בשש אחרי ההתנתקות

בעבור רבים מאזרחי ישראל שמות של מקומות בנגב המערבי כמו בארי, כיסופים ורעים מעוררים אסוציאציה מיידית להתנתקות. זה האזור שסומן "מחוץ לתחום" בשל מחסומי צה"ל וההיערכות להתנתקות. אבל כיסופים אינו רק "ציר", רעים הוא קיבוץ ולא עוד מחנה אוהלים לחיילים המפנים, ולמרבה השמחה הוסרו המחסומים וחבל הבשור חוזר שוב לידיים אזרחיות. בקיצור, הנורמליות חוזרת, וזו הזדמנות מצוינת לטיול נעים שמשלב נוף עם קצת היסטוריה ציונית.

מבחינה היסטורית, ראשית ההתיישבות העברית בארץ לא גילתה עניין במרחבים השוממים. "הנגב לא יברח", היה משפט מוכר בין כותלי משרדי הקק"ל וההנהגה הציונית. הנגב הוא מדבר, וככזה הוא נתפס כמאיים: מחסור במים, שמש קופחת וצחיחות. ההתנהלות במדבר מצריכה היכרות מדוקדקת עם השטח ותנאיו, למדבר יש נטייה לכלות את הבאים בגבולו מבחוץ. את זה ידע כבר דוד המלך, כשרדף באזור הזה אחרי העמלקים (שמואל א', פרק ל', 9-10).

ב-1933 "גילתה" הציונות את הנגב. האדמות היו זולות, הבטיחו יצירת תחומים חדשים להתיישבות יהודית, ואיפשרו יצירת רצף התיישבותי. ב-1939 פורסם "הספר הלבן", שכלל הגבלות רבות על רכישת אדמות. פחות מחודש לאחר פרסום "הספר הלבן" הוקם קיבוץ נגבה, האחרון מבין 55 יישובי חומה ומגדל, שנבנו כתגובה למדיניות המנדט ולתוקפנות הערבית. עד שנת 1943 הוקמה באזור שורת קיבוצים. אחד מהם הוא ניר-עם, שפנינו מועדות אליו.

ניר-עם הוקם על קידוח-מים קטן. בהמשך, הגיע למקום הגיאולוג ליאו פיקארד. הוא צעד בשדות המשק, נעצר, תקע יתד, ואמר: "קדחו כאן לעומק 130 מטרים, ותמצאו מים!". וכך היה. המים הללו, משני קידוחים, הובלו למאגר-המים הגדול שבו שוכן כיום מוזיאון המים (לתיאום ביקורים, טל' 08-6809918 ,050-7266725), וממנו, בשני צינורות, אל כל יישובי הנגב. צינורות-המים שהונחו בהדרגה הם שאיפשרו את עמידת היישובים נוכח המצור המצרי במלחמת השחרור.

על מצבם הקשה של היישובים במלחמת העצמאות נוכל ללמוד בקיבוץ יד-מרדכי שננטש, ורק בתום הקרבות יושב מחדש. לצד "בית הדבש והדבורה", מוזיאון מ"שואה לתקומה" והאנדרטה המפורסמת לזכר מרדכי אנילביץ', ישנו גם שדה ובו משוחזר הקרב שבו עלו המצרים על המשק (האתרים פתוחים בכל יום בין 10:00 ל-:0061).

ב-1943 הוקמו עוד שלושה יישובים: בית-אשל, רביבים וגבולות - שהוא המערבי ביותר מבין השלושה. מצפה גבולות שופץ לאחרונה על-ידי הקק"ל והמועצה לשימור אתרים (בשבתות המקום פתוח בין 10:00 ל-16:00. בימות השבוע רצוי לתאם מראש את ההגעה, בטל' 9983195-08). בחצר המצפה ניצבים המבנים הראשונים, העשויים לבני-בוץ. ניתן לסייר באופן עצמאי, בלוויית דפי-הסבר מפורטים. ילדים ייהנו מחוויה מיוחדת בסדנה הפתוחה להכנת לבני-בוץ.

תוכנית החלוקה של מוריסון-גריידי (1946), שכללה את הנגב כשטח בריטי, הביאה להקמת 11 הנקודות בנגב, במוצאי יום הכיפורים 1946. אז הוקמו אורים, בארי, גלאון, חצרים, משמר-הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל, תקומה וכפר דרום. זהו אותו כפר דרום שפונה לאחרונה במסגרת מבצע ההתנתקות, בפעם השנייה בתולדותיו. לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה במקום היאחזות נח"ל, ולאחר מלחמת יום הכיפורים אוזרח המקום בשנית. בשנת 1989 עלה גרעין-הקבע וייסד בכפר דרום יישוב קהילתי תורני.

כדאי לבקר בבארי הישנה. הנקודה הוקמה בין-לילה, שבסופו הוקמו צריף-מגורים, מגדל, מטבח, חומת עץ וגדר תיל, ויושבו בו 25 חברים. כיום ניתן לראות במקום את בית-הביטחון, הטיפוסי ל-11 הנקודות, נקוב הכדורים, מגדל-מים ועמדה חפורה, ששופצה במסגרת פרויקט מצווה של בני-המשק.

במאי 1947 נשלחה לארץ ועדת אונסקו"פ. בסיורה בנגב התרשמה מאוד מקו צינור המים ומהפרחת השממה. במיוחד התרשמו מזר הגלדיולות שנקטף לכבודם משדה פורח בקיבוץ גבולות, בלב המישור הצחיח. בכ"ט בנובמבר, כשהוחלט באו"ם לחלק את הארץ לשתי מדינות, הובאו המלצות הוועדה בחשבון, והנגב כולו נכלל בתחומי המדינה היהודית.

אחרי הטיול החינוכי-היסטורי, אפשר להתרגע באחד ממרכזי הספא והטיפולים שבאזור: "חמאם צאלים", מרחצאות מים תרמו-מינרליים; ספא "קסם המגע" בתלמי-יוסף, או "חמאם בראשית" במושב יתד. יש הרבה אתרים של לינה כפרית באזור. אחד המיוחדים שבהם הוא "ל"ו תאנים", צימר מקורי במושב דקל, שמציע לאורחים לינה ב"יורטה", אוהל מרווח ומבודד אקלימית של שבטי נוודים ממרכז אסיה, מטורקמניסטן ועד מונגוליה. בניגוד למה שעשוי להשתמע, מדובר באוהל מפונק ומאובזר, עם מזגן, ואפילו עם ג'קוזי.

התאמה: לכל המשפחה.

קושי מסלול: קל מאוד!

אורך מסלול: ביקור בין כמה אתרים.

מפה: "מישור חוף הנגב (הנגב המערבי)", מפה מס' 13, הוועדה לשבילי ישראל.

אינטרנט: www.habsor.co.il

איך מגיעים:

נוסעים בכביש החוף, מס' 4, דרומה עד צומת יד-מרדכי. הכניסה לאתרי יד-מרדכי דרך הקיבוץ עצמו. בצומת יד-מרדכי פונים שמאלה, בכביש 34. לפני צומת גבים פונים ימינה, לעבר ניר-עם. כדי להמשיך לבארי פונים בצומת גבים ימינה, למפלסים ולסעד. נוסעים עד לצומת סעד, שבו פונים שמאלה, ומיד ימינה (כביש 232 דרום). כעבור חמישה ק"מ פונים ימינה, לבארי. מבארי ניתן להמשיך דרומה בכביש מס' 232 (שמשנה בהמשך את מספרו ל-222), לקיבוץ גבולות.