטיים לזהות שלהם, מביעים נכונות גבוהה יותר לרכישה כצעד של הבעת תמיכה
מחקר מצא שהיצירתיות של מנהלים עלתה בכ-9% לאחר קבלת משוב שלילי מהכפופים להם, אך ביקורת מהממונים או מעמיתים לא הביאה כלל לתוצאה דומה • מה זה אומר על הדרך שבה אנחנו נותנים ומקבלים ביקורת, ואיך צריך לנהל אותה בצורה שלא תהרוג את היצירתיות?
שופטת בטקסס מטילה צו הקפאה זמני על איסור הפלות שנחקק לפני מאה שנה, בלואיזיאנה ויוטה ננקטים צעדים משפטיים דומים
איך מסבירים את הפער הגדול בין העובדה שאנשים רוצים שיעירו להם בצורה מכובדת אם יש להם משהו בשיניים או שהם עושים משהו מעצבן, אבל לא מעזים להגיד בדיוק את הדברים האלה לקולגה או לחבר בעבודה?
היתרון הגדול של נינטנדו על מתחרותיה בתחום הוא הוא עולם התוכן הייחודי, אבל האם הגרפיקה המשופרת של הגרסה החדשה של הסוויץ' מצדיקה שדרוג? • המחיר נמוך משל המתחרות וטוב שכך. לא בטוח שלנינטנדו יש מספיק לתת בתחרות מול סוני ומיקרוסופט הענקיות • ביקורת משחק
המנחה של הפודקאסט "Masters of scale" ריד הופמן מתחיל כל פרק ברעיון כללי, פילוסופיה עסקית, צמיחה וכל מה שנמצא בסביבת עמק הסיליקון • כיאה למייסד לינקדאין, הופמן משתמש בקשריו כדי לדבר עם המנהלים הכי גדולים, מצוקרברג ועד ריד הייסטינגס • אל תצפו לסמול טוק שטחי ולשאלות היכרות עם הסברים ארוכים על איך הכול התחיל • ביקורת פודקאסטים
מאחורי בירה קלוצמן המצוינת מסתתר סיפור יוצא דופן • תחילתו בפרדס בעמק חפר, המשכו בקובה של פידל קסטרו וסופו ביחידת חילוץ של פיקוד העורף • ואיך הכול קשור לטעם הבירה? קשור ועוד איך
בנאומה השבוע הבהירה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, כי בעיית המשילות בישראל היא המצאה, ומשמשת כ"מפלטו של הפייק מנהיג" • אלא שטקסטים שניפקה לאורך שנים מעידים על עמדה הפוכה מצדה • האם בעיית המשילות נפתרה, או שזילבר החליטה לשנות גרסה?
בהצגה "מי כמוני" בתיאטרון גשר, המאבק המרתק בין הפסיכיאטריה לתיאטרון ובין הריפוי לשיגעון, מתדרדר למחוזות דידקטיים
בהיעדר גוף ביקורת משמעותי ורציני, נפגע אמון הציבור, עובדה שפוגעת הן בפרקליטות עצמה והן בכל מערכת אכיפת החוק, כולל פסקי הדין של בתי המשפט • דעה
הנוהל החדש, שגובש בשיתוף-פעולה עם היועמ"ש אביחי מנדלבליט, מסדיר היבטים של ביקורות על מערכות המידע ואיתנותן ואמור להסדיר את עבודת הביקורת בעידן של מאגרי מידע ממוחשבים, מחשבים ניידים וגישה למייל
לאחרונה עוקפים הסוביניון בלאנים הניו זילנדיים בסיבוב את מקביליהם הצרפתיים • אפילו הצרפתים התחילו לפזול לכיוונם
הדרג הפקידותי בישראל נמצא בשנים האחרונות תחת זכוכית מגדלת, ואמון הציבור בו יורד ואולי אף צונח • לכן, טוב עשה מבקר המדינה אנגלמן כשהחליט ליזום על דעת עצמו ביקורת על משרדו ועליו אישית • פרשנות
אחרי הביקורת שהוטחה במבקר המדינה הישראלי על גישה רכה מדי שהוא שואף להנהיג כלפי המבוקרים: אנגלמן נפגש לאחרונה בכנס ארגון המבקרים עם מבקר המדינה האמריקאי ג'ין דודארו וגיבש עמו מתווה לבדיקת התנהלותו של המוסד הישראלי
האלבום החדש של חמי רודנר אינו יצירה שלמה סגנונית, אבל זה לא בהכרח חיסרון
"ארכפילג הכלב" של פיליפ קלודל מזכיר מאוד את המציאות הישראלית העכשווית • מריו ורגס יוסה, שהתמודד על נשיאות פרו והפסיד לפוג’ימורי, כתב עלילה נוקבת על ימי שלטונו של המנצח • וגם - קצת מוזר, והרבה מעניין, לגלות את דליה רביקוביץ’ כבחורה צעירה מלאת פחדים ותהיות ב"שלך, דליה"