מדוע אנו חולמים?

כיצד המוח שלנו מייצר חלומות, למה הוא עושה זאת והאם יש תועלת כלשהי בניתוח החלומות שלנו? השאלות הללו מעניינות את האנושות אלפי שנים. בתקופות קדומות נחשבו חלומות למנבאי העתיד או למסר מן האלים, בעת הנוכחית חלומות מוסברים בשפה פיזיולוגית.

בין שני הקצוות הללו קיימת הפסיכולוגיה שטוענת כי חלומות הם חלון חשוב לנפש האדם. האם בעידן שבו הניורולוגיה מקלפת בהדרגה את המסתורין מהחלומות, עדיין יש לגישה הזו מקום, או שמא היא רלוונטית למדע המודרני כמו הסברה כי החלום מנבא את העתיד?

ב-1900, יצא לאור הספר "פשר החלומות" של זיגמונד פרויד. על-פי הספר הזה, כשאנחנו הולכים לישון, נרדמים גם החסמים המונעים מאיתנו במהלך היום את הגישה אל התת-מודע, וכל היצרים הלא מודעים שלנו רשאים לעלות לפני השטח. אולם, גם בשינה היצרים לא יוצאים לגמרי אל החופשי והם מוחבאים תחת סמלים, וזאת כדי להגן עלינו מעצמנו. לכן במקום לחלום על אורגיה לוהטת עם קרובי משפחה, אנחנו רואים בלילות את עוגיפלצת מפריח בועות סבון.

כדי להבין מה באמת ניסינו להגיד לעצמנו ולא הסכמנו לשמוע, אומר פרויד, עלינו לגשת לפסיכולוג שיעזור לנו לפענח את החלום הן על בסיס האסוציאציות האישיות שלנו, והן על בסיס סמלים קבועים וידועים מראש. כך, נחש, רובה ועניבה מסמלים איבר מין זכרי, אבל מקטרת היא רק מקטרת.

על רקע ההתעקשות של פרויד על הסמליות הגורפת הזו והקישור של רוב החלומות ליצרים מיניים מודחקים, התגלעו חילוקי דעות חריפים בינו לבין התלמיד שלו קרל גוסטאב יונג. האחרון טען כי לא ניתן לפענח חלום באופן חד משמעי וכי אין סמליות קבועה, אלא לכל חלום פירושים אפשריים שונים על פי האדם החולם אותו. עם זאת, יונג האמין גם כי ישנם חלומות אשר מקורם בחלק קדמוני של בני אדם, בזיכרונות משותפים שהוטמעו בנו דרך התורשה והתרבות.

שטף כימיקלים ותו לא?

הגישות של פרויד ויונג עברו שינויים רבים אך שרדו עמוק לתוך המאה ה-20, עד שנות ה-70, עת הגיעו המקטרגים העיקריים. מי שנחשב כנמסיס של פרויד בתחום החלומות הוא פרופ' ג'ון אלן הובסון מאוניברסיטת הרווארד, שב-1977 פרסם מאמר ובו הכריז כי מצא את הבסיס הנוירולוגי לחלומות.

הובסון טען אז כי חלומות נובעים משטף של שינויים ביוכימיים שעובר המוח כדי להיכנס לשלב החלום של השינה (שלב ה-REM, שלב תנועות העיניים המהירות).

כשהכימיקלים הללו מציפים את המוח הם מעוררים כל מיני נוירונים והמוח נשטף ברגשות ובתמונות. הניסיון הקלוש של המוח לעשות סדר בכל הגירויים הללו יוצר עלילה, די רנדומלית, ואין בה מאבק בין יצרים ובין הרצון להסתירם.

אולם גם הובסון והמצדדים בתפיסתו שינו מאוחר יותר את גישתם. לפי הגישה החדשה ייתכן שדווקא אזור המוח האחראי על רגשות הוא שמעורר את החלום. בספרו האחרון טען הובסון כי מעולם לא התכוון לומר כי חלומות הם חסרי משמעות וכי אפילו הוא עצמו מפרש את חלומותיו ומחזיק "יומן חלומות" ליד המיטה. אלא שהחלק המעניין בחלום, הוא אומר, אותו חלק שמעיד משהו עלינו, לא קורה ברגע ההיווצרות של הדימויים - זה עדיין עניין רנדומלי לתפיסתו - אלא ברגע שבו אנחנו מנסים לעשות בהם סדר, אם במהלך החלום עצמו כשהמוח יוצר סיפור מן הדימויים, או אם ברגע שאנחנו קמים ומנסים לפרש את החלום.

