הרפורמה שתהפוך את ישראל לבני-ברק

תחום התכנון והבניה מחולק לשתי מישורים האחד הוא התכנון(תוכניות) והשני הוא הרישוי והבניה(היתרים). מדובר בשני מישורים שלכאורה חופפים אבל בפועל הם שונים ואפילו נפרדים.

אין ספק שהחקיקה בתחום הרישוי והבניה זקוקה לרפורמה, מדובר בתחום שהתנהלות בו היא בעיקר מקצועית של מהנדסים ואדריכלים. היום בעידן המחשב והאינטרנט בהחלט אפשר להקטין מאוד את התערבות הרשויות בהליכי היתרי הבניה ולהעביר את עיקר האחריות למהנדסים ואדריכלים עצמם. אין צורך בפקידים שיבדקו כל פסיק בשרטוטים, יש תקנים והנחיות שלפיהם מהנדסים ואדריכלים צריכים להקים מבנים, ואם הם לא יעמדו בכך פשוט צריך להעניש אותם בשלילת רישיון. מהנדס או אדריכל לא יסתכנו באיבוד הפרנסה לטובת קומבינות של לקוחותיהם.

תחום התכנון שונה מאוד מתחום הבניה, כאן לא מדובר רק בעניינים מקצועיים אלא בעיקר בעניינים ציבוריים מהותיים, מה יבנו(או ישמרו) ואיפה, שהם ליבת הדמוקרטיה.

ישראל היא מקום מסובך מאוד לתכנון בו, אולי הכי מסובך בעולם, בישראל יש כל-כך הרבה מאפיינים שיש לקחת בחשבון, כמו: מעט שטח, אכלוסיה גדולה, דתות שנות, עדות שנות, פערים חברתיים גדולים, אתרים קדושים, אתרים ארכיאולוגים, אזורי טבע עשירים ומגוונים, ים תיכון, ים סוף, ים המלח, צבא, מחוסר במים, מצבי מלחמה, ועוד רבים דומים.

עיקר הרפורמה הוא דווקא בתחום התכנון, באופן אבסורדי מי שהגה את הרפורמה הזו הסיר וקיצץ את רוב תהליכי האיזון והבקרה שצריכים להיות בחוק תכנון, שגם היום הם לא מספיקים.

בכל העולם מי שמקבל החלטות תכנוניות הם נבחרי ציבור, הדרג המקצועי צריך לספק את חומר רקע ותסקירים על-מנת שמקבל ההחלטה ולציבור יהיה כל המידע והכלים לאפשר דיון בין כל הגורמים ולבסוף לקבל החלטה טובה, מאוזנת ומאזנת.

חקיקה ותכנון הם דומים במהותם, חקיקת חוק היא הליך ארוך שעובר שלבים ואישורים רבים, קריאת טרומית, ועדת שרים לחקיקה, קריאה ראשונה, דיונים בועדות, חו"ד משרדי הממשלה, קריאות שנייה ושלישית.

על-מנת להבין את הגיון ברפורמה הזו צריך להלביש אותה על הליכי חקיקה. וכך זה היה נראה, חקיקת חוק צריכה לקבל רק אישור בועדה בכנסת שאליה יצורפו שלושה "נציגי ציבור" ממונים, על החלטה יכולים לערער שולשה מחברי הועדה לממשלה בלבד.

מערכת התכנון והבניה בישראל זקוקות לשיפור. הדרך לעשות זאת היא בראש ובראשונה לפצל את החוק לפחות לשני חוקים נפרדים, חוק רישוי ובניה וחוק תכנון.

חוק תכנון צריך בהחלט להתבסס על המבנה ההיררכי הקיים עם שיפורים, כמו: חיזוק מעמד הועדות המחוזית בין השאר כך שחבריהם יבחרו ישירות ע"י תושבי המחוז, העברות הפיקוח על הבניה מהרשויות למשרד הפנים, הגברת מערכת השקיפות ושיתוף הציבור, ועוד כהנה שתקצר היריעה מלפרט

.

הפוליטיקאים מתהדרים בהיי-טק הישראלי, כמי שבא מתחום התוכנה אני יכול לומר לאותם פוליטיקאים, היי-טק הישראלי מצליח בגלל שאין בו חפיף ויש בו שכבות בקרה נוקשות. לכל פרויקט יש שלוש שכבות בקרה לפחות, אחת בשלב הפיתוח, השנייה במעבדת איכות פנימית, והשלישית במעבדת איכות אצל הלקוח.

בל נשכח, באג בתוכנה יכול לגרום לאי נוחות ואולי לנזק נקודתי בר תיקון, לעומתו תוכנית לקויה, בלתי מאוזנת אשר לא נבדקה באופן מדוקדק יכולה לגורם לנזקים אדירים ובלתי הפיכים. לא רק בנזקים כספים, אלא בנזקים סביבתיים וחברתיים אדירים שיכולים לפוגע קשות באיכות החיים ובמרקם העדין שאנחנו מנסים ליצור כאן.

*השימוש בשם בני-ברק הוא לצורך המשל בלבד.

הכותב הוא חבר הנהגת מפלגת הירוקים וחבר ועדה מקומית הרצליה.

‏