למה אנחנו מפסיקים לאהוב?

רומנטיקה? נפש תאומה? הכירו את הנוראפינפרין, הדופאמין והפנילאתילאמין - החומרים הכימיים שאחראיים במוח על מה שאנחנו מכנים אהבה. למה לא כדאי להיפרד אחרי 12 שנות נישואין? התשובות בפנים

08/09/2011, 14:06

שלוש משימות רציניות מעסיקות את פרופ' צבי נאור מדי בוקר כשהוא פוקד את המעבדה שלו בקומה השישית של בניין שרמן בקמפוס אוניברסיטת תל אביב. "אנחנו עובדים על מנגנון הפעולה של הורמוני המין במוח, על מנגנון הפעולה של הורמוני המין בסרטן הערמונית, ועל מנגנון חדירת הזרע לביצית - בבני אדם", מגלה הפרופסור, איש המחלקה לביוכימיה ולביולוגיה מולקולרית.

אבל זה במעבדה, בשעות היום. בערב, אחרי שהוא נפרד מהמבחנות ומהדוקטורנטים, הוא מתמסר למה שבאור יום לא אמור לעניין מדען מסוגו: "הכימיה של האהבה" הוא קורא לזה, כשם ספרו שיצא לאור לאחרונה בהוצאת אסטרולוג.

"אהבה היא מותרות, מדענים רציניים לא מתעסקים בה"

נאור מעיד על עצמו שהוא תולעת ספרים. בסקרנות טיפוסית הוא עוקב כבר שנים אחרי כל המחקרים שמוסיפים משהו למאגר הידע האנושי על אהבה בקרב בני אדם, ולעתים גם בקרב בעלי חיים. יש ביניהם מחקרים מתחום הפסיכולוגיה, אבל בעיקר מעסיקים אותו מחקרים מתחומי המדע - כאלה שבהם וידויו קורע הלב של מיסטר דארסי על אהבתו המנוגדת לכל היגיון למיס אליזבת בנט הוא בעצם ביטוי מילולי לעלייה בריכוזם של שלושה נירו-טרנסמיטורים בשלושה אזורים שונים במוח, או מחקרים שעל-פיהם התמסרותה של אנה קרנינה לרומן הבוגדני עם ורונסקי היא למעשה מאמץ לשמור על מינוני הנירו-טרנסמיטורים באותם שלושה אזורים במוח.

"אהבה חשובה לבני אדם", מכריז נאור, "אבל לא מקבלים עליה כסף למענקי מחקר. כדי לקבל כסף למחקר צריך לעבוד על סרטן או על השמנת יתר; אלה שני התחומים שגורמים היום לקרנות לפתוח את הכיס. אהבה היא מותרות, לכן מדענים רציניים לא מתעסקים בה, אלא אם כן זה בא מהצד, באגביות, בזמן שהם מנסים לרפא כל מיני מחלות".

אבל למרות מעמדה השולי של האהבה בסדר היום של קרנות המחקר, בשנים האחרונות הצטבר לא מעט מידע חדש על ביטוייה הביולוגיים, מידע שאילו היה מצליח לדלוף אל מעבר לחומות הקהילה המדעית היה ודאי מצליח להרגיע לא מעט זוגות במשבר ולגרום למטפלים הזוגיים לרענן מעט את ארסנל הקלישאות שלהם.

המסוגלים, המשוגעים והעוורים

"המדע גילה שיש שלוש קבוצות של אנשים", חושף פרופ' נאור. "מרביתנו נורמטיביים. מסוגלים לאהוב. אבל בקצוות אפשר למצוא את 'משוגעי האהבה', שקופצים מאחד לאחר, במספר שווה בין גברים ונשים, ומנגד את 'עיוורי האהבה' - אנשים שלא מסוגלים להתאהב. בקבוצה זו יש רוב מוחץ לגברים. התברר גם שעיוורי האהבה חלשים במתמטיקה".

- סליחה?

