סיגלית לנדאו

מה מבין דימוייה רבי העוצמה של סיגלית לנדאו נצרב יותר מכל בזיכרון? האם הייתה זו ספירלת האבטיחים הנפרמת לאיטה בים המלח וביניהם נמתח-נסחף גם גופה העירום, או אולי מזרקת הנער הבוכה? האם דמותו של גבר עירום שחצים נעוצים בגבו כצורת זנבו של טווס, ואולי סצינת הגג השחור מזפת, ועליו דמויות הנראות כאילו הופשט מעליהן עורן?

לנדאו היא כנראה האמנית הישראלית הצעירה המצליחה ביותר. היא בת 36, סיימה את לימודיה בבצלאל ב-1994 ומאז היא מציגה בקביעות בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם. מאחוריה זכייה בכמות לא מבוטלת של פרסים, עבודותיה נמכרות ומחיריהן מאמירים עם ההצלחה, והן נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים בארץ ובעולם. מאמרים וביקורות על עבודתה התפרסמו במגזיני אמנות חשובים כ-"Art in America" לדוגמה, שם הושוותה תערוכתה בגלריה אלון שגב ב-2002 ליצירה "גרניקה" של פיקסו.

עוד לפני סיום לימודיה היא סומנה כהבטחה והתערוכה "טרנזיט" שהציגה באותה שנה בחללי התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב (במסגרת אירועי ארט-פוקוס הראשון, באצירתה של שרית שפירא) תרמה לפריצתה הגדולה. ב"טרנזיט" חדרה לנדאו לחלל נטוש בתחנה המרכזית, ששימש מקום לינה לפועלים זרים ושב"חים פלשתינים. היא בנתה בתוכו את המיצב שלה וגרה בתוכו למשך חודש.

ב-1997 כבר נבחרה על ידי שרה ברייטברג-סמל לייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה. ובאותה שנה בחרה בה גם האוצרת הבינלאומית קת'רין דווד לדוקומנטה ה-10 בקאסל. מבחינת סגנונה, לנדאו היא אמנית טוטאלית, קפדנית ורב-גונית, בעלת יכולת מרשימה. יש לה את האובססיה, השאפתנות והאנרגיות להעמיד הפקות ענק וגם לגייס עבורן תקציבים.

הרגע בו הפכה לנדאו ל"אמנית של הציבור הרחב", היה בתערוכה "The Country", שהציגה בגלריה אלון שגב בתל-אביב בשנת 2002. התערוכה נחשבה מיד עם פתיחתה לנקודת ציון באמנות הישראלית וזכתה לחשיפה תקשורתית מסיבית. השנה הייתה זו תערוכת הענק "הפתרון האין-סופי" שהציגה בביתן הלנה רובינשטיין, ושמשכה כ-80 אלף מבקרים - בהם קהל שלא נראה בדרך כלל בתערוכות אמנות וקבוצות מאורגנות שהגיעו באוטובוסים - עניין חסר תקדים.

באווירה של חוסר עניין ציבורי באמנות פלסטית, הפכה לנדאו את הביקור בגלריה או במוזיאון לאטרקטיבי והקהל אימץ אותה כגיבורת תרבות.

הכותבת היא אמנית ואוצרת.