בנימין נתניהו/  צילום: אלכס קולומויסקי ידיעות-אחרונות
בנימין נתניהו ונוני מוזס / איור: גיל ג'יבלי
שלדון אדלסון / צילום: רויטרס
רון ירון ואבי בן טל / צילומים: אביגיל עוזי וירון ברנר
דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
אביב גלעדי / צילום: שלומי יוסף
אבי וייס / צילום: יונתן בלום
גולן יוכפז / צילום: אלון רון
אבי ניר / צילום: רונן אקרמן
אבי צבי / צילום: אודי פורטל
רביב דרוקר / צילום: רמי זרנגר
אילה חסון / צילום: יונתן בלום
מארק צוקרברג / צילום: רויטרס
אילנה דיין / צילום דנה קרן
אלדד קובלנץ וגיל עומר / צילומים: איל יצהר ויצחק הררי
שאול אלוביץ / צילום: יוסי כהן
אילן ישועה / צילום: יונתן בלום
רון אילון / צילום: איל יצהר
טל גרנות ופטריק דלהי / צילומים: רמי זרנגר
אלי עזור / צילומים: יוסי זליגר
עמית סגל / צילומים: אריק סולטן
ח"כ דוד ביטן / צילום: איל יצהר
גיא פלג וגידי וייץ / צילום: אייל בן יעיש - חדשות 2 וצילום מסך
אבי בר / צילום: יוסי צבקר
נדב איל / צילום: שלומי יוסף
עמוס שוקן וגיא רולניק / צילומים: יוסי כהן ויוסי זליגר
יונית לוי ודני קושמרו / צילומים: דור מלכה ותמר מצפי
תמר איש שלום / צילום: גיא כושי ויריב פיין
אראל סגל / צילום: תמר מצפי
ירון דקל / צילום: כפיר זיו
ניר שטרן / צילום: איל יצהר
מולי שגב / צילום: קובי קלמנוביץ'
ליאור שליין / צילום: שלומי יוסף
חיים יבין / צילום: רפי דלויה
נחום ברנע / צילום: עינת לברון
קלמן ליבסקינד / צילום: איל יצהר
רזי ברקאי/ צילום: יוסי זליגר
אמנון אברמוביץ' / צילום: יח"צ
קרן נויבך / צילום: איל יצהר
רוני דניאל / צילום: חיים דוד
גיא לרר / צילום: איל יצהר
בן כספית / צילום: תמר מצפי
שרון טייכר וערן זרחוביץ / צילום: שלומי יוסף
ברי בן ציון / צילום: דוד וינוקור
דוד בן בסט / צילומים: יוסי כהן
אדם סינגולדה וירון גלאי / צילומים: כפיר זיו ותמר מצפי
מתן חודורוב / צילום: ענבל מרמרי
קרן מרציאנו / צילום: אייל בן יעיש - חדשות 2
סיון רהב מאיר / צילום: איל יצהר
לוסי אהריש / צילום: תמר מצפי
חיים סלוצקי / צילום: איל יצהר
אדיר מילר / צילומים: אביב חופי
אווה מדז'יבוז' ויפעת בן חי שגב / צילומים: ענבל מרמרי ותמר מצפי
אסף הראל / צילום: גנאדי אוקראין
רני רהב / צילום: יחצ
גיא פינס  / צילום: עדי אורני
שער הדולר / צילומים: איל יצהר, דור מלכה ועינת לברון
ענני תקשורת / צילומים: אבשלום ששוני
ליאור פרידמן / צילום: שלומי יוסף
ניב רסקין / צילום: גיא כושי ויריב פיין
חגי סגל / צילום: שלומי יוסף
אסף ליברמן/ צילום: איל יצהר
גיא זהר / צילום: אלדד רפאלי
אביב לביא / צילום: איל יצהר
ברוך קרא / צילום: רונן פדידה
חיים ריבלין  / צילום: איל יצהר
הפקות המקור / צילומים: רמי זרנגר ואיל יצהר
סימה קדמון / צילום: תמונה פרטית
חנוך דאום / צילום: יח"צ
מוטי לביא ומאיר גל / צילומים: איל יצהר
יורי קגנוביץ' / צילום: איל יצהר
אלון שטרוזמן ואבי ארמוזה / צילומים: איל יצהר ורונן אקרמן
יואב יצחק / צילום: תמר מצפי
רינה מצליח / צילום: דור מלכה
תומר אביטל / צילום: יונתן זינדל
אלעד מן / צילום: שלומי יוסף
תמי מוזס ונדב פלטי / צילומים: תמר מצפי ועינת לברון
כרמלה מנשה / צילום: תמר מצפי
טלי מורנו / צילום: יח"צ
נגה ניר נאמן / צילום: ענבל מרמרי
הילה קורח ואברי גלעד / צילומים: טל גבעוני
אורלי וילנאי וגיא מרוז / צילומים: רמי זרנגר
המפיקים העצמאיים / צילומים: איל יצהר ותמר מצפי
עקיבא נוביק / צילום: ענבל מרמרי
דנה ויס / צילום: אייל בן יעיש - חדשות 2
אור הלר / צילום: איל יצהר
יואב גרוס / צילום: יונתן בלום
באסם גאבר / צילום: איל יצהר
פרנק מלול / צילום: תמר מצפי
אושרת קוטלר / צילום: איציק בירן
אמנון לוי / צילום: אלדד רפאל
מיקי יחימוביץ' / צילום: טל גבעוני
ירון ליכטנשטיין והדס מוזס / צילום: אביב חופי
דידי הררי / צילום: איל יצהר
יואב פרץ ואפרת דרור / צילום: איל יצהר
אביב הורביץ / צילום: יח"צ
רותם דנון / צילום: איל יצהר
ארגון העיתונאים / צילום: שלומי יוסף
ארטימדיה / צילום: איל יצהר
גבי בגס / צילום: יח"צ
בני מנשה / צילום: רפי דלויה
רועי שרון / צילום: רונן פדידה
שיבל כרמי מנסור / צילום: איל יצהר
שרון גל / צילום: דור מלכה
אלאור אזריה / צילום: רויטרס
אדיר מילר, צביקה הדר ורן שריג / צילומים: אביב חופי, רפי דלויה ורמי זרנגר
47

