מנהיגי הפועלים

הכתבה על ציון קינן במגזין זה היה אמור לסכם את שנותיו בבנק הפועלים. קינן שהיה מנכ"ל חזק ודומיננטי בבנק, הודיע השנה כי החליט לעזוב את תפקידו אחרי כהונה של 7 שנים, במהלכן ביסס את מעמדו של הבנק כגדול בישראל. קינן הודיע כי יעזוב בסוף חודש מארס, כאשר הרקע לעזיבה היה לדברי מקורביו חוק שכר הבכירים, שהיה צפוי לחתוך את שכרו בעשרות אחוזים לרמה של 2.5 מיליון שקל בשנה.

אלא, שבחודש נובמבר, שלושה חודשים לאחר שעזב את הבנק, חזר קינן לכותרות והפעם בהקשר מביך במיוחד - ערוץ 2 חשף כי עובדת לשעבר בבנק התלוננה לפני מספר חודשים, שקינן תקף אותה מינית במהלך נסיעת עבודה לקזחסטן לפני עשר שנים. הצפת התלונה הייתה במסגרת מחלוקות של אותה עובדת על תנאי פרישתה מהבנק. בסופו של דבר הבנק החליט למנות כבורר את ד"ר סטיב אדלר, לשעבר נשיא בית הדין לעבודה שפסק כי לא ניתן לקבל את גרסתה.

אדלר המליץ לבנק לשלם לאותה עובדת פיצויים מוגדלים של כ-3 מיליון שקל, בנימוק של "תנאי העבודה הקשים בקזחסטן". הפסיקה הזו נתפסה כמעין תשלום של דמי שתיקה לאותה מתלוננת - מה שעורר ביקורת ציבורית חריפה, כאשר בשיאה כעס בנק ישראל שכלל לא עודכן בפרשה על ידי היו"ר יאיר סרוסי, שגם נאלץ לעזוב את התפקיד (ראו מסגרת נפרדת). מסתבר שבפיקוח על הבנקים למדו עליה רק מהפרסום בתקשורת.

מכאן התחיל להתגלגל כדור שלג והמשטרה אפילו בוחנת אם לפתוח בחקירה. אלא שלאור העובדה שנכון לכתיבת שורות אלה לא יצאה הודעה על חקירה רשמית, ובדצמבר תחול התיישנות על הפרשה, נראה כי יש סיכוי נמוך שתיפתח חקירה שכזו. ועדיין מדובר בפרשה מביכה למדי, שפתחה תיבת פנדורה של סיפורים ושמועות על התנהגות לא ראויה שהייתה בעבר בבנק, ושבטח לא מוסיפה לתדמית השלילית שממילא הבנקים סובלים ממנה.

את כל הקריירה שלו בילה קינן בבנק הפועלים, שבו עבד במשך 38 שנים וטיפס מתפקיד של פקיד זוטר עד לכס המנכ"ל. בשנותיו בבנק הוא גרף שכר בעלות מוערכת של עשרות מיליוני שקלים. הוא הותיר אחריו בנק המתפקד כמכונה משומנת - עם רווח שנתי של כ-3 מיליארד שקל, יחס יעילות טוב בזכות מהלכי ההתייעלות העמוקים שביצע קינן בבנק ותרבות ארגונית אגרסיבית, שבה כמעט בכל אפיק שהבנק סימן כמטרה, הוא גם ידע לכבוש אותה. ולמרות זאת, נראה שבסוף מה שיזכרו לקינן זו פרשת התלונה של העובדת לשעבר.

כתב: עירית אבישר