הצפון החדש

עם מחוות לסטנלי קובריק, אדגר אולמן ואורחים חשובים מתעשיית הקולנוע העולמית, כולל וילם דפו ותיאו אנגלופלוס, פסטיבל הסרטים של חיפה הופך לפסטיבל הקולנוע האטרקטיבי בישראל > פבלו אוטין

פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה שיתקיים בין ה-18 ל-25 באוקטובר הפך לפסטיבל העשיר ביותר מבין פסטיבלי הקולנוע בארץ מבחינת אורחים, סרטים ומחוות. כמו בכל שנה, המסגרת המצטיינת של פסטיבל חיפה היא מסגרת המחוות המיוחדות. השנה מקדיש הפסטיבל מחווה מרגשת לסטנלי קובריק. קובריק זכה לחשיפה מסיבית בעקבות מותו של הגאון הקולנועי לפני 6 שנים, אך חשיפה זו התרחשה בעיקר במסגרת סרטי ה-DVD. אבל סרטיו של קובריק, אמן ששאף לשליטה מוחלטת בכל פרט ופרט ביצירתו, אינם מעבירים את מלוא עצמתם אלא כאשר הם מוקרנים באולם קולנוע, במסך גדול. במובן מסוים, מי שלא ראה את "התפוז המכני", "בארי לינדון", "2001: אודיסיאה בחלל", "שבילי התהילה" ו"ספרטקוס" באולם קולנוע, כאילו לא ראה את הסרטים האלה כלל. הפסטיבל מספק הזדמנות לצפות ביצירות המדהימות הללו עם הסאונד, האיכות וגודל התמונה שהן ראויות להם ועם תרגום לעברית. חובבי קובריק לא ירצו לפספס הזדמנות זו, ואלה שבאופן חריג אינם מכירים את סרטיו של היהודי מרובע ברונקס מומלץ להם להגיע לחיפה ולשאוף קצת קובריק לריאות.

כדי להפוך את המחווה לקובריק לעסיסית יותר, אלמנתו וגיסו (שהיה גם המפיק שלו) יגיעו לארץ לביקור וייפגשו עם הקהל כדי לדבר על קובריק האיש והאמן. קובריק לא נהג לחשוף את עצמו או לדבר על יצירתו יותר מדי, ולכן פגישה עם האנשים הקרובים אליו ביותר מהווה הזדמנות להתקרב לאחד האמנים החשובים והמורכבים ביותר של המאה ה-20.

גם הבמאי היווני הנודע תיאו אנגלופולוס יגיע לחיפה לקבל פרס מפעל חיים. סרטו "מסע השחקנים" הנו יצירת מופת איטית בת ארבע שעות שכל מי שאוהב קולנוע אירופי פיוטי לא ירצה לפספס. חלק מסרטי אנגלופולוס יוקרנו גם בסינמטקים השונים ברחבי הארץ, וזה יתרון גדול כי מארגני הפסטיבל יצרו דילמה קשה לצופה כאשר החליטו לשבץ את הקרנתו של "מסע השחקנים" במקביל ל"2001" של קובריק.

פילם נואר ביידיש

במסגרת "שותפות בוסטון-חיפה" המקרינה סרטים שנוגעים לחוויה היהודית, מתקיימת בפסטיבל מחווה לבמאי האגדי אדגר ג'י אולמר. אמנם אולמר אינו שם מוכר לקהל הרחב, אך הוא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתולדות הקולנוע. אולמר נולד בצ'כיה ב-1904, ועבד כתפאורן במיטב הסרטים האקספרסיוניסטים בגרמניה בשנות ה-20 ("מטרופוליס"). בתחילת שנות ה-30 עבר אולמר להוליווד ושם עבד כבמאי בשביל אולפני הסרטים הקנטים והעניים שהפיקו סרטים בזול. חלק מהסרטים שהופקדו בידיו נועדו מראש לקהל הבא ממיעוטים אתניים שונים, ביניהם קהל שחור, אוקראיני ומהגרים יהודים דוברי יידיש. מבין הבמאים שעבדו תחת חוזה באולפנים הקטנים בולט אולמר במיוחד בזכות סגנונו הויזואלי וכשרון ההמצאה שלו שעזר לו להתגבר על קשיי התקציב. המבקר האמריקאי אנדריו סאריס טען שהעובדה שאולמר הצליח להצמיח סגנון אישי מתוך מערכת הפקה דלת אמצעים מותירה את הבמאים האחרים ללא אליבי - הם לא יכולים עוד להאשים את אילוצי ההפקה בתוצאה. במסגרת המחווה יוקרנו ארבעת הסרטים היידים שביים אולמר: "גרינע פעלדער", "יאנקל דער שמיד", "פישקע דער קרומער" ו"אמריקאנער שדכן" המומלץ במיוחד. כולם הופקו בין 1937 לבין 1940 ומהווים מבט ייחודי על תרבות המהגרים היהודים בארה"ב דאז.