"כמו שהסברתי קודם, המידע על אהבה מגיע משולי המחקר. עיוורי האהבה הגיעו לקליניקה מסיבות אחרות. הייתה להם רמת טסטוסטרון נמוכה בדם, אז הם באו למרפאה בהרווארד, למחלקה של ביל קראולי. הוא החליט לתת להם טסטוסטרון, ואז ראה שהאשכים שלהם גדלים ושחל אצלם שיפור בחשק המיני, ביכולת שלהם לאהוב - וגם שיפור במתמטיקה, אם כי הם עדיין לא הגיעו למספרים של הנורמטיביים".

- אבל איך בכלל מצטלב מידע על אהבה עם מידע על כישורים במתמטיקה?

"כי כשעושים ניסוי כזה גדול בהרווארד, מנסים להוציא ממנו את המיטב ואת המרב. אם כבר יש קבוצת נערים גדולה, אז למה שלא נפגיש אותם גם עם פסיכולוגית ונלמד עוד כמה דברים? רק כך גילה המדע שעיוורי האהבה, כמו גם משוגעי האהבה, סובלים מחוסר איזון של שלושת החומרים הכימיים שמכונים לפעמים הורמוני האהבה", אומר נאור, ומיד שב וחובש את כובע המדען ומתקן: "אפילו שאלה לא הורמונים, אלא נירו-טרנסמיטורים - מתווכים עצביים".

האהבה היא כמו סם

כדי להסביר את התגלית הגדולה באמת על האהבה נוטל נאור את המחברת שלי ומתנדב לרשום בה את השמות המסובכים של אותם שלושה חומרים כימיים, הורמוני האהבה שהם בעצם לא הורמונים: נוראפינפרין (קרוב משפחה של האדרנלין), דופאמין (מוליך עצבי שמחסור בו הוא מביטוייה של מחלת פרקינסון), ופנילאתילאמין (ובקיצור: PEA). "אלה שלושה חומרים שיש להם מגוון אדיר של תפקידים בגוף, שאחד מהם הוא שבזמן ההתאהבות הם עולים בשלושה אזורים במוח", פותח נאור, וממהר להמשיך לתפנית הראשונה בעלילה.

"זה הגוד ניוז. הבד ניוז הם שזו אותה תופעה המוכרת מעולם ההתמכרות לסמים, שנקראת דה-סנסיטיזציה - שמעוררת את הצורך של מסוממים להעלות כל הזמן את מינון הסם כדי ליהנות מאותה עוצמת סוטול. גם כאן, כעבור שלוש-ארבע שנים של אהבה, המוח כבר לא מתרגש מהמינון המוכר של החומרים, והיות שהמינון לא עולה, יש צניחה באהבה ומשבר זוגי".

בגידה - או שבירת שגרה

נאור מחליף שוב כובעים ומסביר שדווקא יש לזה כמה פתרונות. "בביולוגיה יש מה שמכונה אפקט קולידג', על-שם הנשיא ה-30 של ארצות הברית, קלווין קולידג'. מסופר על כך שיום אחד הלכו הנשיא קולידג' ורעייתו לחוות עופות, וכעבור כמה זמן הם פנו לסיורים נפרדים במקום. המדריך של אשת הנשיא סיפר לה על כך שתרנגול אחד יכול לבעול שמונים פעם בלילה. בתגובה, אמרה לו האישה שילך ויספר את זה לנשיא. כשקולידג' שמע את זה, הוא שאל את המדריך עם כמה תרנגולות קיים התרנגול יחסי מין, והמדריך ענה: שמונים. אז הנשיא אמר לו, עשה טובה וספר את זה לאשתי.

"הנמשל ברור. אם לכל אחד מבני זוג יהיו הרפתקאות מיניות מהצד, מבלי שהצד השני יידע על כך, מינון החומרים הכימיים במוח יעלה. זו הדרך הבוגדנית לעשות זאת. דרך שנייה היא שבירת שגרה. להפתיע זה את זה. חופשה מפתיעה, מתנות. גם הם מעלים את מינון החומרים במוח".

