בנימין נתניהו/  צילום: אלכס קולומויסקי ידיעות-אחרונות
בנימין נתניהו ונוני מוזס / איור: גיל ג'יבלי
שלדון אדלסון / צילום: רויטרס
רון ירון ואבי בן טל / צילומים: אביגיל עוזי וירון ברנר
דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
אביב גלעדי / צילום: שלומי יוסף
אבי וייס / צילום: יונתן בלום
גולן יוכפז / צילום: אלון רון
אבי ניר / צילום: רונן אקרמן
אבי צבי / צילום: אודי פורטל
רביב דרוקר / צילום: רמי זרנגר
אילה חסון / צילום: יונתן בלום
מארק צוקרברג / צילום: רויטרס
אילנה דיין / צילום דנה קרן
אלדד קובלנץ וגיל עומר / צילומים: איל יצהר ויצחק הררי
שאול אלוביץ / צילום: יוסי כהן
אילן ישועה / צילום: יונתן בלום
רון אילון / צילום: איל יצהר
טל גרנות ופטריק דלהי / צילומים: רמי זרנגר
אלי עזור / צילומים: יוסי זליגר
עמית סגל / צילומים: אריק סולטן
ח"כ דוד ביטן / צילום: איל יצהר
גיא פלג וגידי וייץ / צילום: אייל בן יעיש - חדשות 2 וצילום מסך
אבי בר / צילום: יוסי צבקר
נדב איל / צילום: שלומי יוסף
עמוס שוקן וגיא רולניק / צילומים: יוסי כהן ויוסי זליגר
יונית לוי ודני קושמרו / צילומים: דור מלכה ותמר מצפי
תמר איש שלום / צילום: גיא כושי ויריב פיין
אראל סגל / צילום: תמר מצפי
ירון דקל / צילום: כפיר זיו
ניר שטרן / צילום: איל יצהר
מולי שגב / צילום: קובי קלמנוביץ'
ליאור שליין / צילום: שלומי יוסף
חיים יבין / צילום: רפי דלויה
נחום ברנע / צילום: עינת לברון
קלמן ליבסקינד / צילום: איל יצהר
רזי ברקאי/ צילום: יוסי זליגר
אמנון אברמוביץ' / צילום: יח"צ
קרן נויבך / צילום: איל יצהר
רוני דניאל / צילום: חיים דוד
גיא לרר / צילום: איל יצהר
בן כספית / צילום: תמר מצפי
שרון טייכר וערן זרחוביץ / צילום: שלומי יוסף
ברי בן ציון / צילום: דוד וינוקור
דוד בן בסט / צילומים: יוסי כהן
אדם סינגולדה וירון גלאי / צילומים: כפיר זיו ותמר מצפי
מתן חודורוב / צילום: ענבל מרמרי
קרן מרציאנו / צילום: אייל בן יעיש - חדשות 2
סיון רהב מאיר / צילום: איל יצהר
לוסי אהריש / צילום: תמר מצפי
חיים סלוצקי / צילום: איל יצהר
אדיר מילר / צילומים: אביב חופי
אווה מדז'יבוז' ויפעת בן חי שגב / צילומים: ענבל מרמרי ותמר מצפי
אסף הראל / צילום: גנאדי אוקראין
רני רהב / צילום: יחצ
גיא פינס  / צילום: עדי אורני
שער הדולר / צילומים: איל יצהר, דור מלכה ועינת לברון
ענני תקשורת / צילומים: אבשלום ששוני
ליאור פרידמן / צילום: שלומי יוסף
ניב רסקין / צילום: גיא כושי ויריב פיין
חגי סגל / צילום: שלומי יוסף
אסף ליברמן/ צילום: איל יצהר
גיא זהר / צילום: אלדד רפאלי
אביב לביא / צילום: איל יצהר
ברוך קרא / צילום: רונן פדידה
חיים ריבלין  / צילום: איל יצהר
הפקות המקור / צילומים: רמי זרנגר ואיל יצהר
סימה קדמון / צילום: תמונה פרטית
חנוך דאום / צילום: יח"צ
מוטי לביא ומאיר גל / צילומים: איל יצהר
יורי קגנוביץ' / צילום: איל יצהר
אלון שטרוזמן ואבי ארמוזה / צילומים: איל יצהר ורונן אקרמן
יואב יצחק / צילום: תמר מצפי
רינה מצליח / צילום: דור מלכה
תומר אביטל / צילום: יונתן זינדל
אלעד מן / צילום: שלומי יוסף
תמי מוזס ונדב פלטי / צילומים: תמר מצפי ועינת לברון
כרמלה מנשה / צילום: תמר מצפי
טלי מורנו / צילום: יח"צ
נגה ניר נאמן / צילום: ענבל מרמרי
הילה קורח ואברי גלעד / צילומים: טל גבעוני
אורלי וילנאי וגיא מרוז / צילומים: רמי זרנגר
המפיקים העצמאיים / צילומים: איל יצהר ותמר מצפי
עקיבא נוביק / צילום: ענבל מרמרי
דנה ויס / צילום: אייל בן יעיש - חדשות 2
אור הלר / צילום: איל יצהר
יואב גרוס / צילום: יונתן בלום
באסם גאבר / צילום: איל יצהר
פרנק מלול / צילום: תמר מצפי
אושרת קוטלר / צילום: איציק בירן
אמנון לוי / צילום: אלדד רפאל
מיקי יחימוביץ' / צילום: טל גבעוני
ירון ליכטנשטיין והדס מוזס / צילום: אביב חופי
דידי הררי / צילום: איל יצהר
יואב פרץ ואפרת דרור / צילום: איל יצהר
אביב הורביץ / צילום: יח"צ
רותם דנון / צילום: איל יצהר
ארגון העיתונאים / צילום: שלומי יוסף
ארטימדיה / צילום: איל יצהר
גבי בגס / צילום: יח"צ
בני מנשה / צילום: רפי דלויה
רועי שרון / צילום: רונן פדידה
שיבל כרמי מנסור / צילום: איל יצהר
שרון גל / צילום: דור מלכה
אלאור אזריה / צילום: רויטרס
אלאור אזריה / צילום: רויטרס
100