סדרות הסלפי
צביקה הדר, אדיר מילר, רן שריג

הטרנד החדש בטלוויזיה הישראלית הוא סדרות בהן השחקן מגלם את עצמו, וחושף, לפחות לכאורה,
את הצד הפחות מלבב שלו. אז מה הבעיה? שאף אחד מהם לא באמת הלך עד הסוף 

אחד השכלולים המבריקים שהכניסה הסדרה "המשרד" בז'אנר המוקומנטרי, היה "מבט שותפות הגורל": בכל פעם שהבוס חסר המודעות הביך את עצמו ואת הסובבים אותו, דמותו של העובד "השפוי", זה שאנחנו אמורים להזדהות עמו (טים בגרסה הבריטית, ג'ים בגרסה האמריקאית), מישיר מבט אל המצלמה, כאומר לצופים "אתם לא כאלה, אתם כמוני, נורמליים". בשנת 2008, בסדרה "אבי ביטר חי בסרט" - ספק ריאליטי, ספק מוקומנטרי - הצליח הזמר אבי ביטר להפוך על פיו את השכלול הזה, בקטע מופתי שלוקח פחות מ-10 שניות.

ביטר - שמעבר למוזיקה הוא גם כותב, מביים, מפיק, מככב, ובמקרים מסוימים גם התאורן, של סרטי קאלט קורעים מצחוק דווקא מפני שהם לא מתכוונים להצחיק - ניסה בסדרה להתברג בתעשייה המקומית "האיכותית", ולשם כך הוא עבר בתחנות הכרחיות, מלימודי קולנוע ועד בית ספק למשחק. אחת התחנות הייתה ספריית הווידיאו של "האוזן השלישית", שם ביטר זכה ליחס מזלזל ומתנשא מצד מוכרת שלקחה את הסיטואציה קצת יותר מדי ברצינות. בנקודה מסוימת, היא עוברת מהדלפק אל המדפים כך שגבה אל ביטר ופרצופה אל המצלמה, והיא מגלגלת עיניים כרוצה לומר "אתם, הצופים, ואני, מלגלגים על אנשים מגוחכים כמו ביטר". אבל מה שהיא לא הבינה, כמו רבים שהשתתפו בסדרה, הוא שהבדיחה היא עליה.