אבל לפני שג' יפית מתחילה לשווק לנו חבילות נירו-טרנסמיטורים דיאטטיות לרגל יום הנישואים השלישי, ממהר נאור להוסיף שבתום ארבע שנים יחד שום שטיק כבר לא יעבוד. "אחרי ארבע שנים יחד, שלושת החומרים עוברים מערוץ אחד לערוץ שתיים, שבו יש רק חומר כימי אחד: אנדורפין. גם הוא פועל במרכזי האהבה במוח וגורם להרגשה של אהבה".

- מה ההבדל בין האהבה שמספק האנדורפין לבין האהבה של שלושת הנירו-טרנסמיטורים הקודמים?

"בואי נאמר זאת כך: באהבה הראשונה המאוהב ישמח לנסוע לסן פרנסיסקו באמצע הלילה על חשבונו רק כדי לפגוש אותה, ואז הוא גם ירוץ בים ויצייר לבבות על החול עד שהגלים ישטפו את החצים. באהבה השנייה, של האנדורפין, במקסימום שבמקסימום הוא יעלה על אוטובוס אגד וייסע לצפת, ויאמר לעצמו: נו טוב, אני אקח אותה איתי ובדרך גם ארוויח את פסטיבל הכלייזמרים".

האנדורפין, מבהיר נאור, הוא אותו חומר שריכוזו עולה בתום אימון כושר אינטנסיבי. "הוא גם משכך כאבים מצוין, והמחקר גם הראה שאם מאבדים מישהו קרוב, מינון האנדורפין בגוף יורד".

- יש משהו שמקשר בין כל הפעולות השונות של האנדורפין?

"זו שאלה שאולי אענה עליה ב'כימיה של האהבה 2'", משיב נאור ומשרבט משהו על אחד הניירות שלו, "כדי שאני אזכור".

הורמון החיבה

אלא שגם האנדורפין לא יהיה שם לנצח. בתום עוד ארבע שנים של קשר זוגי, המתוחזק בעזרת אפקט קולידג' או שבירת שגרה (תלוי במצפונם של בני הזוג), מגיע גם תורו להתעייף.

"ואז, אחרי שמונה שנים יחד, נכנס הורמון אחר - הפעם באמת הורמון - האוקסיטוצין, אותו הורמון הגורם להשריית לידה. גם הוא מגיע לאותם שלושה אזורי אהבה במוח ומתחזק את האהבה. מכנים אותו הורמון החיבה. זה השלב שבו כבר חושבים על דירה וכסף, השלב שבו תדירות יחסי המין יורדת, ומה שיש בין בני הזוג זה בעיקר חיבה ואינטרסים משותפים. מה שחשוב לאישה בשלב הזה הוא גידול הילדים. יותר חשוב לה שהילדים יקבלו 100 במתמטיקה מלשבת עם האיש בבית קפה. האיש, שמרגיש שהאישה מעוניינת יותר בילדים, ישקיע יותר בעבודה, וזה יבוא לידי ביטוי בנוכחות שלו בבית. זו סוציוביולוגיה".

"לא לרוץ להתגרש"

נתון שמשמח את נאור עד מאוד הוא שכל המידע המדעי הזה מתבטא היטב גם באמצעות שיעורי הגירושים. "כשבודקים זאת, באמת יש פיק במספר הגירושים כעבור ארבע שנים, כעבור שמונה שנים וכעבור 12 שנים. במיוחד אחרי 12 שנים". מ.ש.ל.

הרבה לפני הגירושים והאהבה המתונה של עידן המשכנתה ישנו בכל זאת פרק הזמן המתוק שבו הכול החל. הנחשול המצמרר ברכותו הסוערת ששוטף את חדרי הלב, מציף את הראש ומטביע את הגוף. רגע ההתאהבות. "בזמן ההתאהבות הרמה של שלושת הנירו-טרנסמיטורים עולה ומפעילה את האזורים במוח, ואז את מרגישה אהבה".