אלאור אזריה
החייל היורה

הרבה כבוד אין בבחירה הזאת. לא לאלאור אזריה, לא לצה"ל, לא לפוליטיקאים, לא לימין, לא לשמאל, וגם לא לתקשורת. אבל להתעלם, אי אפשר. מותק, המדינה השתגעה והפרופורציות מתו גם הן. 

הכדור שירה אזריה במחבל המנוטרל פילח גם את הרקמה הדקיקה והמעורערת שמנסה להחזיק יחד את החברה הישראלית המפוצלת - וזו לא הייתה שעתו היפה של אף אחד מהחלקיקים.

הכל בעצם התחיל לא באותה ירייה אלא בסרטון של פעיל "בצלם", עימאד אבו שמסייה, שהיה בזירת האירוע. בשעות שקדמו לחשיפת הסרטון, שידרו במהדורת החדשות ידיעה לקונית על חייל שנדקר בחברון ושני מחבלים שחוסלו. יש לשער כי אף שמצ"ח פתחה בחקירת הפרשה והמעשה הועבר לידיעת ראש הממשלה, האירוע היה מסתיים בשקט בתוך הצבא. אף אחד לא משלה את עצמו שלא היו דברים כאלו מעולם. אולם פרסומו של הסרטון חייב פעולה אחרת. מכאן, החלה התנהגות המאפיינת תרבות כאוטית שבה פועלים שני כוחות עיקריים: ממנפים מצד אחד ונגררים מצד שני.

הממנפים - במחלקה הזאת נמצאים בעיקר פוליטיקאים, מאביגדור ליברמן ונפתלי בנט, דרך אחמד טיבי ועד שרון גל, שפרשת אזריה נפלה לידיהם כפרי בשל. המבחן פשוט: אם אתם יכולים לדמיין מה דעתו של כל אחד מהארבעה, במי הוא צידד ומה היה לו לומר כשהפרשה נחשפה, ומה היה גודל הכותרות או מספר הלייקים שנגרפו - לפניכם עבודת מינוף חסרת בושה. לפחות שניים מהם כבר גזרו קופון אישי מאז.

הנגררים - גם פה נמצאים לא מעט פוליטיקאים, מזן ציני לא פחות מהזן הראשון, הבכיר שבהם הוא ראש הממשלה. בהתחלה שלל נתניהו את המעשה מכל וכל, ומיהר להצהיר כי "מה שקרה בחברון אינו מייצג את ערכי צה"ל", אולם ימים ספורים אחר כך הוא בדק מי הנהגים לצדו בכביש, חישב מסלול מחדש וכבר דיבר בנימה אחרת, ואף הרים טלפון לאביו של החייל היורה, כולו אמפתיה. ערכי צה"ל עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה.

