הפנטהאוז ירון זהבי

מינהל מקרקעי ישראל מכר את בניין המשטרה באוקטובר 2006 ליזם ישראל לוי, שהציע 29.1 מיליון שקל וגבר על 17 הצעות אחרות. כותרת המכרז הייתה "חכירת מגרש לבנייני ציבור". הייעוד שהיה מפורט במכרז היה מוסדות ציבור ו/או בניינים ציבוריים. עיריית תל אביב, שאישרה בזמנו תוכנית שמרביתה מלונאות עם מעט מגורים, מזדעקת כעת מחדש, לאחר שהוועדה המחוזית אישרה תוכנית שמגדילה משמעותית את היקף המגורים בפרויקט.

עיריית תל אביב הגישה התנגדות לתוכנית החדשה, לצד 45 בעלי נכסים מרח' טהון, יפה נוף ומוצקין ו-12 בעלי זכויות אחרים (דיירים מוגנים ושוכרים) המיוצגים כולם בידי עו"ד גיל רוה. עשרות תושבים מרח' דיזנגוף ומזרחה לו הגישו התנגדות באמצעות עו"ד נעם קולודני.

מעבר לנחיצות הנכס כמבנה ציבור, חלק מההתנגדויות מצביעות גם על תפקידו החשוב בתרבות הישראלית, כזירת העלילה בספר הראשון מסדרת חסמבה מאת יגאל מוסינזון, שאף התגורר בבניין הסמוך בשד' מוצקין 3, אצל הוריו של ירון לונדון (ששימש השראה לדמותו של ירון זהבי, גיבור הסדרה). ו"מקומו (של הבניין) בתולדות הישוב היהודי בפלשתינה וארץ ישראל, שלא יסולא בפז", כפי שנכתב בהתנגדות, הכולל נספח עם הפרק הרלוונטי בסדרת חסמבה.

תחנת משטרת לב תל אביב כוללת 5 קומות בשטח 4,000 מ"ר. לוי קיבל אישור להריסת מבנה המשטרה והפיכתו למלון ברוב שטחיו, מעל קומת קרקע למסחר ועם קומה עליונה למגורים. אלא שכאמור, הוועדה המחוזית אישרה בספטמבר תוכנית הכוללת 7,200 מ"ר, מתוכם 300 מ"ר למסחר, 4,100 מ"ר מלון ב-7 קומות ו-160 חדרים, וכן 2,700 מ"ר למגורים ב-5 קומות, שיכללו 35 דירות.

ייעוד חום

יו"ר הוועדה המקומית דורון ספיר ומהנדס העיר היוצא חזי ברקוביץ', כותבים בהתנגדות שחלקת המבנה הינה בייעוד "אדמות ממשלה" לפי תב"ע 58 (תוכנית גדס, שהינה תוכנית המתאר הנוכחית של תל אביב), ושהעירייה רואה בה מגרש ציבורי לכל דבר. לטענתם, "כשהמינהל פרסם מכרז למכירת מגרש זה, הוא הוצג כמגרש בייעוד 'חום' - מגרש לצרכי ציבור. משגילתה טעות זו ביקשה העירייה מהמינהל לבטל את המכרז בדצמבר 2007, אך נענתה בשלילה והמגרש נמכר כמגרש ציבורי".

לדברי השניים, "תל אביב אינה משופעת בשטחים בעלי אופי ציבורי ככלל, ובאזור הנדון בפרט, ולכן רואה הוועדה המקומית חשיבות רבה בשמירה על שטחים אלה המיועדים לשרת את צורכי הציבור... אין ספק שמדובר באינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה, ובכל עת שמשנים את ייעודם של שטחים אלה - הציבור יוצא נפסד".

הנושא היה כה אקוטי, שבהחלטת הוועדה המקומית לאישור התוכנית (שאפשרה קומה אחת למגורים) במארס 2011, נכתב שיו"ר הוועדה המקומית יפנה ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה בנושא וש"הוועדה המקומית רואה בחומרה את עובדת אי-ביטול המכרז על ידי המינהל. אין זה ראוי שהמינהל יתעקש על שיווק קרקעות בייעוד ציבורי תוך יצירת ספקולציות תכנוניות והבאת היזם הזוכה לפיתחה של הוועדה. על המינהל היה להיענות לבקשת העירייה לביטול המכרז".