- מה שגורם לתחושת ההתאהבות זו האינטראקציה עם אובייקט ההתאהבות? או שאנו מתאהבים במישהו אקראי כשמינון שלושת החומרים עולה? מה הסיבה ומה המסובב?

"מה שגורם להתאהבות זו האינטראקציה, ורק האינטראקציה".

- מה הופך אדם מסוים למושך עבורנו?

"לפי המשנה יש כזה דבר זיווג משמיים. זו התפיסה הדטרמיניסטית. מה שלא תעשה, בן או בת הזוג מחכים לך. במדע יש הסברים אחרים. הסבר אחד הוא שאנו בעצם מבקשים להתחתן עם ההורה. הגבר עם אמו, והבת עם אביה. כשהאימא גומלת את בנה מהנקה, נקטע חלום הקרבה בינו ובין אמו, ואז הוא מחפש את האישה הכי דומה לה. כשמגיעה לביקור בת דודתו הוא מצלם את דמותה במוחו ומאפסן את הזיכרון. בגיל 20, כשהוא כבר יסתובב בחוץ ויחפש בת זוג, הדמות הזו תצוף כמודל.

"תיאוריה אחרת אומרת שמה שחשוב זה הריח. יש לנו 32 אלף גנים, ומתוכם כ-800 מוקדשים לריח. לא ייתכן שהאבולוציה ייחדה כל-כך הרבה גנים רק כדי להריח בושם. הסיבה לכך שיש כל-כך הרבה קולטני ריח במוח היא כדי למצוא את בן או את בת הזוג. דרך הריח אנחנו בונים פרופיל גנטי, כדי לבדוק עד כמה בת הזוג הפוטנציאלית דומה לכימיה של האימא. לא קרובה מדי, כי זה כבר גילוי עריות, ולא רחוקה מדי, כי אז היא שימפנזה. בת דודה מדרגה רביעית היא האידיאלית ביותר".

המודל האיסלנדי

- דווקא היא? איך הנתון הזה התברר?

"זו עבודה מאיסלנד. איסלנד היא מאוד מעניינת מבחינה גנטית. האוכלוסייה מונה רק 300 אלף איש, ומרבית התושבים מסרו דגימת רוק לצורכי דנ"א, אז רובם ממופים גנטית. פרט לעובדה המעניינת שהם כולם צאצאים של שלוש אימהות, חוקרים השתמשו במאגר המידע הנדיר הזה כדי לברר מה היתרון בנישואים מסוימים. לשם כך הם יצרו מפה גנטית של האיסלנדים, ואז ספרו את מספר הצאצאים לכל זוג. כי רק מספר הצאצאים הוא ממד מתמטי בר סמכא לחוזק הקשר. ככל שיש יותר ילדים, זה סימן שהקשר החזיק מעמד זמן רב יותר. ואז הם גילו שבת זוג שהיא בת דודה מדרגה רביעית היא בת הזוג האידיאלית, עם מספר הילדים הגדול ביותר".

-יש טיפוסים אנושיים מושכים יותר מאחרים?

"גברים נמשכים לנשים צעירות, יפות ופוריות. עם שדיים גדולים, כי אבולוציונית מה שמעניין אותם זה פריון. נשים רוצות רק ביטחון כלכלי - צאצאים הן יכולות לעשות עם כל מיני גברים, אבל כדי לגדל ולכלכל את הילדים צריך בן זוג מצליח".

- איך מגלים אם אישה היא יפה זה די ברור; אבל איך אישה יכולה להריח הצלחה?

"אתמול אשתי ואני פגשנו דוקטורנט שלי. אחר כך אשתי אמרה לי שהוא מתלבש טוב ממני ומריח טוב ממני. 'למה אתה לא יכול ללכת עם חליפה ועניבה?'. ובאמת אני יודע שיש לדוקטורנט הזה הרבה מאוד נשים המחזרות אחריו.