התקשורת מצדה, נגררה אחרי הלך הרוח ברשתות החברתיות, ולא פחות מכך אחר התמיכה הפתאומית של ראש הממשלה, וכאן נרשם פיצול אוטומטי, כה צפוי, לשניים: התקשורת המזוהה עם הימין הלכה עם הנרטיב הקולני שמזכה את החייל ולעתים אף הופך אותו לגיבור. בתקשורת המיינסטרים שאינה מזוהה - אך בלאו הכי מלכתחילה נתפשת כמעוז שמאל - נתנו תגובת נגד שביקרה בחריפות את המעשה ואת תומכי החייל, וגם את שיחת הטלפון של נתניהו לצ'רלי אזריה. כלי התקשורת הללו גם הדגישו את התמיכה של אזריה בלה פמיליה, ב"צל" ובברוך מרזל, גילויים שאוטומטית מציבים אותו בשולי הימין הקיצוני.

גם בטוויטר, הרשת החברתית המועדפת על הברנז'ה, התפצל השיח מהר מאוד לשמאל וימין. אם מישהו ציפה להפתעות בקרב המצדדים והמסתייגים, לטענות יותר מורכבות, לאיזושהי דעה מקורית בטירוף הזה, לשמאלי שינקוט בעמדה ימנית, ולהפך, הוא התבדה. במובן הזה, הציוצים על פרשת אזריה משעממים מרוב שהם צפויים.

אין לשכוח את הסקרים. שוב ושוב נבדקו עמדות הציבור ביחס לפרשה, משל היינו בשנת בחירות ו"הילד (החדש) של כולנו" מוביל מפלגה זניחה שעשויה להפתיע עם מספר דו-ספרתי של מנדטים. אם הסקרים הללו תרמו משהו, היה זה לתחושת הכאוס וההתפוררות החברתית.

ואם כבר התפוררות חברתית, אי אפשר בלי לנצל עוד שסע פתוח: אשכנזים-מזרחים. באתר "העוקץ" קבעו כבר בסמוך לאירוע כי "לפנינו תסמונת הש.ג. (המזרחי) הקלאסית - כולם נתנו את ההוראה, בעיקר הרבה בכירים אשכנזים, אבל רק מי שנמצא למטה משלם את המחיר"; אחרי כמה שבועות תרם העיתונאי והפובליציסט הימני קלמן ליבסקינד את חלקו כשטען לאחר אחת מהפגנות התמיכה, כי "אם זה לא היה אלאור אזריה מרמלה אלא יהודה מהמכינה בעלי, יש לי תחושה שהיינו רואים אתמול בכיכר רבין גם את הציונות הדתית"; ובשלב הטיעונים לעונש העיד לטובתו של אזריה פרופ' יובל אלבשן, שאמר "האליטות לא הופיעו למשפט, אלאור נשאר לבד", וביקש להתחשב בחייל בטענה שנענש יותר מאחרים כי הוא מהפריפריה.

פרשת אזריה מתאפיינת בהיסטריה רבתי. הכל קורה ומסוקר בעצימות גבוהה, בעוד רגעי השפל הולכים ומתרבים, ומבוגר אחראי שינמיך את הלהבות - אין. להפך, כל מי שנוגע בה מוסיף עוד שמן למדורה. במהלך המשפט, לפני פסק הדין, וכמובן גם לאחריו עם קריאות בעד ונגד לחנינה. לפעמים פשוט נדמה שהגיע הזמן לומר לכולם - פוליטיקאים, עיתונאים, טוקבקיסטים ואנשים שמעבירים בווטסאפ הודעות טקסט ארוכות בנושא, או את העצומה לחתימה על בקשת חנינה - רק מילה אחת, במחילה: תסתמו.

כי אחרי הכל, כשטירוף המערכות סביבו יסתיים, תיאלם תרועת הציניקנים, הוא יתרחק מאור הזרקורים, ירצה את עונשו, ואולי קצת יתבגר, אלאור אזריה יצטרך להתמודד - לבדו - עם האמת הקשה: הוא הרג אדם, אמנם מחבל, שהיה חסר אונים.

חגית מהלא בן-משה

{0}
{8}
{1}

{2}
{3}

{4}

{5}
{0}

{1}

{2}
{0}

{1}

{2}

תובנה ניהולית

{0}
{1}

{0}

{1}
{0}
{1}

כל הכתבות בגלובס על {7}