פרופ' אילן טרבס, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" מקבוצת הכללית, מסכים עם הובסון באופן כללי. "פרויד ראה בחלום דרך המלך אל הלא מודע, ואילו הפסיכואנליזה העכשווית מתייחסת אל חלום כיצירה משותפת של המטפל והמטופל. "החלומות מאפשרים מגע עם אזורי נפש שהחולם אינו במגע איתם", הוא ממשיך, "לכן העיבוד של החלום יכול להיות הזדמנות לאינטגרציה יותר טובה של אספקטים שונים של העצמי. נניח, אם אני רוצה לראות את עצמי כמישהו מפרגן ואני חולם על מישהו יותר חמדני או קנאי - אלה כנראה אספקטים שאני מתקשה לקבל ולהכיר בהם כשייכים לי".

טרבס טוען כי מעשה פענוח החלום הוא עבודה משותפת של המטפל והמטופל, ולאירוע פענוח החלום יש משמעות רבה גם ברמה הבין אישית. "התפיסה של היום היא כי פענוח החלום הוא מרחב משחקי שבו המטופל במרכז, אך גם למטפל ישנן האסוציאציות שלו, וכך אפשר להגיע אל תכנים שמבטאים את הקשר שנוצר בתוך המרחב הטיפולי".

בסופו של דבר, אין להתכחש לכך שחלומות מרגישים בעלי ערך בעיקר ככל שאנחנו הולכים וחופרים בהם. "הרבה פעמים המטופלים מביאים אליי חלום, ואומרים 'זו שטות לא חשובה'. ואז אחרי הפירוש הם אומרים 'וואלה, לא חשבתי על זה'", אומר טרבס.

חוזרים למקום האירוע

אתגר חשוב נוסף לגישה הפסיכואנליטית של החלומות הגיע מישראל, מהחוקר פרופ' פרץ לביא, היום נשיא הטכניון. לביא גילה כי ניצולי שואה שאינם זוכרים את החלומות שלהם, זוכים לאיכות חיים טובה יותר על-פי דיווחיהם ועל-פי התבוננות חיצונית.

המחקר הזה הוא לכאורה עדות ניצחת לטובת ההדחקה ונגד הגישה הפסיכואנליטית שלפיה ריפוי טראומות מצריך צלילה אל הלא מודע. פירוש חלומות רק יזיק, על-פי גישה זו.

מחקרים נוספים בניצולי טראומות הראו כי אצל מי שאינם מצליחים להתגבר על הטראומות, ומוגדרים כסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית (PTSD), יש ככל הנראה איזו שהיא פגיעה במנגנון של עיבוד הזיכרון. במקום שכל היזכרות באירוע תעמעם מעט את השפעתו הרגשית, כפי שקורה אצל רובנו, הרי שהזיכרונות והחלומות הסיוטיים של הסובלים מ-PTSD, נותרים חדים וחריפים בדיוק כמו ביום האירוע עצמו.

"מנגנון ההדחקה נועד להגן עלינו, ולעיתים הוא מועיל - במחיר של חיים מעט יותר שטחיים", אומר טרבס. "אולם אליי לא מגיעים לטיפול אנשים שההדחקה שלהם הצליחה, אלא מי שההדחקה שלו גורמת לו מצוקה".

מה יכולה לעשות הפסיכולוגיה עבור מי שההדחקה שלו לא הצליחה? בין היתר, הוא להוציא את הזיכרונות שלו לאור, לאוורר אותם, ולארוז אותם מחדש בצורה יותר ידידותית למשתמש.

בשנים האחרונות מסתבר כי זוהי כנראה גם המטרה העיקרית של החלום.

פרופ' אבי שדה, מנהל המעבדה לבעיות שינה אצל תינוקות וילדים באוניברסיטת תל-אביב, מסביר כי הגישה החדשה ביותר אומרת כי המוח מכוון את החלימה, ככלי לעיבוד הזכרונות והמידע שנצברו במהלך היום או הימים האחרונים.

"בעת החלימה רואים פעילות באזורים במוח האחראים על למידה ועל בניית הזיכרון לטווח רחוק, ניתן לראות כי כאשר מפריעים לאנשים לישון בכלל ולחלום בפרט, הם מצליחים הרבה פחות ביצירת זיכרונות לטווח רחוק.

"אפשר לדמות זאת לספרנית שמנצלת את הזמן אחרי שכולם הלכו, כדי לשים את כל הספרים כל אחד במקומו", אומר שדה. "ידוע כי המוח עובד במהלך השינה, לעיתים אפילו יותר קשה ממה שהוא עובד בערות".

חלימה משפרת את כל סוגי הזיכרון: זיכרון מוטורי, זיכרון נרטיבי (של האירועים שהתרחשו בחיינו), זיכרון דקלרטיבי (של עובדות) וגם זיכרון רגשי. ודרך הדלת הזו, פרויד עושה כניסה מחודשת.