מחיר האהבה: 35 שקל

בנוגע לסרטים החדשים, מסגרת ה"גאלה" מציגה סרטים מצוינים שיוקרנו בעתיד בבתי הקולנוע בארץ, אך ישנם סרטים שהפסטיבל מהווה ההזדמנות היחידה לצפות בהם. בהקשר הזה כדאי מאוד לשים לב למסגרת "פיפרסקי". במסגרת פיפרסקי מוקרנים סרטים שכבר זכו בפרסים חשובים בפסטיבלים קודמים מטעם תא המבקרים הבינלאומי, ועל כן ניתן למצוא ביניהם סרטים שכבר "הוכיחו את עצמם" במידה זו או אחרת. הסרט המומלץ ביותר במסגרת הזו הוא "מחיר האהבה" של האיטלקי פאולו סורנטינו, שמתגלה כיצירה עוצמתית, מרגשת ומבריקה.

עוד מומלץ במסגרת "פיפרסקי" הסרט החזק "לעזאזל". הבמאי ג'ונת'ן קאואט תיעד את חייו מאז שהיה בן 11 והיצירה האוטוביוגרפית כוללת קטעי וידאו, קטעי 8 מ"מ, תמונות, הודעות מהמשיבון האלקטרוני, וכל זאת כדי לתאר את חייו הקשים ומלאי התהפוכות. הסרט הברזילאי "קולנוע, אספירין ועופות דורסים" הוא סרט יפה וצנוע על גרמני שבורח מגרמניה הנאצית ונוסע ברחבי ברזיל ומוכר אספירין. עוד במסגרת המומלצים, הקומדיה הצ'יליאנית "משחק", על עלילותיה של כריסטינה, כפרייה ענייה שמגיעה אל עיר הבירה סנטיאגו ומפתחת מערכות יחסים מיוחדות עם אנשי העיר הססגונית, והדרמה הפורטוגזית הקשה "אליס", המספרת על מריו, שמחפש את ביתו אליס בת השנתיים שנעלמה לפני למעלה מחצי שנה.

מזרח קרוב

במסגרת הקולנוע המזרח אירופי מוקרנים שני סרטים פולניים מעניינים. "החתונה" היא קומדיה שחורה, סטירה על החברה הפולנית בת זמננו, שלאור צירופה של פולין להתאחדות האירופית ניתן לפרש סרט זה כניסיון לשאול שאלות כואבות על האופי הפולני ועתידה של האומה. הבמאי הצעיר וויצ'ק סמארז'ובסקי מציג תמונה מאוד לא מחמיאה של עמו והרבה טענו שאסור שהסרט יוקרן מחוץ לגבולות פולין בשל כך. הפרסים הגדולים בפסטיבל הקולנוע בפולין 2004 התחלקו בין סרט זה לבין הסרט "חבורות", של הבמאית הצעירה מגדלנה פיקורץ, שזכה בין היתר בפרס חביב הקהל. גם סרט זה מוקרן בחיפה. "חבורות" ממשיך את מסורת הדרמות הפסיכולוגיות של הקולנוע הפולני ומציג את סיפורו של וויצ'ץ, שגדל בשנות ה-80 הקודרות עם אב נוקשה ואלים, והפך עם השנים לעיתונאי מופנם עמוס בכעסים אצורים. הסרט הוא גם סיפור אהבה ואפשר לומר שגם הוא, כמו "החתונה" תולה את תקוותו באהבה. למעשה, שני הסרטים שואלים את אותה השאלה; האם באמצעות אהבת אמת וכנות רגשית ייגאל הדור הפולני הצעיר מן הכאב והריקבון של העבר.

עוד סרט מדובר במסגרת המזרח אירופית הוא הדרמה הרוסית ההיסטורית "הנהג של ורה" של פאבל צ'וקראי. הסרט מתרחש בשנות ה-60 ועוסק ביחסים שנרקמים בין גנרל, ביתו ורה, נכה וחמומת מוח, וחייל צעיר שהופך לנהג שלה. הסרט משלב היסטוריה ודרמה משפחתית וצ'וקראי הוכיח שהוא יודע איך לעשות זאת ביעילות וברגש בסרטו הקודם - "הגנב", שהוקרן לפני מספר שנים בארץ. בתוך כל השפע הזה, נותר רק להצטער שמארגני הפסטיבל לא הצליחו להכניס למסגרות השונות יותר סרטים קוריאנים או את סרטו האחרון של אינגמר ברגמן - "סרבנד", הפוגש את הדמויות מ"תמונות מחיי הנישואין" שלושים שנה מאוחר יותר. צריך גם לקוות שבעיות ארגוניות שקיבלו את פניהם את המוני המבקרים בשנה שעברה לא יחזרו על עצמן, ויאפשרו לפסטיבל המצוין הזה להתקיים בלי הטרדות. *

לתכניה המלאה, הזמנת כרטיסים ופרטים נוספים: www.haifaff.co.il