"באחד המחקרים בדקו את גודל התשר שנתנו סטודנטים למלצריות בבר. התברר שהם נתנו את התשר הכי גדול למלצריות שהיו הכי קרובות לביוץ שלהן. סימן שיש לנו כושר להבחין במגוון דברים, אולי דרך חוש הריח. אולי גם להצלחה יש ריח. ואם לא, תמיד אפשר לבדוק אם הגבר עונד שעון יקר, כמו זה של ביבי, של ברק ושל אולמרט".

- ולאינטלקט אין שום חלק במשיכה?

"האינטלקט חשוב מאוד, אבל לא ברור באיזה שלב של המפגש האינטלקט בא לידי ביטוי. המטרה של הדייט הראשון היא להבטיח את קיום הדייט השני. גם נשיקה היא דרך לאסוף מידע. מתוך 12 העצבים הגולגולתיים, חמישה מרוכזים באזור הפה. אז כשנוצר מגע באזור השפתיים, חמשת העצבים האלה מתגרים, ובעזרתם אפשר להשיג מידע על בריאות הפרטנר ועל פוריותו".

- האם איש או אישה שנוטים להתאהב במי שפוגע בהם סובלים מבעיה כימית?

"לדעתי זה פסיכולוגי ולא כימי, בניגוד לעיוורי האהבה, שלא מסוגלים להתאהב, שאצלם זו בעיה כימית".

- ויש לבעיה הזו פתרון תרופתי? איזו קפסולה?

"עדיין לא, כי עוד אין לנו דרך להוביל את הכימיקלים למקום הנכון במוח. ההשערה היא שמתן טסטוסטרון יעזור. גם לגברים וגם לנשים. אבל זה עדיין לא מותר לשימוש".

"תעברו את זה בשלום, כמו שפעת"

- איך המידע הכימי הזה היה יכול לעזור לפסיכולוגים ולמטפלים זוגיים?

"אם לקראת ארבע שנות זוגיות מרגישים שינוי, לא צריך לרוץ להתגרש. זה קורה לכולם. זה מה שמטפלים זוגיים צריכים לומר. סעו למלון בצפון. תעברו את זה בשלום. כולם עוברים את זה. כמו שפעת. כשזה קורה לנו אנחנו בטוחים שזה עובר רק עלינו, כשלמעשה מה שצריך זה להיות בבית שבוע ולנוח".

בספר, כמו במהלך הראיון, מקפיד נאור להתפייט בשבח האהבה. הוא מבהיר חזור והבהר כי גילויי המדע לא אמורים לרצוח את הרומנטיקה. "האהבה היא אחד הרגשות הנעלים שיש לנו. אין צורת התבטאות יפה יותר מ'שיר השירים'. הלוואי שהייתי יכול לשורר לרעייתי כאלה מילות אהבה. לכן חשוב לי שזה שאני מנסה להבין את סודה של האהבה לא יפגע ביופייה".

- ממה בדיוק אתה חושש?

"נניח שאנחנו הולכים לשמוע את ארתור רובינשטיין מנגן את הקונצ'רטו מספר 2 לפסנתר של שופן, היצירה האהובה עליי, ושנינו מגיעים לשיא של התענגות נפשית. אחר כך אנחנו עולים לבמה ונותנים לנו רשות לברך את הפסנתרן המנוח ולחפש את סוד המוזיקה. אנחנו מרימים את מכסה הפסנתר ורואים מיתרים ממעיים של פרה - כך היה פעם - ומה שדופק עליהם זה שני מקשים מקרש מצופה פרווה. בעצם, הנגינה היא פטיש על מעיים של פרה. אלא שאת ואני יודעים שהמוזיקה היא גם הרבה יותר מזה. זה אף פעם לא רק המכניקה - לא במוזיקה וגם לא באהבה".

צבי נאור / צלם: תמר מצפי


מגזין G - עדכונים בטוויטרהכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון החדש הקלקגלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
טוקבקים
נושא
"גלובס" מעודד שיח ראוי ומכבד. אנא הימנעו מתגובות מסיתות, משמיצות, גסות ו/או פוגעניות
טוען תגובות...טוען
טען תגובות נוספות
 

פוסטים נוספים