"מסתבר כי המוח משתמש בחלומות לא רק כדי לעבד אותם קוגניטיבית, אלא גם כדי לעבד אותם רגשית", אומר שדה. "מסתבר כי אנשים שמפריעים להם לישון ובמיוחד שמפריעים לשנת החלום שלהם, מתנהגים ביום למחרת באופן יותר אימפולסיבי ורגשי", הוא אומר. לעומת החולמים, אלה שנמנע מהם חלום נראים כמי שלא עברו עיבוד רגשי של החוויות שלהם.

"בכך, ההשפעה של החלום דומה מעט להשפעה של הטיפול הפסיכולוגי. היא מאפשרת איזה שהוא עיבוד מחדש של החוויות שלנו אבל באופן מושכל, כמתבוננים מן הצד. לכן יש הקוראים לחלום 'הפסיכותרפיה המתרחשת בעת השינה'".

אם כך, ייתכן מאוד שרגשות עזים מתעוררים בנו במהלך השינה וייתכן כי המוח מטפל בהם, מסדר ומעדן אותם, במטרה לעדן את ההתייחסות הרגשית שלנו אליהם מחר.

כלומר, החלומות הופכים רגשות שלנו לכאלה שאנחנו יכולים לחיות איתם, בדיוק כפי שאמר פרויד. אולם, הגישה הזו שונה מזו של פרויד בכך שהיא אומרת שאין בהכרח סמליות עמוקה בחלומות אלא הם יכולים להיות שקופים למדי, לפחות בהקשר הרגשי שלהם.

"אני לא בטוח שעצם החלום הוא מה שמשפר לנו את החיים", נותר טרבס סקפטי. "אדם שחולם וזוכר חלומות יכול להתחבר כך לעולם הפנימי שלו, אך השאלה היא מה יעשה עם החיבור הזה. כיום נוטים לדבר בפסיכואנליזה על היכולת שלנו לחלום במשמעות רחבה יותר - לא רק בלילה.

"היכולת לדמיין, לרצות דברים, לעכל ולהכיל את הדברים שמתרחשים בעולם הפנימי שלך, ולהשתהות איתם. לעיתים - זו ההגדרה של מטרת הטיפול: ללמוד לחלום".

היפהפייה הנמה על ספת הפסיכולוג

ומה עם יונג? האם גם לגישת הלא מודע הקולקטיבי, שאגור בתוך המוח הפרימיטיבי, הייתה עדנה בחקר החלומות המודרני?

ד"ר רוית ראופמן, פסיכולוגית ומרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, חקרה את הקשר בין חלומות למעשיות עממיות. "קראתי מאות סיפורי חלום. ומסתבר שרעיונות שהופיעו במעשיות כמו כיפה אדומה, עוץ לי גוץ לי או היפהפייה הנרדמת, שצצים בכל התרבויות, מופיעים גם באופן שכיח בחלומות שאני בחנתי.

"כך למשל, מעשיית כחול הזקן, אשר עוסקת באישה שנשואה לגבר מפחיד שהיו לו נשים רבות לפניה. יום אחד היא מגלה את גופות כל הנשים שהיו לו לפניה, ומבינה שהיא הבאה בתור.

"נשים רבות מגיעות אליי עם חלום המייצג פחד עצום מגבר, מאיזו אלימות שהוא עלול להפעיל אם הן יגלו סוד לגביו שאסור להן לגלות. אותן נשים חרדות מאוד סביב השאלה מה החלום אומר על מערכות היחסים שלהן".

באותו האופן, ייתכן שנשים החולמות שהן יולדות תינוק בגודל אצבע, או משאירות את התינוק שלהן ביער, יירגעו לשמוע שאלה תמות נפוצות באגדות בכל העולם.

ראופמן מציינת כי עיקר פירוש החלומות הוא עדיין אישי וסובייקטיבי, אך אין להתעלם מההיבטים התרבותיים. "ישנו חיבור בין הפסיכולוגיה והפולקלור שכמעט ונזנח בשנים האחרונות", היא אומרת. "החיבור הזה מבטא יסודות תרבותיים אבל הוא מבטא גם יסודות קדם תרבותיים".

למשל, ייתכן שהאגדות על אנשים שישנו שנים רבות, כמו היפהפייה הנמה, קשורים לבעיה נוירולוגית שיש לאנשים מסוימים עם היקיצה. "הפסיכולוגי, הביולוגי והתרבותי, נפגשים במעשיות ובחלומות", מסכמת ראופמן. ספרה בנושא, "חלומות ומעשיות", יצא לאחרונה בהוצאת רסלינג.