העירייה מבקשת מהמחוזית לדחות התוכנית ולאשר מלון בלבד, עם קומה אחת למגורים. השכנים המתנגדים מוסיפים טענות בדבר הכשלים התחבורתיים הטמונים בתוכנית, שאת מחירם הם ייאלצו לשלם. לטענתם, מדובר "באיוולת תכנונית ממדרגה ראשונה", לא רק בגלל המלון והדירות אלא גם בשל החניון התת-קרקעי הגדול ברחוב מוצקים ("הצר והצדדי"). "כתוצאה מכך", כותב עו"ד רוה, "תיפגע באופן אנוש ובלתי הפיך איכות חייהם של המתנגדים והם ייאלצו לסבול מטרדי תנועה". באופן טבעי חוששים תושבים אלה גם מירידה ניכרת בערך נכסיהם.

גם מהמינהל עצמו הם לא חוסכים ביקורת: "המינהל, שהינו נאמן של הציבור, הכניס לקופתו ממון רב מהחכרת החלקה, ועתה, היזם ששילם ממון רב, מבקש לבנות מבנה שיניב לו רווחים רבים ככל היותר, תוך שינוי ייעוד החלקה מייעודה הציבורי לייעוד למגורים, מסחר ומלונאות".

"עזות מצח"

טענות דומות עולות מכיוון תושבי רחוב דיזנגוף והרחובות המזרחיים לו, המיוצגים באמצעות קולודני. בהתנגדותם הם כותבים ש"יזם התוכנית פועל בשיטת 'מצליח', כאשר התוכנית המופקדת הינה שלב נוסף (ודאי לא אחרון) בדרך זו". גם הם מצרים על ההכבדה הקיצונית של התוכנית על תשתיות העיר, התחבורה והתנועה והפגיעה הצפויה במרקם העירוני של הצפון הישן.

באשר לייעוד המבנה טוענים התושבים שהמונח "אדמות ממשלה" סתום, אולם "העובדה הפשוטה היא שמאז הוקם המבנה ב-1937, ייעודו הוא תחנת משטרה, תחילה מנדטורית ובהמשך של מדינת ישראל", וכן שהיזם רכש את הקרקע בידיעה ברורה שהייעוד הוא לצרכי ציבור. "בנסיבות אלו", הם כותבים, "נדמה שדרישתו של היזם לשינוי ייעוד למגורים ולמלונאות, מסחר ואולמות כנסים בתוספת לדרישה לזכויות בנייה חורגות יש בה עזות מצח לכל הפחות".

כן הם מלינים על היעדר חוות דעת תחבורתית מקיפה, ולשיטתם, החניון המוצע בתוכנית לא מכיל מספיק חניות כדי להכיל את חניות קומת המסחר, עובדי המלון ואורחי המלון.

המינהל מסר בתגובה: "מינהל מקרקעי ישראל ימשיך לשווק קרקעות ציבוריות מסוג זה של תחנת המשטרה, קרקעות שהן למעשה 'סמי ציבוריות', הנושאות בעטיין אפשרויות של שימושים סחירים בגינן המינהל גובה תשלום על הקרקע. חשוב לציין שחלק מאותם שימושים שהוגדרו בשעתו כ'ציבוריים' הופרטו עם השנים כמו בנקים, בתי חולים, מרפאות וקופות חולים, והפכו לסחירים. שטחים אלו שהוגדרו כ'ציבוריים' מעולם לא הופקעו על ידי העירייה ולא הובאו בחשבון באחוזי הפקעה בתוכניות ולכן אין המינהל רואה בעיה להופכם לסחירים.

"פנייתה של העירייה ליועץ המשפטי לממשלה למתן עדיפות טרם שיווק קרקעות ביעוד 'מגרש מיוחד' נדחתה על הסף על ידי עו"ד שרית דנה (המשנה ליועמ"ש). המינהל נדרש שלא לשווק קרקעות אלו עם אופציות עתידיות וכך אכן נעשה".

יזם התוכנית, ישראל לוי, מסר: "את תגובתנו נגיב בפני הוועדה המחוזית. הופתענו לגלות את עמדת העירייה ולפיה היא טעתה והטעתה בנתוני המגרש ואין מדובר בקרקע חומה למבנה ציבור כפי שהיא הציגה עוד בשלב פרסום המכרז. את ההתנגדויות הנוספות אנחנו לומדים".