לאורך השנים הרבו סלבריטאים ישראלים, בהשראת האמריקאים והבריטים, לגלם את עצמם ולצחוק על עצמם. רשימה חלקית כוללת סדרות ריאליטי-מוקומנטריות ("המאסטרו" עם צביקה פיק, "מה זה השטויות האלה" עם עדי אשכנזי, "המתנחל" עם חנוך דאום, "הפוליאקובים" של משפחת פוליאקוב), וסדרות בדיוניות-לכאורה, שבהן השחקן/שחקנית מגלמים איזושהי גרסה של עצמם ("קרוב לוודאי" עם מאיר סויסה ומירי בוהדנה, "מעצר בית" עם טל פרידמן ואייל קיציס, "איש חשוב מאוד" עם יהודה לוי). לאחרונה נראה שהמגמה הזו מתחזקת עם גל סדרות מהסוג השני, כמו "מתלהבת" עם מיה דגן, "צומת מילר" עם אדיר מילר, "מסובך" עם רן שריג ו"לצבי יש בעיה" עם צביקה הדר.

חלק מהסדרות חינניות למדי, אחרות מבדרות ובלתי מזיקות, ומקצתן גם מעבירות דאחקות משעשעות על חשבון עולם הסלבס (הקוראות והקוראים מוזמנים להחליט לפי טעמם למי לשייך כל אחד מהסופרלטיבים) אבל לכולן יש מכנה משותף אחד: הן לא הולכות עד הסוף עם החשיפה האישית וההומור העצמי. רק בכאילו. בפועל, היוצרים שלהן מנסים ככל יכולתם להפוך את השחקנים לקריקטורות של עצמם, כדי שלא יהיה מקום לספק שהם לא באמת מתנהגים כך.

שריג, שאמנם לא נתן לדמותו את שמו, אך חשיפתו הגדולה ב"מחוברים" ובמקומות רבים אחרים לא מותירה מקום לספק בנוגע להשראה לסדרה, הוא זה שהתקרב הכי הרבה לרמת החשיפה הנדרשת מסדרות כאלה כדי שלא ייוותרו במשקל נוצה ויהפכו ליצירה משמעותית. אבל בסופו של דבר גם אצלו, הסדרה מציגה את האופן שבו הוא רואה את עצמו, ולא את הדרך שבה הוא באמת נראה במציאות.

ביטר, אם לחזור לדוגמה שלו, הניח את עצמו ואת חייו הפרטיים כחומר ביד היוצר (איתי שגב וערוץ ביפ). הוא נחשף מול המצלמה במלוא מבוכתו, בורותו, צרותיו הכלכליות - ואגב כך חשף דווקא את התעשייה המקומית במערומיה. צריך מידה רבה של אומץ כדי להגחיך את עצמך באמת - בלי שאיש יידע מה מזה מציאותי ומה מתוסרט - כך שתיוולד יצירה בעלת ערך אמנותי אמיתי (הקומיקאי האגדי אנדי קאופמן, להבדיל אלף אלפי הבדלות, עשה בדיוק את זה).

אבל יש בישראל שתי סדרות שכן חשפו באופן נפלא את נפשם של היוצרים שלהן, בלי שהם יגלמו את עצמם או שיהיו הדמויות הראשיות: "התסריטאי" הקודרת מאוד של סייד קשוע, ו"אורי ואלה" המופתית של דינה סנדרסון. שתיהן מכניסות את הצופים אל עומק הייסורים של אמנים בתעשייה המקומית - כתיבה וטלוויזיה אצל קשוע, מוזיקה אצל סנדרסון. ודווקא אצלן, בסדרות הבדיוניות לכאורה, מתגלים הצדדים האמיתיים, הקשים, המרגשים, המצחיקים ובעיקר האנושיים מאוד של האמנים שיצרו אותם. או במילותיו של אוסקר וויילד: "תן לאדם מסיכה, והוא יגיד לך את האמת".

מיקי לוי

{0}
{8}
{1}

{2}
{3}

{4}

{5}
{0}

{1}

{2}
{0}

{1}

{2}

תובנה ניהולית

{0}
{1}

{0}

{1}
{0}
{1}

כל הכתבות בגלובס על {7}