ניצול נכון של כסף זול
קשה למצוא יזמי נדל"ן ישראלים ממוקדי מטרה כמו נתן חץ. בזמן שכל הנדל"ניסטים סביבו פזלו במהלך השנים לאין ספור תחומים אחרים, חץ המשיך להאמין בנדל"ן המניב - הקמה והשכרה של בנייני משרדים ומרכזי מסחר. את האנרגיות והידע שצבר הוא הפנה בעיקר להתרחבות גלובלית ולהעתקת מודל ההשקעה לאירופה ולאמריקה.
חץ, בעל השליטה בחברת אלוני חץ, שולט בשורה של החזקות בתחום הנדל"ן המניב: אמות בישראל, PSP בשווייץ, קאר (Carr) בארה"ב, קרנות נדל"ן מקבוצת ברוקטון בבריטניה ואחזקה במניות בחברת FCR, הפועלת עבור גזית גלוב בקנדה.
לפני מספר שנים, כמעט במקרה, הפכה אלוני חץ לבעלת השליטה בחברה הפועלת בתחום האנרגיה המתחדשת (אנרג'יקס), לאחר שיתוף פעולה מוצלח בהקמת מתקנים סולאריים על גגות של חברת אמות.
חץ אינו קונה נדל"ן בזול. האסטרטגיה שלו היא לקנות נכסים וקרקעות במיקומים מרכזיים - שהוא בוודאי לא הקונה היחיד המתעניין בנכס, מתוך הנחה, שבינתיים מתממשת, שהיקר יהיה יקר עוד יותר. כך בוושינגטון, כך בבוסטון, וכך גם בישראל. לאמות, הזרוע הישראלית, כ-100 נכסים בישראל על שטח כולל של 1.2 מיליון מ"ר - כש-72% מהבניינים והקניונים נמצאים במרכז גוש דן.
המודל של אלוני חץ ברור: השקעה בנכסים המייצרים "תזרים שוטף, יציב וארוך טווח", שקיפות מרבית מול המשקיעים (לפחות מחצית מהדירקטוריון בכל חברה הוא בלתי תלוי), מינוף נמוך יחסית (פחות מ-40%), דאגה קבועה לגיוון מקורות האשראי, פריסה של החוב על פני שנים, ושמירה על מסגרות אשראי לא מנוצלות - לכל צרה של תגיע.
בשנים האחרונות, עם רוח גבית חזקה מהריבית הנמוכה בשוק, אלוני חץ טסה גם בבורסה. מצד אחד, המשקיעים ששים לקנות מניה של חברה המייצרת זרם שוטף של הכנסות משכירות. מצד שני, החברה נהנית מריבית אשראי נמוכה בגיוסי החוב להמשך הפעילות. באוגוסט, למשל, גייסה PSP השווייצרית (שבה מחזיקה אלוני חץ כ-12% ) 125 מיליון פרנק בבורסת ציריך, בריבית אפסית וללא ביטחונות.
עם זאת, לא הכול ורוד גם בממלכה של חץ. באוגוסט האחרון, בחודש שבו גייס בהצלחה בשווייץ, קרטעה הנפקת איגרות החוב שתוכננה בבורסה של תל אביב. אלוני חץ גייסה כאן 320 מיליון שקל, סכום שעשוי לגדול ל-740 מיליון שקל אחרי מימוש אופציות, בתשואה לפדיון של 2.7% ועם מרווח של 1.3% בלבד מהאג"ח הממשלתית המקבילה. זאת, לעומת תוכנית לגיוס סכום של מיליארד שקל. גם חץ, מתברר, לא יכול לגייס כמה שירצה ובכל מחיר שירצה.
כתב: דרור מרמור